חשבון עם הפטריוטים הלאומנים הריאל פוליטיים היודעים שהכוח ורק הכוח הוא התכלית.

או-נו הבודיסט אומר לבן גוריון שהרע בא מה-"אני". לבטל את הרוע צריך לאיין את האני. עונה לו בן גוריון: אפשר "אני אנושי". כאן גרעינה של המחלוקת ביו היהודי הישראלי ליהודי שלא עלה לישראליות.

או-נו הבודיסט אומר לבן גוריון שהרע בא מה-"אני". לבטל את הרוע צריך לאיין את האני. עונה לו בן גוריון: אפשר "אני אנושי". כא

זה החשבון של ישראלי עם הדי אנ איי של העלייה השלישית -– חשבון עם הפטריוטים הלאומנים הריאל פוליטיים היודעים שהכוח ורק הכוח הוא התכלית.

אפשר "אני אנושי"
צבי י' כסה

אל אלה מבאי "פורום קפה שפירא" שלא עלו מהמרתף.

או-נו הבודיסט אומר לבן גוריון שהרע בא מה-"אני". לבטל את הרוע צריך לאיין את האני. עונה לו בן גוריון: אפשר "אני אנושי". כאן גרעינה של המחלוקת ביו היהודי הישראלי ליהודי שלא עלה לישראליות.

משפחת חותני – דה לוי – הסתתרה שלוש שנים בבית איכר הולנדי. סופר הולנדי כתב עכשיו את הסיפור "Stadskanaal " = "הבית האחורי":
אחד מבני המשפחה דה לוי קיבל צו נאצי להתייצב. הוא הבין. הלך לאיכר הולנדי, וילם דרנט. בן עניים שלא ידע קרוא וכתוב. וביקש ממנו להתחבא אצלו לימים אחדים. פנה האיש לאשתו, הינדרטיה. היא באה ממשפחה ענייה עם השכלה דתית. היהודי מבקש מקלט לכמה ימים, אמר לה האיש. יהודים הם עמו של אלוהים. נקבל אותו. כעבור זמן אחרי ביקור משטרה באה אשתו. אמרו השניים נקבל אותה, ובא עוד זוג מכפר אחר ועלו ל – 8 ובאו שניים נוספים. אמרה האישה יש מקום. וכך בתוך זמן קצר נחבאו 13 בני משפחות. ובסוף התקופה היו 17 נפשות במחבוא. 1.5 מטר לאחד.

מזון הכל בתלושים. אי אפשר לקנות הרבה כי יחשדו. הבת בת 15 עולה על האופנים ונוסעת בסביבה למצוא אוכל; באים אורחים סכנה של שקט טוטלי במחבוא; בקבוצה ילדים וצריך ללמד אותם. הבת הקטנה בת 10תופרת כיס במעיל ומגניבה ספרים מבית הספר. צריך לקנות הרבה לחם ואין תלושים. האישה הולכת לאופה והוא עונה: לא יחסר. וילם צריך לנסוע לאמשטרדם להביא ילד ממחבוא שניגלה. הוא לא יודע קרוא איך יגיע לכתובת. מכינים לו כתב שלט והוא חוזר עם הילד.
נגמרו תפוחי האדמה המזון העיקרי. לשכן יש מחסן מלא. בלילה על מריצה גונבים תפו"אד. בבוקר האיכר הולך על חריצי המריצה ומגיע. רק האישה בבית. הוא שואל מה זה, לא יכולתם לבקש מעט תפוח"אד? היא מכניסה אותו. והוא אומר: לא יחסרו, זה עלי. בחוץ כבלי ייבוש כביסה. עוברת איכרה לא מוכרת ואומרת לה: יש הרבה כביסה יכולה לעבור מי שהיא ולהתפלא. והולכת בלי מילה. צריך לצמצם את חבלי הייבוש. עובר אחר בלילה ומעיר כי כיסויי האפלה קרועים. בלי מילה הוא מביא חומרים לתיקון.

האישה רואה מודעת עבודה למשרד של הארגון הנאצי ההולנדי – N.S.B. היא אומרת לנערה: את תלכי לעבוד שם ונדע מתי להיזהר. הנערה מתקבלת ועונדים עליה את הסמל הנאצי. כל רואיה מחרימים אותה והיא עומדת בהשפלות. יותר מאוחר היא הרתה לבן הצעיר דה לוי. הוא מבטיח שיישא אותה לאחר המלחמה. בחוץ מדברים שהרתה לגרמני. והיא לא מתרופפת. חסר כסף. בכפר אחר אצל איכר השאירו כסף. וילם הולך בחשש גדול. האיכר שומע. קח את כל הכסף וקח אותי לדבר אתם. הוא סוחר בהמות שהיה קשור עם הדה לוי'ם וקיבל על עצמו לדאוג לעניינים. גם רופא מלווה תוך סיכון גבוה את הכלואים.

בוקר אחד רואים חייל גרמני שוכב בערוגת הכרוב. הוא אוסטרי שהחליט לערוק. ניסה כמה ימים וסולק מכל מקום. אומרת האישה יש מקום ל – 16 יהיו 17. לא שולחים אדם למות. וכך נרקמת עלילה הירואית המלמדת שבתוך הרישעות יש ניצוצות של אנושיות גם מול סכנת מוות בטוחה. לבושתם של ההולנדים ממשלתם תחת הנאצים שלחה את השיעור הגדול ביותר של יהודים להשמדה. אחד הילדים במחבוא – יהודה דה לוי, חותני, זכה בעיטור המופת במלחמת יום כיפור.

מנחם שרמן, אלוף משנה בצה"ל. היה ראש העיר שלנו ברמת השרון. עלה לארץ ב - 47.אחרי שעבר את מסלול האימים מהגטו בקובנה כנער עד לעובד כפייה במפעל נשק בגרמניה. מנחם למד בבי"ס עברי וידע עברית וכך לא סיפר ואיש לא ידע את קורותיו. בניחום אָבל על מות אשתו סיפר לי את קורותיו בשואה ונתן לי ספרון סיפורו האישי. אין מילים לתאר את התרכובת של רישעות מול חוכמת הישרדות של נער יהודי. והמפתיע שלאורך מסלול האימה נמצאים יחידים אנושיים. בסוף המסע במפעל בגרמניה חומצה נשפכה לו על היד. לא יוכל לעבוד. זה מוות בטוח. ראש החוליה עובד כפייה הולנדי. הוא חיפה עליו וחבש אותו וניהל את העבודה למרות הבעיה והציל את חייו. אנושי בגהינום.

לפני שנה שלח לי קלמן פרק את הספר "שתהיה בן אדם" – "קלמנקה, דו זאלט זאין א מענטש". אביו, שמעון פרק אמר לו את האמירה האחרונה הזאת כאשר דחף אותו לקפוץ מחלון הרכבת לאושוויץ. בספר סיפור בריחתו החמקמקה בתוך הרישעות עד להינצלו ע"י הצבא הרוסי. היום הוא פרופסור במכון ויצמן.
והמפתיע עד השתאות הוא שלאורך הדרך נימצאו "בני אדם" אנושיים. הבינו שהוא יהודי ובזהירות מתחייבת תחת אימת מוות סייעו לו בהימלטות הגדולה.

בהיסטוריה אנחנו היהודים לא התנסינו. האם יש יהודים שהיו מסכנים את חייהם להציל גוי נרדף? שאלו את הרמב"ם. האם יש יהודים ישראלים שהיו מצילים גוי נרדף, שבהתנהגותם נגלה דחף למימוש אמירתו של בן גוריון :"אפשר אני אנושי"? יש כאלה סביבכם !. בגבעות השומרון ובהתנחלויות לא נמצא אותם. בעמותות החברתיות הם קיימים ומאצילים את דמותה של מדינת היהודים.

תרבות של "אני אנושי" עליה בנו בן גוריון ודורו את חלום חברת המופת שהיא התכלית של היהודי האנושי הישראלי.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל