מַדּוּעַ כָּכָה ?

הַנֶּכֶד, קָרָא אֶת הַדַּף וְהֶחְוִיר / וּבִקֵּשׁ אֶת הַסָּב, "סַבָּא תַּסְבִּיר!"

מַדּוּעַ כָּכָה ?

הַסָּב, שֶׁשְּׂעָרוֹ הִכְסִיף וְהִלְבִּין
מְנַסֶּה אֶת נֶכְדּוֹ לְהָבִין,
אֲבָל, בִּינָתוֹ בּוֹ בּוֹגֶדֶת
וְהַנֶּכֶד מַמְשִׁיךְ בְּסַבְלָנוּת לֹא אוֹבֶדֶת:
"סַבָּא, קָשֶׁה לְהַקְלִיד בַּנַּיָּד
כְּשֶׁכָּךְ רוֹעֶדֶת הַיָּד,
הָאוֹתִיּוֹת לֹא מֻדְפָּסוֹת כְּפִי שֶׁרוֹצִים
כִּי כָּל הַזְּמַן מְפַסְפְסִים,
הָאֶצְבַּע רוֹצָה בְּ'אָלֶף' לָגַעַת
אֲבָל הִיא פִסְפְסָה וּבָ'רֵישׁ' הִיא פּוֹגַעַת,
בִּמְקוֹם לִכְתֹּב :אָב
עַל הַדַּף נִדְפַּס: רַב,
אַתָּה מְנַסֶּה לִכְתֹּב עַל נוֹשֵׂא מְסֻיָּם
וּבִמְקוֹמוֹ, מִלִּים אֲחֵרוֹת מֻדְפָּסוֹת בְּחִנָּם,
רָצִיתָ לִכְתֹּב עַל מֵרוֹץ הַסּוּסִים
וּמָה שֶׁנִּכְתַּב, הָיָה עַל מִסִּים.

סַבָּא, אֲנִי אֶקְנֶה לְךָ מַתָּנָה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת,
מַכְשִׁיר עִם אוֹתִיּוֹת עֲנָקִיּוֹת בַּמִּקְלֶדֶת" .

חִיפֵּשׂ... חִיפֵּשׂ וְקִיבֵּל הַמְלָצָה
עַל מַכְשִׁיר עִם מִקְלֶדֶת כְּפִי שֶׁרָצָה,
עָמַד הַנֶּכֶד בְּדִבּוּרוֹ וְקָנָה לְסָבוֹ מַתָּנָה
מַכְשִׁיר עִם מִקְלֶדֶת, בְּאוֹתִיּוֹת קִדּוּשׁ לְבָנָה.

בְּלֵב שָׂמֵחַ וְנִרְגָּשׁ
אֶל סָבוֹ הָאָהוּב הוּא נִגַּשׁ:
"מַזָּל טוֹב סַבָּא ! הֵבֵאתִי לְךָ מַכְשִׁיר עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת
וּמֵעַכְשָׁו, לֹא תְּפַסְפֵס אֶת הָאוֹת,
כְּתֹב מָה שֶׁתִּכְתֹּב
וְיֵצֵא לְךָ רַק טוֹב.
לִכְשֶׁתִּרְצֶה, קַח סַבָּא אֶת הַמַּכְשִׁיר
וּכְתֹב לִי מִכְתָּב, סִפּוּר אוֹ שִׁיר".

לַחַץ הַסָּב עַל הַמִּקְלֶדֶת
וְכָל אוֹת בִּמְּדֻיָּק עַל הַנְּיָר הִיא יוֹרֶדֶת,
הָאֶצְבָּעוֹת אֵינָן מְפַסְפְסוֹת
"בּוּל פְּגִיעָה" בְּכָל אוֹת.

שָׂמַח הַנֶּכֶד עַל בְּחִירָתוֹ הַמֻּצְלַחַת
וְעַל שֶׁשִּׂמֵּחַ אֶת סָבוֹ וְגָרַם לוֹ לַנַּחַת.

סִיֵּם הַסָּב כְּתִיבָתוֹ וּמָסַר לְנֶכְדּוֹ אֶת הַדַּף
וְאֶת הַמִּקְלֶדֶת, הֵנִיחַ הַסָּב עַל הַמַּדָּף.

הַנֶּכֶד, קָרָא אֶת הַדַּף וְהֶחְוִיר
וּבִקֵּשׁ אֶת הַסָּב, "סַבָּא תַּסְבִּיר!"
כִּי לְנֶגֶד עֵינָיו שֶׁל הַנֶּכֶד נִגְלָה
שֶׁקֶּשֶׁר אֵין, בֵּין מִלָּה לְמִלָּה.

הִתְבּוֹנֵן בּוֹ הַסָּב וְשָׁאַל :" אַתָּה יֶלֶד שֶׁל מִי "?
הֵשִׁיב לוֹ הַנֶּכֶד : "אֲנִי בֵּן שֶׁל בִּתְּךָ, שֶׁל אִמִּי,
אֲנִי הַנֶּכֶד שֶׁלְּךָ וְאַתָּה לִי הַסָּב "
וְהַסָּב לֹא קָלַט וְחָשַׁב... וְחָשַׁב...

הַנֶּכֶד הֵסִיט אֶת רֹאשׁוֹ וּבָכָה
וּמִלְמֵל לְעַצְמוֹ, מַדּוּעַ כָּכָה ?
סַבָּא... זֶה לֹא מַגִּיעַ לְךָ !

בְּאֵר שֶׁאוֹתִי הַרְבֵּה הִשְׁקְתָה
אֵיךְ קוֹרֶה שֶׁשּׁוֹאֶלֶת הַיּוֹם, מִי אַתָּה ?

וְהַנֶּכֶד מַמְשִׁיךְ וְחוֹשֵׁב לְתֻמּוֹ
שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב לְעַצְמוֹ,
כַּנִּרְאֶה שֶׁבַּבְּאֵר נוֹתְרוּ רַק טִפּוֹת
וְאֵין לִי יוֹתֵר לְמָה לְצַפּוֹת,
טִפּוֹת בּוֹדְדוֹת לֹא גּוֹרְמוֹת לִזְרִימָה
הֵן מְעִידוֹת, שֶׁכִּמְעַט וְאֵין מָה,
טִפּוֹת אַחֲרוֹנוֹת בַּבְּאֵר
אֵינָן מַזְכִּירוֹת אֶת יְמֵי הַפְּאֵר,
אִם קֶשֶׁר אֵין בֵּין מִלָּה לְמִלָּה
יֵשׁ אֶת הַסּוֹף, לֹא אֶמְצַע וְלֹא תְּחִלָּה.

לֹא הָאֶצְבַּע אַחְרָאִית וְלֹא הַמִּקְלֶדֶת
פָּשׁוּט תַּמּוּ ... יְמֵי הַהֻלֶּדֶת.

טִפָּה... עוֹד טִפָּה...וְעוֹד טִפָּה
יָבְשָׁה הַבְּאֵר עַד לָרִצְפָּה.

דַּעְתּוֹ שֶׁל הַנֶּכֶד לֹא נָחָה...
אֲבָל מַדּוּעַ דַּוְקָא כָּכָה ???







אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל