דתי תָרְיָ"גִי אדוק לא יכול ללמד תרבות יהודית לחופשיים

היהודי התרי"גי מתנגד להיגד הפילוסופי "יהדות כתרבות", לא יכול ללמד תרבות לחופשיים שהרי היא מיכלול שבו הדת היא רק חלק ממרכיביו. היצירה של הציוויליזציה העברית – היא הבשלה שעלתה ממעיין תרבויות המזרח. ובמהלך הדורות בגלות ובמאתיים השנים האחרונות, התרחשו אירועי יצירה שתריָ"גִִי רבני אינו כשיר להורות אותם לחופשיים.

היהודי התרי"גי מתנגד להיגד הפילוסופי "יהדות כתרבות", לא יכול ללמד תרבות לחופשיים שהרי היא מיכלול שבו הדת היא רק חלק ממר

דתי תָרְיָ"גִי אדוק לא יכול ללמד תרבות יהודית לחופשיים
צבי י' כסה

היהודי התרי"גי מתנגד להיגד הפילוסופי "יהדות כתרבות", לא יכול ללמד תרבות לחופשיים שהרי היא מיכלול שבו הדת היא רק חלק ממרכיביו. היצירה של הציוויליזציה העברית – היא הבשלה שעלתה ממעיין תרבויות המזרח. ובמהלך הדורות בגלות ובמאתיים השנים האחרונות, התרחשו אירועי יצירה שתריָ"גִִי רבני אינו כשיר להורות אותם לחופשיים.
מהי תרבות ? – כהגדרתו של ההיסטוריון יגאל עילם: "תרבות היא הסביבה המלאכותית, שיצר האדם בתוך הטבע והנשלטת על ידו; היא כוללת את כל יצירות האדם, בחומר וברוח ובארגון חברתי."

- התרבות היא מכלול המעשים שהתודעה האנושית – היא מותר האדם - יוצרת על פני האדמה כדי להגשים את מָאָווייֶה האנושיים. אני מבקש להציג אותה בתבנית של שלושה רבדים:

* רובד החלום – מה הייעוד האנושי. למה שואפת התרבות ביצירתה המורדת בטבע הבריאה של "החד-גדיא" הדטרמיניסטי שכולם נגד כולם למחייתם.

* רובד הפירוש – מה אורחות החיים, כללי מותר ואסור. החוקה והנורמות ליחיד ולחברה הניגזרים מהחלום. כאן שדה המחלוקת בין שתי התרבויות על יסוד היסודות: מיהו מקור הסמכות
והאחריות ?– האדם הריבוני או האל וכוהניו.

* רובד האמנות – שעניינה המחאה על השקר והפער שבין החלום למציאות. הדיסידנטיות ואי הנחת מהמצוי אל מול הרצוי – מאלה עולות יצירות הרוח והאמנות המעידות על מותר האדם.

התרבות העברית היא מתרבויות המזרח העתיק. אין סיפור בתנ"ך שאין לו מקבילות בתרבויות האזור. גם היסודות האנושיים וגם הקוסמולוגיות המדומיינות של היקום והבריאה מצויים בתרבויות האחרות. מסיפורי המבול בעלילות גילגמש: "הוצאתי ואשלח את היונה והעורב,,,". וחוקי חמורבי הדומים לחוקי התורה: " ... למען השכין צדק בארץ, לכלות רשעים ופועלי אוון, לבל יעשוק החזק את החלש ממנו,,,, ומצוות השָבָתוּ (השבת) שציווה". ובמצרים המלך אחנאתון: "אלוהים (אתון) הוא אחד ויחיד ואין אל קיים מלבדו, לא ניתן לדמותו בפסל או בכל תמונה...". תרבויות מצרים ואשור ובבל ופרס והיוונים והפלישתים: "..הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלישתים מכפתור..."(עמוס, ט', ז') הן שהיו קרקע הצמיחה של התרבות העברית שהוסבה ליהודית. מה לאיש תָרְיָ"גִי למסור על השפע התרבותי הזה שהזין את תרבויות עמי האזור.

ואיך אפשר היום בלי הספרים: מאין באנו, ישראל קנוהל; מוצא העם העברי ואמונתו, אהרון תומר; לקרוא מחדש את התנ"ך, איליה ליבוביץ'; ולא כך כתוב בתנ"ך, יאיר זקוביץ את אביגדור שנאן; קיצור תולדות יהווה, יגאל בן נון; יהודים ומילים, עמוס עוז ופניה עוז-זלצברגר; כל אלה חיוניים לידיעה והבנה. מה למלמד תָרְיָ"גִי בוגר ישיבה דתציונית ולעושר התרבותי הזה.
בקיצור תולדות יהווה לומדים בפליאה איך ליקטו מכל התרבויות ו"עיבְרִיוּ" (גִייְרוּ) עם ערך מוסף יסודות לתרבות העברית.

לאורך הדורות תרבות עברית/יהודית פוגשת את תרבויות יוון, ורומא והנצרות והאיסלאם וספרד ואירופה ואנגליה ובסוף המאה ה – 19 ותחילת ה – 20 את ארצות הברית. מול העושר התרבותי של אלה איך נהגה התרבות היהודית? איך נהגנו מול הברית החדשה, מול האיסלאם מול גליליי וניוטון ודארווין? על השאלות האלה לא יכול לדון רבני עם תלמידים ריבוניים.
איך יוכל להסביר ולהחיל ערכים וידע ומדע בימנו על תרבות ומנהגים שבלחץ הגלות הנוראה התנקזו ליצירה ויוצרים סוריאליסטיים דימיונאים לעילא כמו הקבלה והקוסמולוגיות של הבריאה והספירות והמשיחיות. ואיך הוא יוכל להסביר שגולים מספרד ופורטוגל הקדימו מודרנה לקהילות אחרות ואף לעמי אירופה (האנוסים. ירמיהו יובל). וחבורה מהם בוונציה טוענת שהתלמוד ניוון את היצירה היהודית. היא חסרה אמנות ופילוסופיה ומדע ומשפט ותורת מדינה וצבא וכיו"ב.. ומשלים אותם שפינוזה ואחרים באמשטרדאם. ואנחנו מגרשים אותם. ומהם חוזרים לאנגליה ועולים לפסגות. ומנגד לענקים האלה עולה תופעת החסידות במזרח אירופה.

ובעת הנאורות, המאות (18,19) – שבהן צעירים מורדים באורתודוקסיה ופורצים אל המודרנה. ומתחוללת מלחמת תרבות שמציבה את הזהות הלאומית שמקימה מדינה ריבונית לעם ישראל. והיא המחאה נגד ההיסטוריה היהודית (הדרשה של הזז) והאורתודוקסיה של "החדש אסור מן התורה". מ"כולם נשא הרוח כולם סחף האור" (ביאליק, לבדי) אל ההתקוממות : "אִם-אָסַף הָאֵל מֵעִמָּנוּ אֶת-יָדָיו וַאֲרוֹנוֹ מִמְּקוֹמוֹ לֹא-יָמוּשׁ – נַעַל-נָא אֵפוֹא בִּלְעָדָיו" (ביאליק, מתי מדבר). מה יכול לספר מלמד רבני תרי"גי על המרד הציוני נגד האורתודוקסיה ועל התפרצות עוצמת היצירה של ההולכים למודרנה שאי אפשר היום לתאר את התרבות המערבית בלעדם.

מה נותר למלמד רבני מגייר חופשיים "מהבית היהודתי" לעשות בבית הספר החופשי? – לתאר נהגים וטקסים ותפילות. לספר – וזה ראוי – על קטעי מסורת בתרבות העברית/יהודית לדורותיה. וגם זה בתנאי שיוכשר לענות לשאלות של אחד מעשרה תלמידים חופשיים כמו: על מה ראה אלוהים להכביד את לב פרעה? על "עמך עמי ואלוהיך אלוהי" והנה המואבית האסורה בקהל ישראל היא אם השושלת של המלך המשיח? ומה עושים כאשר האמונה לא תואמת לשכל האנושי? ועוד תהיות של הספק מפי מוחות פוטנציאליים לנובל בבגרותם.

צריך מאד וחיוני ללמד תרבות יהודית לחופשיים. זו מטלה שיש להעמיס אותה על המורים והמחנכים והסופרים הישראליים החופשיים.











.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל