סוף הדרך הסלולה

צעירים רבים מנסים לפלס את דרכם בעולם התעסוקתי, כאשר הם מונעים ע"י רצון רב להצלחה ומימוש עצמי, אך העדר מוחלט של כלים לניווט בעולם חדשני ומהיר. הבלבול בין ערכים שונים מקשה - "לעשות את המכה"? לתרום לחברה, לממש את עצמי ואיך להתפרנס מזה? מאמר ראשון בנושא בו עוסקת עבודת הדוקטורט שלי.

סוף הדרך הסלולה מאמר ראשון בנושא בו עוסקת עבודת הדוקטורט שלי

סוף הדרך הסלולה
כעת כבר מגיל שלוש, האדם הצעיר עולה על דרך שכל הנדרש ממנו, זה ללכת על הכביש הסלול, ולהחזיק את מעקות הביטחון ולעבור בשלום את הדרך. בתחילה עליו להגיע להישגים ולתחושות הצלחה, במשך 15 שנות לימוד במוסדות החינוך בארץ. אח"כ צבא, אוניברסיטה או רכישת מקצוע. הדרך ברורה; עשה מה שמצפים ממך ותעבור משנה לשנה בביטחון.
האם יש בדרך הזו הכנה מספקת ליום בו היא מסתיימת וחולות נפרשים לפניו? האם הדרך הזו בה חונך, תסייע לאדם הצעיר החייב לסלול את דרכו להמשך הצלחות ותחושות הישג?

חלק מהצעירים, יודע מהן מטרותיו ומכוון להשיגן, אך חלק הולך וגדל תוהה ושואל האם הדרך שהחברה מתווה לי; צבא-טיול- לימודים-שכיר- שותף, זו הדרך אליה גם אני שואף? האם אילו הן מטרות חיי? איך אעבור 40 שנות עבודה יום יומיות אם אינני מתרגש לקראת הבאות?


ה"חלום האמריקאי" כמודל נכסף בחברה הישראלית -

ארבע עשורים לפחות היה ובוודאי עודנו חי ונושם בארץ " מודל החלום האמריקאי להצלחה בחיים". מודל שמשמעו הליכה בתלם ברור של מכוונות ללימודים אקדמיים ולאחריהם ניסיונות להיכנס לפירמות או לתאגידים, כשכיר ולפלס את הדרך למעלה בעבודה רבה ומאומצת. חלק עדיין רואים במודל הזה שאיפה וחוף מבטחים אלא שהחלום נהיה קשה יותר ויותר להשגה. חלק אחר אינו יכול לחשוב על לפחות עשר שנות "עבדות" כדי שאולי יקודם לעמדה בכירה עם שכר הולם. חלק אחר חולם על "מכה קצרה", "סיבוב של כסף" והתעשרות מהירה.

את הדלק המזין את מודל החלום האמריקאי, מספקות חברות הזנק, אשר נמכרות בין עשרות אלפי דולרים ועד מאות מיוני דולרים, לתאגידי ענק. האם גם אני יכול? ומה יהיה עתידי אם אינני איש היי טק? האם יש מקום בחברה שלנו למי שאינו עורך דין צמרת? אנליסט? מתכנת? ברוקר? מפתח אפליקציות? האם יש טעם להשקיע שנים רבות של לימודים במקום לתכנן דרך של לעשות כסף קל ומהיר? האם יש טעם להתוות לעצמי דרך ולנהל קריירה מקצועית או שזו אשליה שבה אני רק מנוצל?

פערי השכר והקיטוב החברתי עושים את שלהם, אנשים מבינים כי הדרך למימוש עצמי תוך השתכרות ראויה נהייתה קשה מבעבר. לפני עשור, החלום היה להיות עורך דין ולהשתלב בפירמה גדולה ולהיות שותף במשרד הגוזר עמלה מעסקאות ענק ואח"כ להיות בין "עושי השוק".
המציאות השאירה הרבה עורכי דין מתוסכלים באמצע הדרך ומעט מאוד בני מזל שאכן מימשו את חלומם. הוא הדין במתכנתים ומפתחי האפליקציות כוכבי העשור הנוכחי, חלק קטנטן עליו שומעים בעיתונים הכלכליים, עושה אקזיט נאה והרוב מפסידים את כספם והמיזמים נסגרים.

צעירים רבים הינם אנשים חושבים אשר גדלו בתוך מודעות עצמית גבוהה ותיאוריות של ניו אייג' העוסקות ברוחניות ובנפש האדם. שאלות המשמעות ובעיקר שאלות אודות האושר הן שאלות שהפכו לנחלתם של צעירים רבים, אשר אינם מוצאים יותר את דרכם בעולם הבטוח לכאורה של מודל "העבדות המודרנית" - הגשמת "החלום האמריקאי".

קל לומר מה איני רוצה, אך די קשה ואף מסובך לומר מה כן מתאים לי, על מה אני רוצה להתחייב. ככל שהביקורתיות החברתית עולה כך הצורך במציאת מטרות מספקות ואחרות בחיים עולה אף הוא.
למה אני באמת מוכשר? כמה מניעים אותי הצרכים אליהם חונכתי ומהם הצרכים האוטנטיים שלי? איך יודעים מתי רצונותיי הם אוטנטיים ומתי הם פרי התניות חברתיות? אילו שאלות לא קלות המטרידות צעירים רבים.


השפעות השאלות הקיום על מצב הרוח וההלך הנפשי -

לתהיות ולשאלות הרבות יש מספר השפעות על מצב הרוח ועל יכולתם של אנשים צעירים לנווט בעולם העבודה והקריירה;

• שיתוק ואי פעולה
זו התופעה הנפוצה ביותר ומתבטאת בקיפאון וחוסר מעש ומלוות בביקורת חברתית נוקבת על החברה, על ההורים וסגנון חייהם והבעת אי רצון מוחלט להיכנס לתלם. לרוב הבעיה מופיעה בתקופה שלפני הלימודים האקדמיים ומיד לאחריהם אם הצעיר בחר ללמוד מתוך כניעה למוסכמות החברה. הצעיר מנסה ככל יכולתו למצוא מודל משופר יותר לחלומותיו וצרכיו נמצא מול מציאות שאינה מתפקדת עבורו כפי שחלם. לפעמים הוא ממשיך לגור בית ההורים תוך ביקורת עזה על הדרך בה הם חיים ומקיימים את עצמם ולעיתים הוא עוסק בעבודה כלשהי המפרנסת אותו ונע מעיסוק לעיסוק מחלום לחלום.
תירוצים רבים נשמעים כדי להצדיק את אי ההחלטה העקרונית על התחלת הדרך למצוא כיוון ומשמעות בחיים. הצעיר מתאפיין במצב רוח נדנדתי; עולה ויורד...רגע הוא בחלום של העושר בברלין ורגע הוא בוחל בעשיית הכסף ומעדיף להיות מלצר במסעדת יוקרה תל אביבית...מצב זה עשוי להמשך זמן רב, כיוון שהאדם מוצא לו בקלות חברים למצב וקיימת ביניהם "הדבקה רגשית שלילית".
הפתרון השכיח לבלבול והמצוקה הפנימיים הוא; בחירת לימודים אקדמיים שאם לא יועילו בוודאי לא יזיקו. הלימודים אינם פותרים דבר. הם מהווים הקלה זמנית למכאוב. בגמר הלימודים חוזר הצעיר המדופלם לנקודת המוצא כאשר בעצם הוא מוכיח כי הכול לא שווה, לא היה טעם בלימודים ועוד..

• דכדוך ודיכאון קיומי
יש כאלה שחשים בדיכאון הקיומי כבר בתיכון וע"כ קשה להם לקחת חלק במטרות החיים מתוך אמונה נאיבית כי "מקומם יימצא", החולות יהפכו מעצמם לדרך סלולה. כאשר זמן רב הם לא מוצאים מזור לנפשם והכיוון בחיים ממשיך לא להראות ברור ומספק, מתחילים להופיע סימני דכדוך ואף דיכאון. המאפיינים הם; חוסר סבלנות, שקיעה עצמית, הימנעות מחברים שאינם בראש של הצעיר, ראיה פסימית של החיים, תגובות חד משמעיות ופסקניות של "שחור לבן", הגברת הקונפליקט בין האדם הצעיר לחברה הנורמטיבית מסביבו ובעיקר הוריו המהווים בגלל דאגתם כר אגרוף נוח.
חלק פונים לטיפול פסיכולוגי וחלק אף נוטלים תרופות אנטי דיכאוניות שעשויים להקל על הקושי אך בוודאות לא לפתרו.


כיוונים לפתרונות -

הפתרון קשור למציאת הקול האוטנטי והאומץ לבדוק ולבצע את משאלות הלב העמוקות.
לא תמיד זה קל בגיל צעיר כי אין עבר תעסוקתי אמיתי עליו אפשר להסתמך כמו אצל מבקשי כיוון תעסוקתי בני שלושים או ארבעים. חלק מהחלומות והפנטזיות אינם ריאליים כלל וקרסו או יקרסו והצעיר בתוכו מודע לכך. המשפחה והחברים מעודדים כל יוזמה תעסוקתית, כדי שרק "יצא מהמצב" ולא פעם התנהגות זו רק מחריפה את הכאב כיוון שהצעיר ער לכך שהעידוד נעשה מתוך הזדהות עם כאבו ולא מתוך עמדה אובייקטיבית המאמינה בו באמת.
הטיפול במצב זה דורש חקירה עצמית של כישורים ותכונות השונה לחלוטין מייעוץ תעסוקתי לאנשים בעלי ניסיון תעסוקתי, התייחסות לחסמים הרגשיים ומציאת נתיבים חלופיים למצב הקיים. גם את ההליך המתואר ניתן לבצע בשיטה האימונית של Coaching Psychology.




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל