תלונות שוא של נשים נגד גברים - בועת אוויר חם

הסטטיסטיקה מורה על אחוזים בודדים של תלנות שווא של נשים נגד גברים. אבל "הרעש" עצום וזאת לאחר שבשבוע שעבר ארבע נשים נרצחו בידי בעליהן. אילו אינטרסים פוועלים כאן? של מי?

מי עומד מאחורי הקמפיין של תלונות שווא של נשים נגד גברים?

בשם השיוויון שאיננו קיים, גופים שונים ביניהם לשכת עורכי הדין, מקימים ועדה למניעת תלנות שווא נגד גברים, דיון בכנסת בנושא, כאילו מדובר במכת מדינה. נכון, יש הרבה פטפטת סביב הנושא וטענות של נשים שעורכי דינם יעצו להן להתלונן שהבעל/גרוש/פרוד איים או נקט באלימות, להביא למעצרו ולהקטין את כוח המיקוח שלו בנושאי ממון או משמורת ילדים.
מניסיוני כמטפלת משפחתית, זה ניסיון נואל לרוב של הצד החלש, לאיים על הצד השני ולנסות לשפר את מאזן הכוחות הגרוע מכלתחילה.

בואו לא נשכח שגט נותן הגבר לאישה ולא להיפך. מזונות נותן הגבר על פי רוב לאישה עבור הילדים המשותפים ולא להיפך. החזר הוצאות נעשה לאחר שהאישה כבר הוציאה כסף והביאה קבלה ומחזרת אחר הגבר שישילם את חלקו ולו להיפך. האישה לא פעם נאלצת להתחנן שהגבר יגיע לקחת את ילדיו בימים ובשעות שנקבעו ולא להיפך. היחסים בין גרוש לגרושה מובנים מראש כמקפחים צד אחד, ברור שעיוות זה יוצר כעסים עצומים.

מעטות התלונות שמוגשות, רובן מתבטלות עם סידור הגט והן חלק ממאבק "מלוכלך" בו אין צדיקים רבים. למשל; הגבר דוחה את תשלום המזונות עד תום שבעת ימי הפיגור המותרים לו ואז משלם, או מכריח את בת זוגו לשעבר לרוץ כל חודש להוצל"פ. איש אינו תמים במאבק הקשה והדורסני שמנהלים עורכי הדין ולקוחותיהם.
ברם, מעט מאוד תלונות על אלימות, מבשילות למשפט של ממש. לעומת זאת, מקרי האלימות הפיזיים של גברים נגד נשותיהם רבים במכפלות. נשים מוכות וילדיהם, הן אילו הנמלטות למעון לנשים מוכות, לא הגבר המכה. נשים הן הנרצחות בעשרות מדי שנה, כמה גברים נרצחו בידי בת זוגם, בשנה החולפת? נסו לזכור כעת...

מי עומד מאחורי המהלכים הללו? מהן המטרות שמנסים להשיג דרך עיוות התמונה הקיימת והצגת הנשים כמתלוננות שווא מסיביות?
לי נראה כי חל בלבול בעידן של פוסט פוסט פוליטקלי קורקט או Fake Truth שנהייתה אמת רווחת. האמת איננה משנה, גם לא העובדות, אלא ההרגשה. אם יש ציבור שמרגיש שנעשה לו עוול אז מיד נתייצב עמו. נכון ? לא נכון? לא ממש מעניין. הקרבנות האמיתיים ששמכוסים בתלוליות עפר, לא משנות את "המרגיש לי".
מעבר לכך אולי על ראש הגנב "בוער הכובע", מדוע לשכת עורכי הדין מהרה להקים ועדה בנושא? אולי כי באמת מי שמייעץ לנשים לצרכי מו"מ לאיים בתלונות שווא?! אולי כעת ישנה הרגשה של הצורך לרחוץ ידיים ולזרוק את האשמה על הנשים הנוראיות.

להלן העובדות: לפי נתונים של משרד המשפטים בכל שנה בממוצע מוגשים 3 כתבי אישום נגד נשים בגין תלונת שווא, או במינוחה המשפטי, תלונה כוזבת. אחזור על הנתונים: 3 כתבי אישום בלבד.
הנתונים האלה נמסרו על ידי משרד המשפטים לעו"ד יערה רשף שהגישה בקשת חופש מידע בשם עמותת 'אחת מתוך אחת'. הנתונים מתייחסים לשנים 2012-2014 במהלכן הוגשו בסך הכל 182 כתבי אישום על תלונות כוזבות בכל העבירות (אלימות, מרמה, הסגת גבול, גניבה ועוד). מתוך 182 כתבי האישום האלה, 9 בלבד היו כנגד נשים – כלומר כנגד 3 נשים בשנה בלבד בממוצע.
אגב לא מצוין בנתונים באילו נושאים הוגשו תלונות השווא – לא בהכרח מדובר בתלונות על אלימות מינית וייתכן כי מדובר בתלונות שווא בתחומים אחרים לגמרי.
"הנתונים מוכיחים חד משמעית שאין לנו במדינה תופעה רחבה של תלונות שווא – זאת תופעה זניחה ושולית לחלוטין" אומרת עו"ד רשף, "עוד ראוי לשים לב לכך שמדובר בהגשת כתבי אישום בלבד וכלל לא בטוח כי התיקים האלה נסתיימו בהרשעה. כלומר ייתכן שהמספר הסופי של נשים המורשעות בתלונות כוזבות הוא נמוך עוד יותר.

היום התקיים בבית המשפט דיון בתביעה נגד אישה שהגישה תלונת שווא. היא זוכתה עקב נסיבות המקרה הקשות ביותר שגרמו לה לנסות להציל את עצמה. תלונת השווא אם היא קיימת היא מפלטו של החלש.
כמו בכל תחום בחיים אין להצדיק מעשי עוולה ותלונות שווא. לי מפריע העיסוק בנושא כאילו מספר הנשים הנרצחות והמוכות זהה למספר הגברים הנאסרים, מוכים ונרצחים.
משהו לא מריח טוב בהתנהלות הזו.
מה דעתכם?
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל