הפיליפינים ,Banaue וטרסות האורז המפורסמות

ידעתי שהתנאים ב-Btaad מאד בסיסיים אפילו לשיטתי ומחליט לחפש אכסניה ב- Banaue. כל בתי העיירה דבוקים לסלע ההר התפלאתי כיצד זה הם כאילו ותלויים באוויר.


מעט על Banaue ואנשיה...

עם עלות השחר מגיעים לעיירה Banaue הנמצאת באזור טרסות אורז המפורסמות ומקום מושבם של שבט ה- Ifagu. בכל מקום באזור אתה כתייר חייב להירשם במשרד התיירות המקומי אפילו והמשרד נראה כדוכן בשוק. שני הבחורים ההודים עמם הגעתי מאזור מנילה מציעים לישון בכפר Btaad. ידעתי מקריאה קודמת שהתנאים ב-Btaad מאד בסיסיים אפילו לשיטתי ומחליט לחפש אכסניה ב- Banaue. כל בתי העיירה דבוקים לסלע ההר התפלאתי כיצד זה הם כאילו ותלויים באוויר. הירידה לחדר באכסניה הינה במדרגות צרות וחשוכות ונאלצתי להידחק עם התרמיל. לא ידעתי אז, כמה קשה יהיה לי לאחר יום גדוש פעילות כשכולי מרוצץ לרדת את שלוש הקומות...


ג'יפני מוסד פיליפיני

ההצעה במשרד התיירות היתה לשכור ג'יפני פרטי, ובכן,מהו ג'יפני?. מדובר ברכב שהוא הכלאה של ג'יפ עם קומנדקר, שילדה וגוף ממתכת מבריקה ובדרך כלל מעוטרת בצבעים עזים, מאחור מספר ספסלים לאורך ולרוחב המיועדים לנוסעים. הג'יפני רועש, מקרטע, נוסע בדרכים לא דרכים ונוסעיו נערמים בתא מאחור, גם על הגג וכמובן נתלים על הדפנות. הג'יפני משמש כרכב שליחויות מעביר ומחזיר סחורה מהעיר לכפר וחזרה. לג'יפני צוות המורכב מנהג ושניים שלושה עוזרים האחראים לאסוף נוסעים בצמתים, להעמסת הסחורה ולטפל בבעיות מכניות המתגלות ברכב. לג'יפני אין תחנות העלאה והורדה מוגדרות לא פעם הנוסעים ממתינים בזמן שעוזרי הנהג פורקים סחורה וביאים אותה עד למטבח הבית.


ארוכה הדרך ל-בטאד

אני מחליט לחסוך כהרגלי ומנהל משא ומתן ארוך עם בעלי תלת אופנוע המחכים בכיכר העיירה לבסוף שני ההודים ואני יוצאים לדרך עם "הנהג שלנו" – דיוויד. האופנוע מכוסה בגג ברזנט נמוך כך שההודי הגבוה נאלץ להידחס עם חברו בסירת האופנוע ואני מאחורי האופנועיסט הבעיה שאתה יושב בסגנון "בחורה" – ישיבה צדדית. ישיבה זו מעט בעייתית ולא רק בגלל הסיבובים החדים אלא בעיקר בגלל הקפיצות שבדרך. באזור זה של הפיליפינים אין כבישים. הדרכים עשויות אבנים, בורות, שלוליות ופה ושם פלטות בטון באורך מספר מטרים. וכך דיוויד (נהג התלת אופנוע), שני הודים ואני יוצאים לכיוון הכפר Btaad. אמרו לי שהנסיעה לכפר קצרה! אך הדרך ארוכה, עולים יורדים עולים יורדים, כביש מתפתל בין ההרים כאשר משני הצדדים טרסות אורז כפי שרואים בתמונות! מדהים! המקום נראה כגלויה אמיתית. האופנוע עוצר אנו יורדים חבולים מעוקמים ומלאי בוץ משלוליות הדרך.נמצאים בצומת קטנה, שביל אחד ממשיך לכפר Bangaan והדרך המשובשת השניה מובילה לכפר Btaad. מרחוק נשמע רעש מנוע מתאמץ והנה עוצר לידינו ג'יפני וכך אני, שני ההודים ודיוויד עולים על הג'יפני ופוגשים קבוצה של אנשי היי טק צעירים ממנילה.הנסיעה בדרך מוגדרת על ידי כקפיצה אחת גדולה שלאחריה נחיתה וחבטה באחד מאזורי הגוף והשמעת קול זעקת כאב מפיות נוסעי הג'יפני,כל אחד בתורו. הצעירים הוציאו סיגריות והחלו לעשן, אמנם אין לג'יפני חלונות אך העשן הוסיף לאבק שבדרך והרגשתי כמו פילטר של סיגריה.
הנקודה הבאה בדרך ל- Btaad היא ה- Saddlepoint (מפגש האוכף). מכאן, גם הג'יפני אינו ממשיך והדרך לכפר Btaad הינה ברגל בלבד. אין כביש או דרך גישה לחלק גדול מהכפרים שבאזור. לנו, אנשי המערב, קשה להבין את המשמעות וכדאי לרגע לעצור ולחשוב. לכל מקום צריך להגיע ברגל, כל דבר שרוצים צריך לסחוב, לכל מקום, תמיד, בשמש ובגשם, צעיר וזקן.... עומד בין הקיוסקים הקטנים שב- Saddlepoint ומביט מטה בכיוון ההליכה לבטאד לעיני מתגלה שורה אין סופית של מדרגות תלולות הנעלמות אל תוך הסלעים הגדולים. באותו הרגע הרגשתי כצנחן בצניחתו הראשונה הנמצא ליד פתח המטוס ואין הוא יודע מה מצפה לו. אין גלויה המסוגלת לתאר את הנוף המדהים שנפרש מול עיניי. טראסות אורז בכל גווני הירוק האפשריים אני מניח המשקפיים כדי להטיב ולראות את הציור שהטבע יצר ,קרוב לוודאי שהצייר השתמש בצבעים לא אמיתיים וטבעיים. פגשתי בגווני ירוק שלא ידעתי על קיומם בסקאלת הצבעים! בהמשך הלאה ולמטה הרחק ורחוק, גגות הכפר Btaad.
הדרך למטה נחלקת לשניים, החלק הראשון מדרגות שאף אחת אינה דומה לזו שלפניה מבחינת גובהה וצורתה. לי דיוויד אמר שיש 336 מדרגות אך אני הפסקתי לספור אחרי שמניתי בסביבות 440. מצויד במקל ארוך אותו הציע לי נהג הג'יפני מתחיל בירידה הגוף מתחיל לכאוב ואני מגלה לפתע שרירים שלא ידעתי את קיומם. לפתע ההודי הגבוה מחליק על השביל לפני, הצמחיה העבותה עצרה אותו מהידרדרות למזלו (ולמזלנו) מלבד מספר חבלות שטחיות לא שבר יד או רגל.


מתמסר לתלאות הדרך

אחרי שאיבדתי האמונה שאסיים ירידת המדרגות בשלום ורגליי רעדו והפכו ל-ג'לי, תמו המדרגות ומתחיל השלב השני בירידה – שביל צר ומתפתל בתוך צמחיה עבותה. גם כאן צריך להיזהר כי האבנים הקטנות גורמות להחלקה אך המקל מייצב מעט ובהחלט משמש כמשענת. הבתים בעמק עדיין נראים קטנים ורחוקים, דקות ארוכות אני מהרהר שאולי כדאי לעצור ולחזור חזרה דיוויד מציע שנמשיך עוד קצת וכך מזדחלים וכואבים אנו מגיעים לבתיו הראשונים של הכפר. נפרד מההודים הממשיכים את דרכם מטה אל מרכז הכפר, מתיישב מתנשף, תשוש וגמור בבית הראשון שעליו שלט קטן "food". בעלת המקום בשם Germaine מכינה ארוחת צהרים מדהימה ומתחילה לדבר איתי בעברית. אביה, Romeo, מתיישב על הרצפה לידי, לבוש מכנסי טריקו בלבד, גופו חסון ללא גרם של שומן, כדי לכתוש עשבים לעישון. פניו עטורות זקן דק וארוך, שערו אסוף בקוקו ופיו מוכתם באדום כהה,תוצאה של שנים לעיסת עשבים.פיו נטול שיניים אך עיניו נוצצות ובורקות וכולו חיוניות וחיות. התערובת אותה כותש מורכבת מאגוזים שונים, עלים, טבק ואבקת אבן לבנה. התוצר הסופי נלעס על יד גברים ונשים מספר דקות ולאחר מכן יורקים את השאריות האדומות אך הפה נותר מוכתם באדום קבוע.
בשיחה עם רומיאו מסתבר שהינו בן גילי ,אני מסתכל על גופו בקנאה. לאט הוא מתחיל להיזכר בשירים עבריים שלמד מהצעירים הישראלים שטיילו בפיליפינים בשנות ה- 80 וכך מתחילה שירה בציבור "אל המעין,בא גדי בא גדי קטן". אחד הקירות החיצוניים (בעצם החיים מתקיימים כמעט תמיד בחוץ עקב מזג האוויר הנוח) מכוסה בתמונות, כרטיסי ביקור וכרטיסי זיהוי של מטיילים מכל העולם. ביניהם אני מבחין בכרטיס קופת חולים כללית של אחת הישראליות שעברה פה! גם אני קבעתי תמונתי על הקיר, אם תגיעו ל- Btaad חפשו את תמונתי על קיר הבית! דיוויד לוקח את המצלמה ויורד למטה לעמק לצלם.אני בינתיים מתרווח לי על המרפסת ומביט כולי ריק ממחשבות בנוף המדהים שנפרש מול עיני.
לאחר שעה ארוכה אנו עושים דרכנו חזרה ל- Saddlepoint. כל מילה מיותרת! לי אין בעיה כלל בעליות אך הפעם , הדרך פשוט קשה מאד. יודע שתהיה בעיה להגיע מה- Saddlepoint עד הצומת (אין תחבורה בסוף יום!) ואכן החשש שלי התממש. סחוט, עייף, חבול וכואב עולה את המדרגות האחרונות וכמובן – אין ג'יפני. גם אין סיכוי לג'יפני. הג'יפני הציבורי יוצא רק בשבע בבוקר ולוקח את אנשי הכפר (שעלו ברגל!) אל מקומות העבודה ב- Banaue. אין ברירה ואנחנו ממשיכים לעשות את הדרך רגלית עד ההצטלבות. דרך קשה וארוכה, האבנים מקשות על ההליכה והרגליים גמורות. לאחר כשעה וחצי של הליכה דיוויד מסב את תשומת לבי שהג'יפני מ- Banaue היה כבר צריך לעבור אותנו בדרכו עם המקומיים החוזרים לכפר לעת ערב. איני מספיק להשיב ואנו שומעים צעקות אזהרה מעבר לעיקול . ממולי רכס ההר גולש מטה נושא עמו יער עצים ,סלעים אבנים ומכסה את הדרך בכל התערובת הזו. הצעתי לדיוויד שנטפס מהר מעל לערמת המפולת לפני שהדרך תיחסם .לפתע ללא כל אזהרה מפולת שניה יורדת ומכסה את המקום שעליו חשבתי לטפס. לאנשי המקום ניסיון רב ממני בנושא מפולות שבדרכים. לאחר שהכל נרגע, אנו מטפסים על הערימה ופוגשים את אלה הבאים מהכיוון השני. על הדרך עומד לו ג'יפני ריק. מי יודע כמה זמן ייקח עד שיפתחו שוב את קטע הדרך. קרובים כבר לצומת ואני מטפס לתוך התלת אופנוע תשוש גמור עייף ומרגיש זקן מאד.
כל הדרך חזרה ל Banaue חשבתי רק על המאמץ לרדת שלוש קומות עד לחדר שבו שמתי את תרמילי בשעות הבוקר של אותו יום....






אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל