חמישים שנה למלחמת ששת הימים: צלילים צורמים בעצרת חטיבת גולני בצפון

לפני כשבועיים, התקיימה בקריית שמונה עצרת מטעם חטיבת גולני שהייתה אמורה להוות את גולת הכותרת בציון האירועים לרגל חלוף 50 שנה ממלחמת ששת הימים. אלא שאל העצרת והביקור של משפחות הלוחמים הוותיקים במוצבים שנכבשו על ידי יקיריהם התלוו צלילים צורמים. חבל מאד.

ביוני לפני 50 שנה, במהלך מלחמת ששת הימים, כבשו כוחות חטיבת גולני את צפון רמת הגולן ושחררו את יישובי עמק
החולה הצפוני מאימת התותחים והירי של מוצבי הסורים שהיו ממוקמים בעמדה שלטת, גבוה מהם וניצלו מצב זה
בתקריות רבות על מנת להטריד את הישובים. המוצב המאיים העיקרי היה תל עזזיאת הקרוי היום גבעת הזז שבלט מעל
סביבתו ממש מעל ליישובים כפר סאלד, דן , דפנה, שאר ישוב, והגושרים אך ידע להטריד גם רחוקים יותר . מאחוריו ניצב
המוצב תל פאחר שגם לו היה חלק בהטרדות הישובים ובסביבתם עוד מספר מוצבים קטנים יותר. ב 9 ליוני, פרצו כוחות
שריון וגולני בציר ההבקעה העיקרי בצפון הרמה וכבשו את המוצבים האלה, את מוצבי הבניאס והתקדמו הלאה כשגם
מוצבי קלע הדרומיים יותר וכל אזור כביש קו צינור הנפט והעמדות לאורכו. בהמשך התבססו כידוע כוחות צה"ל בקו
החרמון – מג'דל שמס, מסעדה, קוניטרה ודרומה.
לציון אירועי המלחמה ההיא בחזית זו אורגנה עמותת גולני בשיתוף החטיבה עצרת מרכזית בקריית שמונה ובסמוך לה
ביקור של הלוחמים הוותיקים ובני משפחותיהם יחד עם משפחות הנופלים במוצבים שהוזכרו. אירועים אלה זכו גם לסיקור
אמצעי התקשורת. מה שלא דווח בסיקור הזה, הם אותם צלילים צורמים שהעיבו על קיום האירועים ובהם אני רוצה לגעת
כאן כי הם עוררו תרעומת גדולה מצד רבים שנכחו שם ונטשו בזעם בטרם הסתיימה. לצלילים אלה הייתה לטעמי סיבה
מוצדקת וממילא הם הפכו לשיחת היום בקרב המשתתפים הרבים. בקרב חברי הנהלת עמותת גולני הם גם חוללו קרע
וחליפת מכתבים (מיילים) שממנה התבררה הרגישות הגבוהה לנושאים האמורים שכנראה לא הייתה כאן.

האלוף (מיל.) אורי שגיא, הופקד על ארגון העצרת. אמנם, את המפקדים והחיילים שנפלו בקרב אי אפשר כמובן לצערנו
להחזיר אך למען זכרם הצפי מבין באי העצרת היה שאלה שנותרו בחיים ישמיעו את קולם בפרספקטיבה של הזמן שחלף
מימי מלחמת ששת הימים. התברר, שהנואם היחידי בעצרת (מבין לוחמי המלחמה) היה אורי שגיא לבדו. עם כל הכבוד,
אורי היה במלחמה זו מפקד פלוגה בגדוד 51 שכבש את תל עזזאית. מלבדו, נותרו עמנו קצינים נוספים שהיו אז מפקדי
פלוגות וגם בכירים יותר שלחמו הן בגדוד 51, הן בגדוד 12 בקרב ההרואי בתל פאחר (שהיה הרבה יותר קשה מהקרב
על תל עזזיאת) ואנשי הסיירת שהכריעו את הקרב על התל לבסוף וקצינים ומפקדים מגדוד 13 שכבש את כפרי הבניאס,
את קוניטרה ולוחמיו היו הראשונים שעלו אל מוצב החרמון. משום מה לא ניתן לאף אחד מהם ביטוי בעצרת ורבים מלוחמי
גדודים אלה נטשו אותה לפני סיומה כאשר נוכחו לדעת כיצד היא מתנהלת. המידור הזה עורר כעס רב ולא ברור מדוע נהג
כך אורי שגיא. אם לא די בכך, הרי שבביקור הלוחמים והמשפחות בתל עזזיאת התגלתה לעיניהם שורה של אבני זיכרון
חדשות שהוצבו שם לאחרונה וביניהן את האבן הבאה:






בתל פזורות עוד כמה אבנים כאלה אך משום מה רק שמו של אורי מוזכר על אחת מהן. זה בכלל מוזר בלשון המעטה. ממתי
יוצרים באתרי מורשת וזיכרון אנדרטה לאנשים חיים ? הרי אנו רגילים לראות לצערנו במקומות כאלה את רשימת הנופלים
חקוקה לתזכורת. מעולם לא הונצחו באופן הזה אנשים חיים ! בשביל החיים יש ויקיפדיה, ראיונות בעיתונים או בערוצי התקשורת
השונים כדי שיספרו את סיפורם. אבל הנצחה באתר לאדם חי ? לו זה היה הנוהג, היינו ממלאים את הארץ בכל האתרים
בסיפורים של אנשים שעדיין עמנו , חקוקים על אבנים ושלטים וברור שאין לכך מקום. לא פלא איפה שמשפחות הנופלים שביקרו
בתל עזזיאת נעלבו וכעסו. אפילו את פועלו של מג"ד 51 שבוודאי היה בכיר אז מאורי שגיא לא הנציחו וכמובן אף מ"פ אחר. אני
מביא כאן את מכתבו של גיורא ענבר, בנו של בני ענבר שהיה המג"ד. הדברים מדברים בעד עצמם:

שלום רב מכובדי ,

אמש זכיתי להשתתף בעצרת לציון 50 שנה לכיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים , תודה גדולה לחטיבת גולני ולעמותה על
היוזמה, הארגון והביצוע .
הגעתי לאירוע עם בני דניאל קצין לוחם ב"אגוז" , כנציגי המשפחה של אבי בני ענבר אשר פיקד במלחמה על גדוד 51 שכבש את
תל עזזיאת ויעדים נוספים .
הופתענו , שלא לומר נעלבנו , מכך ששמו של אבי לא הוזכר כלל בעצרת ובתכני האירוע אשר היו משובצים לרוב בתיאורי גבורה ,
שמות ותמונות של חלקכם .
למרבה הפלא בראש התל חרוט שמו של המ"פ אורי איזנברג שגיא (לימים מפקדי הנערץ ) באופן שיכול להטעות באשר לזהות הכוח
והמפקדים שכבשו את תל עזזיאת . אתנו נעלבו עשרות מחייליו ומפקדיו של אבא אשר פנו אליי במהלך האירוע.
גדוד 51 (אשר זכיתי להיות מפקדו ב 82-3 ) הוא גדוד מעולה אשר ביצע את משימותיו במלחמה בשלמות בזכות לוחמיו ומפקדיו :
בני , אמיר , אורי , איציק , אבנר , מיכה , דוד , מרדכי ואחרים אשר אולי נשמטו מזיכרוני מהסיפורים של אבא , עליהם גדלנו כילדים
ואותם העברנו לילדינו (משפחת ענבר שלחה לגולני 15 נציגים ועוד ידה נטויה...) אם חשבה העמותה שנכון לציין שמות מפקדים על
גבי סלעי המורשת ביעדים השונים - ראוי היה לציין את כולם ! התקשיתי להסביר לבני ולחייליו מדוע אין זכר לשמו של הסבא אשר
על מורשתו גדל.
אבי בני ענבר היה אדם ישר וצנוע , אוהב אדם ואוהב ישראל , חלקכם זכיתם להכירו ומכם למדתי שהיה גם מפקד ולוחם משכמו
ומעלה ,לדאבוני הוא כבר לא עמנו אך זו אינה סיבה להשמיט את חלקו בפיסת ההיסטוריה שיחד עשיתם למען מדינת ישראל .
לנוחיותכם אני מצרף סיכום של הקרב המדובר אשר הוכן ע"י המ"פ אבנר שמואלביץ ופורסם ב"מערכות" חודש יוני 1969, שנתיים
אחרי המלחמה ההיא , כשעוד ניתן היה לזכור ולדייק בפרטים...
מכובדי אנא מכם , חלק ממטרות העמותה הן חינוך והנחלת מורשת קרב , מורשת החטיבה חשובה לעתיד המדינה ועתיד ילדינו ,
בואו לא ניתן לגורמים ותופעות שלא מן העניין להסיט את העמותה מדרכה ומהערכים להם היא מחנכת את חיילי
גולני לדורותיהם .
אנא תקנו את הטעון תיקון !

בברכה , גיורא ענבר


המכתב עשה את שלו והנה תגובתם של תא"ל דוד (דוביד) כץ, ומשה קפלן (קפלינסקי) שהיו בעבר מפקדי החטיבה:

אחי מפקדי גולני לדורותיהם.
מכתבו של גיורא ענבר נגע לליבי. את אביו בני ענבר ז"ל הכרתי מקרוב כקמב"ץ גדוד 51 במלחמה. מפקד ענק, אמיץ לב ומחנך דגול.
ממנו למדתי ויישמתי רבות. הוא הוביל את ההתקפה על תל עזזיאת. זחלם הפיקוד נע על התל במקביל ללוחמים שטיהרו את התל
וסייע להם בירי ובזריקת רימונים לתעלות. אכן נעשה לו עול גדול.
אנו עוסקים כאן בנושא עקרוני. הייתכן להנציח איש אחד בסלע ולהעלים את כל מפקדי גדוד 51, מפקדי תל פאחר ( גד' 12 והסיירת )
ומפקדי גד' 13 במלחמה ? ומה לגבי המפקדים במלחמת יוה"כ, מבצע ליטני, מלחמת לבנון הראשונה והשנייה, עופרת יצוקה וצוק
איתן ועוד... האם אי פעם הנצחנו מפקדים חיים בסלע ? זה לא צה"ל שאני מכיר וזה גולני שלי !
בכוונתי לעלות נושא זה לדיון בוועד המנהל הקרוב. אבקש התייחסותכם לנושא עקרוני זה.
שאו ברכה.

דוד כץ (דוביד).


מכובדי,
גם אני התרגשתי ממכתבו של גיורא. גם אני מרגיש שעשינו טעות. חשוב לי מאוד שנפעל לתיקון העוול. זו להבנתי יעודה המרכזי של
העמותה. בואו נחשוב יחד איך מתקנים!
בתודה מראש
קפלן

בברכה,
משה קפלינסקי | מנכ"ל | נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ

צלילים אלה כאמור עוררו סערה בהנהלת העמותה כשהתחושה של רבים היא שהן מידור שאר הדוברים הפוטנציאליים בעצרת והן
הכיתוב בתל עזזיאת אינה מקרה, אלא ניסיון מכוון להאדרה עצמית...אורי שגיא טען כי "בשוגג נשמט שמו של מפקדי מג"ד 51 בני
ענבר מהמצבה בתל עזזיאת" אך משיחות עם אנשים ומכתבים שהגיעו לידי עולה הרושם הברור שאין הם מאמינים לו. הנה מה שכתב
לו תא"ל (מיל.) איציק זמיר, אף הוא מפקד פלוגה בגדוד 51 שלחם בתל עזזיאת והיה גם בהמשך מפקד גדוד 13 כתגובה לדבריו של
שגיא שניסה להטיח בו האשמה של אחריות משותפת לעניין הכיתוב על האבנים:

אורי שלום.

מהגדרתך את הנושא ברור כי לא הפנמת , הלוחמים של גדוד 51 באו מכל קצות הארץ למפגש חברים, לסיור בגזרת הלחימה של הגדוד ,
ולעצרת חטיבתית. הם לא באו להנצחת פלוגה ב' במלחמת ששת הימים.
בגזרת הגדוד לחמו אנשים רבים, פלוגות א,ב ג,ד, מסייעת, טנקים ועוד...כל אלו הובלו במלחמה ע"י מג"ד מבריק, סמג"ד, מפ"ים, ופלוגות
רובאיות מאומנות היטב. לכל אלו לא הגיעה התשובה שלך לשאלה איפה היה המגד ? "אני לא יודע......." בהתעלמותך פגעת בכבודם של
האנשים , בחברים שלי, ובי בשיחתנו לקראת הכנס הגדודי סיכמנו שאתה כ הקצין הוותיק, תספר, על מטלות הגדוד והפלוגות. זה נמרח
בפועל אכזבנו את לוחמי הגדוד בכנס שכמהו כבר לא יהיה........
אורי, צא ולמד. אגו זה מרכיב חשוב, בד"כ אני נמנע מלהתחבר לאנשים ללא אגו. אבל עודף אגו פוגע בזולת.[למשל בי]. הבעיה איננה
שילוט והסרת שלטים, הנושא מתמקד בכך שאני ויתר הקצינים לא מוכנים שהלוחמים שלי ומפקדי שהלכו לעולמם יקבלו יחס מזלזל כזה.
תבין זה לא [ ציטוט ממכתבך] "סערה בכוס מים" , זו המחויבות שלנו כמפקדים.

לא הבנת - במדבקה "גולני שלי" הכוונה לא לומר שגולני היא שלך. ואנו עובדים אצלך. היה מקום לשתף אנשים נוספים בהכנות, ובביצוע ,
כולל במופעי העצרת, כך היו נמנעות טעויות ופגיעות באחרים......אני רוצה להזכירך שגם מגדוד 12 הגיעו עם "מלוא הטנא טענות", שיכלו
להימנע עם קצת יותר תיאום ואמפתיה. לכן להבא אל תתחלק איתי רק במחדלים.
העניין שהעלית עם גיורא ענבר ודני דור [עורך הספר *] הוא סימפטום שאיני יכול לחיות עמו. אין לך רשות וסמכות להחליט עבור העמותה
לא בנושא העסקי כמו עם דני דור, ולא בנושא שהוא מהותי – הזכרת המג"ד תמורת ציון שמך...... בחריג לשאר החטיבה וצה"ל
גילוי נאות – בעברי עזבתי מקומות בהם הרגשתי שאיני יכול לתרום, או שלא הסכמתי עם החלטות שונות. הכלל שלי אומר - אם זה לא
מתאים לי אני הולך. אין הצדקה לסבול בהתנדבות שנינו "זכר אלפא" שצריכים לחיות זה לצד זה. עשינו זאת בעבר ואפשר עדיין לעשות
זאת. תל עזזיאת גרם להרבה קורבנות, בוא לא נוסיף עוד שניים למקום הזה

איציק



ולאחר כל מה שהבאתי כאן, בעיני, אם יורשה לי להוסיף לא כקצין בכיר כי אם כ "סתם" לוחם פשוט לשעבר (מפקד צוות) בחטיבה
בתקופת מלחמת יום הכיפורים וכאדם המשקיע ממרצו ומזמנו הפנוי בשנים האחרונות בהתנדבות מלאה לפעילות בנושאי מורשת
החטיבה ,מה שנעשה כאן הוא חמור, מעליב, מאכזב , מבייש ומנוגד לרוח אחוות הלוחמים שהושרשה בחטיבה. אני מקווה שהנהלת
העמותה תדון בנושא זה ותפיק את הלקחים הראויים.




* מדובר כאן על ספר שנכתב בימים אלה ועוסק במורשת החטיבה


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל