רשמי מניו זילנד חלק 5: לצאת עם ילדים לחופשה זה כמו לאכול עוגה אנגלית

הם מוסיפים טעם עניין וכיף.. אך לפעמים בא לך להוציא את הפירות ולאכול את העוגה....לבד ובשקט.

ויקטוריה פארק בפלמרסטון נורט

בוקר שמש.
הלו?! כאן ניו זילנד לא ישראל, זה מאורע שצריך לציין.
תוך חמש דקות הכותרת עלולה להתחלף ב" טיפות גשם התחילו להכות.".
בארץ הייתי אומרת הכותרת עשויה להתחלף לטיפות גשם..

הרגליים שלי ניצלות בשמש הניו זילנדית. כן הקרניים חזקות. כשיושבים במסתור מהרוח ורק הרגליים משתרבבות לעבר השמש מרגישים אותה כראוי.
"זה טוב לעצמות" אמר הד''ר החולק עימי חייו, ועוד כמה דברים..
" קרינה רבה אסורה, במיוחד כאן - חסר כאן אוזון" אמרתי אני החולקת עימו חיי ועוד כמה דברים.. ואני נעה בין הקצוות שמש - צל, בין התנהלות ינשופית להתנהלות חרדונית. האמת אי שם בין הקצוות.

ליאונרד כהן שר :
.if you want a lover ."
I'm your man "..

.. איזה אושר..
אנחנו מטיילים בפארק מגלים כל שביל ונתיב ושמחים כילדים. "I'm your man".. ממשיך גם ליאונרד כהן, ואני ברקיע השביעי.
ירוק. "עצי הדובדבנים כבר פורחים. הם הקדימו השנה", אמר לי אתמול א. החבר החדש שלנו באי, ושלח אותנו לצפות בהם, בחור כהלכה!
צעדינו חורקים על שביל האבנים בגן, אנו חולפים על פני בריכת ברווזים מעוטרת צמחייה סבוכה, אפרוחים קטנטנים לומדים את החיים ושניים השובבים מביניהם, מתאמנים ב"לעבור את הכביש".. אמא ברווזה הקוראת אותם לסדר, מכוונת אותם חזרה לבריכה והם מגלים אומץ רב וקופצים משול הבריכה הגבוה יותר לתוך המים הקרים. "כל הכבוד" אני מריעה להם.
גם הצעירים שלנו לקחו אופניים ויצאו לסרוק את העיר..
בהמשך השביל עינינו מגלות חממת צמחים. נכנסנו. אורכידיאות מסוגים וגוונים שונים מפנות אלינו פניהן בברכת שלום. יש פרחים נוספים אבל השם "אורכידיאה", מתגלגל מאד יפה על הלשון. .אורכידיאה עם ה ר' הדרום אמריקאית על לשונו של אריאל מתגלגלת יפה יותר.
"ואיך קוראים לפרח הזה?" אני שואלת, מבקשת.. "גם אורכידיאה...." חוזר על השם שוב..ומציין את ייחודו, אני מחייכת. לא גיליתי לו למה.
גם את "ציפור גן העדן "פגשתי בחממה החמימה, אותו הפרח הפורח בגינתי שם רחוק בבית
ב ה' הידיעה.
ציוץ התוכים מעבר לעיקול מושך מיד את תשומת ליבי, כלובים מרווחים מכילים זוגות תוכים צבעוניים המביטים ישר בעיני. אני אוהבת תוכים. הם חכמים. אנושיים. אני מתגעגעת ללולה, התוכי שלי, המשמש ככלב שמירה נאמן ומצייץ בחדווה לקראת בואם של באי הבית כחמש דקות לפני הופעתם על השביל.
הפארק עצום. חלקו נמצא לאורך גדת הנהר חובק את פאתי העיר על בתיה היפהפיים. השביל עובד בגן ורדים ריחני, רכבת ילדים ובעלי רוח צעירה הדוהרת ברחבי הפארק, שביל רומנטי ומוצל של יער גשם אופייני לניו זילנד, עצים עתיקים מיתמרים לגובה רב, פינות "ברביקיו" ציבוריות סביבם מתארגנות משפחות על טפם או קבוצות חברים. גינת שעשועים צבעונית,ואומגה כיפית.
פארק לכל המשפחה, לכל גיל.

השביל חוזר לאגם הברווזונים מול חממת האורכידאות ובפנייה הבאה פורצת לתודעתנו שדרת עצי הדובדבן הפורחים במלוא הדרם. נפלא.
"ארבע עונות" של ויואלדי מתנגן באזני רוחי.

ואז התחילו טיפות הגשם להכות. .. אמרתי לך..
מול עמד בית קפה שהזכיר לי את בית הקפה בארמונות ורסיי, המוח שלי שוכח שמות (מתמיד) אבל הוא זוכר את התמונות בבהירות ובדייקנות מפתיעה, נדמה לי לרגע שהוא מתחיל להריץ את כל בתי הקפה הדומים שאי פעם הייתי בהם כשהתחיל הגשם,..

"הם הביאו לי את הנוחות, את השקט
..את צריכה לוותר על כל מה שאינך יכולה לשלוט בו..
הם נוגעים בעיני..
תרגעי.."
ממשיך ליאונרד כהן בקולו המלטף.

"נכנס לשתות קפה ועוגה עד שהשמש תצא?" ליטף קול אחר את אזני.
כמובן שנעניתי בשמחה.

תפילותי נענו...ירוק. אהוב. אוהב. גשם. בית קפה, שוקו ועוגה, שמש, פריחת הדובדבנים.. ולמהר הביתה לכתוב.........

שאני שמחה, אמרתי כבר?

 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל