לימוד שחמט בגני הילדים - ערך מוסף חיוני

הוא הבטיח אבל לא הבטיח שיקיים וגם כשהבטיח לקיים הוא לא קיים .. הרי הוא הכול יכול .. אז למה לא טורח לטפח את לימודי השחמט בגני הילדים המשתוקקים לכך.

לימוד שחמט בגני הילדים – ערך מוסף חיוני
למה ראשי הערים בארץ לא טורחים לטפח אותו?


הוא מבטיח וחוזר ומבטיח אבל הוא לא מבטיח לקיים וגם כשהוא מבטיח לקיים הוא לא מקיים - וחוזר חלילה.. ואתה שואל את עצמך למה בעצם? מה מונע ממנו להקדיש מעט מזמנו כדי לקדם את הוראת השחמט בגני הילדים בעירו בעזרת מתנדבים?! הרי הוא ראש העיר והוא כול-יכול! טוב, לא הכול יכול, כמעט הכול יכול. לא מדובר בפרויקט ענק שכרוך בהשקעה כספית גדולה.. די בכמה מערכות שחמט – כלים ולוחות, מקום פינתי בגן ומספר משוגעים לדבר, להוטים להקנות לפעוטות דרך משחק המלכים ערכים חינוכיים שלא יסולאו בפז.


לפני 14 שנה יזמתי בתיאום עם הנהלת "אור ירוק" הנהגת לימודי שחמט בהתנדבות בגני ילדים, תחילה ברמת השרון ואחר-כך בהוד השרון, כאשר ההוראה כללה בראשיתה מוטיבים מתחום הבטיחות בדרכים; ימים אחדים לאחר שעברתי לגור בהוד השרון, שלחתי לראש העיר, מר חי אדיב, מכתב ובו הצעה לאמץ תכנית מקיפה להנהגת לימודי משחק המלכים בגנים, תשובת ראש העיר הייתה שהעניין הועבר לטיפולו של הממונה על נושא החינוך בעירייה; מאז לא שמעתי דבר; כשראיתי אותו לאחרונה בשעת הרצאה עשה עצמו שאינו זוכר אותי ואולי באמת נמחקתי מפת הזיכרון שלו. לפעמים הייתי מנצל את נוכחותו של ראש העיר באירועים חגיגיים, מזכיר לו את הנושא ומזמין אותו לבוא לביקור בגן שבו אני מלמד כדי להתרשם והוא קורא למזכירתו ומבקש ממנה לרשום ביומן את בקשתי. הרישום הזה חזר על עצמו שלוש פעמים בהזדמנויות שונות - ואין ראש עיר בגן ואין ביקור. מכתבים ששלחו כמה משפחות של ילדי הגן ובהם מפצירים בראש העיר לקדם את הנושא - לא נענו.

מרבים לדבר על נגע שחיתויות בעיריות וממעטים לדבר על נגע הרשלנות או אי-אכפתיות או זלזול או שיקול-דעת מוטעה או התעלמות מכוונת; לא ברור בדיוק מה, ואולי כול אלה ביחד, ובעצם מה זה משנה, בכול מקרה התוצאה היא אחת - מחדל, ובמקרה שלפנינו זהו מחדל בתחום שהוא בעל ערך מוסף חשוב לילדינו. די לקרוא את דבריה של פרופסור עדה יונת כלת פרס נובל כדי להבין זאת. בראיון ל"ידיעות אחרונות" לרגל זכייתה בתואר אמרה פרופ' יונת :" יש לחשוב על המחר. צריך לרוץ בכל הכוח. לאמץ כל תא בגוף כדי להישאר בקו אחד או אפילו להגיע לפני הטובים במדעני העולם וכדי לעבור אותם בחצי צעד צריך להתמקד בדור הבא של מדענים ומחנכים מוליכים. לשם כך עלינו להתמקד באיכויות של כול שלבי החינוך", ואני שואל: האם יש אמצעי טוב יותר לבחינת איכויות בשלב הזה של החינוך מאשר לימוד משחק השחמט בגני הילדים?! להתחיל מהגן זה אומר להניח בסיס מוצק יותר לקראת הגשמת משאלתה-חזונה של פרופסור עדת יונת ; מחקרים רבים מראים שידיעת משחק השחמט בגיל הרך מקרינה גם על כושר הלימוד במערכות החינוך הפורמליות ויש זיקה מוכחת בין השניים; ידיעת השחמט מקנה הרגלי חשיבה נכונים; יכולת חשיבה עצמאית יצירתית ומתמטית; היא תורמת לריכוז ולהקשבה ומחזקת את הזיכרון וכל זה לצד רכישת מיומנויות חברתיות כמו שליטה ואיפוק; פיתוח יחס של סבלנות ושל כבוד לזולת.

על היתרונות שמשחק השחמט מקנה לילדי הגנים אין המומחים חולקים:"הוא מלמד את הילד לקחת אחריות על מעשיו; משפר את הדימוי העצמי; עוזר להתגבר על הקושי של יצירת קשרים ומציאת חברים חדשים; מסייע להבין שכדי להצליח יש להשקיע מאמץ וריכוז גבוה; ומפתח יכולת של שליטה ברגשות במקרה של הפסד או ניצחון". יתרונות נלווים: בהוראת המשחק אפשר הטמיע מוטיבים להגברת הזהירות בדרכים; כשם שיש כללים לגבי תנועת הכלים במשחק השחמט כך יש כללי זהירות בדרכים; קיצורו של דבר מדובר בפעילות שמשלבת בתוכה מדע אמנות וספורט. בישראל קיימים כ-50 מועדוני שחמט מקצועיים והערכה גסה אומרת שקרוב ל-50 אלף ילדים ובני נוער משחקים שחמט במסגרת חוגים ברחבי המדינה – לצד תלמידים במספר בודד של בתי-ספר יסודיים וחטיבות בינים שבהם מונהג לימוד השחמט כמקצוע חובה.

מקומו של השחמט בארץ, יש להודות, נמצא בשוליים - שלא כמו ברבות ממדינות העולם; המדינה, כולל תקשורת הספורט, אינה מעניקה לו את המעמד הראוי לו כענף ספורט; בין היתר מתוך הנחה מוטעית מיסודה שמדובר במשחק שאינו כרוך בפעילות גופנית. אם תשאלו שחקני שחמט מקצועיים וגם חובבים יאמרו לכם כי המשחק צורך הרבה אנרגיה גופנית ויהיו כאלה שיעידו על ירידה דרסטית במשקלם עקב השתתפותם במשחקים ממושכים. באיגודי השחמט ברחבי הארץ מפנים טענות קשות כנגד רשויות השלטון בשל חוסר מודעות שהם מגלים באשר לתועלת הרבה שטמונה במשחק למדינה ולחברה; הם קובלים על תמיכה תקציבית מזערית, מעוררת גיחוך, יש אומרים אפילו פחות ממה שבתורכיה.. "אילו שרי ממשלה או חברי הכנסת היו מתוודעים לתועלת המעשית ולחן וליופי שבמשחק היו אולי מתייחסים אחרת לנושא", אומרים באיגודים.

מי שמרים אולי גבה לנוכח הרעיון של הנחלת לימודי שחמט בגני הילדים בארץ – יש לי הפתעות בשבילו; על-פי ניסיון אישי שצברתי במשך שנים רבות לצד ניסיונם של עוד כמה "חלוצים" בנושא זה מסתבר שילדי ישראל בגני חובה – הזאטוטים - אוהבים לשחק שחמט; למעשה משחק זה כבר החל להתפשט בלא מעט גני ילדים בערי ישראל פרט להוד השרון ולרמת השרון, הוא הגיע להרצליה, לכפר סבא, לאריאל, לבאר-שבע לאשדוד ואף לכמה בתי-ספר בתל-אביב; סקר שנעשה לאחרונה מראה שקרוב ל-60 אחוז מהילדים שמשחקים שחמט בשתי הערים הדרומיות מקורם במשפחות עולים מחבר העמים אבל גם ילדים של שבטי הבדואים באזור באר-שבע וילדים ממשפחות עולים מאתיופיה מגלים עניין במשחק . כאן מדובר בעיקר ביוזמות של פעילים-עסקנים בקרב ילדי בית ספר עממי אך גם בקרב ילדים בגיל הגן כאשר המטרה היא להכשיר את הילדים להיות שחקנים מקצועיים; באריאל לומדים מעל 350 ילדים בגני החובה בצורה מאורגנת ושיטתית ; הוראת השחמט שם מתנהלת בניצוחה של מדריכה מקצועית ואם לשפוט לפי דיווחי הגננות המפעל הזה זוכה להצלחה גדולה.

משחק המלכים הופך להיות לתחביב אהוב על לא מעט ילדים; יש שמצפים לו בקוצר רוח. "אני מחכה לך כל השבוע כדי לשחק אתך", אמר לי גיא בן ה-5 מגן חרוב שבהוד השרון כשהתייצבתי ללמד בגן באחד מימי השבוע; ולא רק הילדים דלוקים על המשחק; גם הגננות וגם ההורים מרוצים מאוד ואף תומכים ומעודדים; מבחינת הגננת זה יוצר זירת פעילות חדשה שמרתקת את הילדים לפעילות פורייה; הוריו של יואב בן ה-5 טל וגיא זהבי מהוד השרון כותבים במכתב לראש העירייה מר חי אדיב: "פרויקט השחמט בגני ילדים הוא מדהים. אנו חושבים שהילדים פשוט מוקסמים מהמשחק; הוא מעניק להם ערכים נוספים מעבר למשחק השחמט כמו כבוד, משמעת, סדר, חברות ועוד. לאור ההצלחה של החוג בגן חרוב שבעיר נראה לנו שיש מקום לעשות מאמץ ולכלול את משחק השחמט גם בפעילויות בכל גני הילדים בעיר ובבתי הספר..".

מבחינת המדריך-המתנדב בגן התחושה היא של עונג צרוף שעה שהוא שוהה במחיצתם של הילדים ומקשיב להערות ולהתחכמויות שלהם סביב שולחן השחמט. שלא תהיה אי-הבנה, היכולת של הילד בגיל הרך לשחק את המשחק הזה אינה מובנת מאליה וכאמור היא אינה נחלת כלל ילדי הגן, אבל אם לשפוט על-פי הניסיון קיים פוטנציאל אצל רבים וכדי לפתח אותו ולהביאו לידי ביטוי יש לעורר אצלם תחילה סקרנות ועניין במשחק; חשיבות רבה נודעת בראש ובראשונה לשיטת הלימוד ולהתנהלות המדריך. שלושה גורמים מסייעים בידינו בנושא זה 1. העובדה שכלי השחמט הם דמויי צעצועים והם יכולים להיות בגדלים, בצבעים ובעיצובים שונים וככאלה הם אטרקטיביים לילדים 2 האפשרות לרקום סביב הכלים, מיקומם ותנועתם על הלוח - סיפורי אגדות על חצרות, מלכים ונסיכים ועל ממלכות יריבות; 3. המוטיב התחרותי המאפיין את המשחק הוא יצרי מאוד בהיותו מאתגר את האינטלקט וככזה הוא מהווה מוקד משיכה.

לילד שנקלע לתחרות, שלא כמו מבוגר, קשה להכיל הפסד; הוא רוצה רק לנצח; כחלק מטקטיקה של עידוד הילד – מדריך יכול להרשות לעצמו לתת לילד לפעמים אפשרות לנצח אותו; במקרה זה הילד מגיב בצהלת שמחה; כך הוא לומד לדעת שגם שחקן טוב (במקרה זה המדריך) עלול להפסיד; שבעצם זה לא נורא להפסיד ואפשר ללמוד משגיאות; הבעיה מתחילה כאשר ילד אחד ברמה דומה לזו של הילד היריב - מפסיד; התוצאה היא לעתים קרובות תסכול ואפילו בכי. לכן משתדלים להפגיש זוגות שאינם באותה רמה; קובעים "נוהל" לפיו בכל מקרה בסיום המשחק הצד שהפסיד מגלגל-מפיל את המלך שלו על הלוח במין תנועה חגיגית, ומושיט יד לשחקן המנצח לאות חברות. וכל זה מתנהל בצורה טקסית וברוח טובה. לא מעט ניתן ללמוד על תכונות אופי של ילדים תוך כדי המשחק; ראיתי גילויים של רכושנות של רגישות של רגשות קינאה ושמחה של איפוק וסלחנות ושל חברות. בתוך כך ניתן לאבחן ילדים עם קשיים או בעלי כישורים מיוחדים וליזום שיחה עם הגננת על היכולות של הילד, דבר שפותח בפניה צוהר נוסף להכרת אישיותו ולהתייחסות נכונה יותר.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל