נתפס לי הגב

הדברים הקטנים שבדרך כלל מובנים מעליו הופכים למסובכים ברגע שמשהו משתבש


לאחרונה התחלתי להרגיש שהצוואר שלי תפוס... בהתחלה זה היה כאב קטן באזור הכתפיים שהלך וירד לאורך עמוד השדרה, ולאט לאט הכאב ירד עוד יותר, עד שביום אחד אחרי אימון גיליתי שהכאב ננעל סופית על הגב התחתון.

הכאב פשוט לא ידע בדיוק איפה להתמקם כדי שאסבול כמה שיותר, אבל בסוף הוא תפס לעצמו מקום נוח ותפס לי בשיא הכאב את הגב התחתון.

במשך שנים, מדי פעם היה נתפס לי הגב, ולמרות שאני יודע שזה טבעי אני סובל מזה ובימים כאלה אני מרגיש ממש אומלל (בטח גם לכם זה קורה לפעמים).

עם השנים, אתה לומד להדחיק את הכאב בתקווה שהוא ייעלם (בדרך כלל זה עובר), אתה עושה עיסוי או מסנג'ר מישהו שיעשה לך בתקווה שזה יעבור (בדרך כלל זה עובר) אבל הפעם כבדרך אגב (הבנתם הגב =אגב) הוא פשוט התמקם וסידר לי צורה חדשה (בעצם צורה של סימן שאלה) ופשוט סירב ללכת.



אני חושב שהכאב התגבר אחרי צילום ה-MRI (מי שעוקב אחרי הטור יבין למה התכוונתי). את הצילום עשיתי בכלל לברך, אבל כשהגעתי לאורתופד, ד"ר ישראלי, הוא רמז לי שייתכן שיש קשר לגב חוליה x5 שנמצאת בפינה y2, בצמוד לז..2. בקיצור, הוא תקע לי איזה משוואה בשני נעלמים ובסוף הכריז שהכאבים בברכיים מגיעים ישירות מהגב. בשקט בשקט, המוח הפנים ואני התחלתי להרגיש את הכאב יותר ויותר באזור הגב (כנראה שזה באמת פסיכולוגי).

הימים הראשונים הקשו עלי להירדם, הקשו עליי לנשום, הקשו עליי לתפקד כמו בן אדם נורמלי ובקיצור הקשו עליי לחיות באופן כללי. היו רגעים ששקלתי לתקוע מסמר בראש כדי שאולי הכאב יהפוך לכאב ראש, אבל אני מודה שדם מלחיץ אותי יותר אז וויתרתי מראש.

בלילות, מתוך הייאוש שבא יחד עם חוסר השינה, התחלתי לחפש את סיבות לכאבים, וניסיתי לחשוב על כל דבר אפשרי שהכאב הבלתי נסבל הזה יכול היה לנבוע ממנו. אולי מהמשקולות? אולי מהאגרוף? אולי הרדמתי את הילדים יותר מדי פעמים על הגב? אולי כשזרקתי את אחד הילדים באוויר בבריכה? (ואני עושה את זה הרבה, הם אוהבים שאני מעיף אותם במים). חשבתי שאולי זה מהריצה? אולי מהכיפוף בריצה? אפילו התחלתי לחשוב שאולי זה קרה בגלל הכיסא במשרד שדופק לי את הגב כי אני יושב עליו יותר מדי שעות...

המחשבות וחוסר הנחת שהייתי שרוי בו מנעו ממני להירדם, אבל כדור ארקוקסיה קטן שינה את המצב והרדים את הכאב, את המחשבות ובעיקר אותי למשך שעות לא מעטות...






הימים שאחרי היו ימים קשים ואפילו בלתי נסבלים אפשר לומר... מה לא ניסיתי? מרחתי משחה תאילנדית מסריחה ואחר כך משחה סינית מסריחה, אפילו ניסיתי סתם משחה נגד כאבים (שגם היא הייתה מסריחה) ומשם הכול הפך למסריח ולא נעים. המדבקה הייתה מסריחה, סרט הספורטאים היה מסריח ואפילו ניסיתי שיטה אחרת- התחבקתי עם דורון (שם בדוי)אפילו שגם הוא היה מסריח... אבל כלום לא עזר! אפילו ביקשתי מיניר (שם בדוי)עזרה... הוא הציע לי כל מיני עיסויים שנהוג לעשות בקהילה הגאה אבל הכבוד הגברי שלי וויתר על ה״תענוג״ ועל נגיעות מיותרות , וככה נשארתי לסבול בשקט גם את הכאב וגם את הריח המסריח של דורון והמשחות ולבסוף התנחמתי במספר כדורים של ארקוקסיה.



כבדרך אגב (שוב ראיתם הגב=אגב), את הילדים כאב הגב שלי לא עניין והם המשיכו לקפוץ עליי בבריכה כי זה פשוט נראה להם לא הגיוני שכואב לי הגב. הם המשיכו לבקש (בעצם לדרוש) 'תרים אותי', 'תזרוק אותי' ואני לא יכולתי לסרב אפילו שהרגשתי כמו סימן שאלה פרוץ כי אני יודע ומבין שלא ייקח הרבה זמן עד שאני באמת לא יוכל להרים אותם או לזרוק אותם (גם הגב שלי יזדקן וגם הם יגדלו).

הגעגועים לתנועות פשוטות הלכו והתחזקו, התגעגעתי למגוון דברים, שבראשם חלמתי על היכולת לנשום נשימות עמוקות. פתאום הרגשתי שתנועות פשוטות הפכו למסובכות, וממש קינאתי בכל אותם אנשים שהולכים להתאמן או כאלה שמרימים את הילדים על הכתפיים בבריכה או במופע או הכלל נועלים נעלים והכי


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל