מיטיבי לכת מאד: טרק מדהים בקירגיסטן

עזבתי שוב את חום הקיץ המאפיין את ארצנו הקטנה ל 16 יום לטובת שני טרקים בקירגיסטן. מרבית שטחה של מדינה הזו הוא הררי מה שיוצר בה מגוון נופים מרהיבי עין ונפש ואין ספור סופרלטיבים מילוליים לא יתארו כנראה מספיק טוב את מה ששזפה עיני באופן ישיר. מומלץ ביותר

טרקים קשים אך הנוף והפריחה מפצים בכל רגע נתון על המאמץ (תמונות בהמשך)

הערה חשובה: התמונות המופיעות כאן בגוף הכתבה, הן רק דוגמה בזעיר-אנפין לכלל התמונות שצילמתי. בכתבה
יופיעו קישורים לאלבומי התמונות המלאים. מומלץ ביותר לצפות בכולן.

לאחרונה נזדמן לי לקרוא את רשמיו של מטייל שהיה כבר ב 148 מדינות. הוא דרג את עשר המדינות שלפי דעתו הן היפות
בעולם, הכוונה ליפי הטבע והנופים, לא לנוף אורבני. ברשימה המכובדת הזו נכללה גם קירגיסטן. ובכן, אני לא טיילתי בכל
כך הרבה מדינות וברור שהבחירה סובייקטיבית אך אני יכול בהחלט להבין ובוודאי לקבל אותה. קירגיסטן בהחלט נתברכה
בנופים מהמשובחים שיש. תענוג לכל מטייל, בוודאי למיטיבי הלכת. אגב, בקירגיסטן מקיימים גם טיולי ג'יפים אבל את שני
הטרקים שאנחנו הלכנו בהם לא ניתן לקיים עם רכב כלשהוא כך שאין תחליף לטרק רגלי אם רוצים באמת להגיע למקומות
המיוחדים והפינות הנפלאות בנוף המקומי.
בקיץ 2015 טיילתי עם ידידי גלעד בן צבי , האחד והיחיד, המדריך הכי טוב שאני מכיר בטג'יקיסטן, שכנתה הדרומית של
קירגיסטן. כבר אז גלעד המליץ לי גם על קירגיסטן. את ההמלצות של גלעד אני מקבל באופן אוטומטי. ואכן שני הטרקים
בקירגיסטן היו מדהימים. בנוסף, גלעד החליט לייחס לי את "אלוהות מזג האוויר" כיוון שבכל פעם שאני מטייל במרכז אסיה
המטיילים זוכים למזג אוויר נוח וזה לא מובן מאליו בכלל. בדרך כלל, יורד גשם / שלג בחלק מזמן הטיול אבל בטיול שלנו
הפעם, כמו בטיול ההוא בטג'יקיסטן לפני שנתיים, מזג האוויר היה נוח ,למעט שעה אחת של גשם מלווה בברד שחטפנו
לאחר שטיפסנו ועברנו את מעבר אלה קול (3850 מ') שעוד אשוב אליו בהמשך. באמת מזל גדול. לטייל את המסלולים
האלה בשלג / גשם זה לא דבר נעים וזה גורע מהנאת הטיול.
היינו הפעם קבוצה קטנה , 8 מטיילים ויחד עם גלעד 9, מה שתרם לאינטימיות ולהצלחת הטיול. הטיול אורגן על ידי
"איילה טיולים" ומן הצד השני בקירגיסטן עמד הספק המקומי, חברת Ak-Sai. ארגון למופת, הכל עבד כמו שצריך ויש
לא מעט לוגיסטיקה בטיול מסוג זה. המדריך המקומי היה ואדים, פשוט נפלא. מקצוען אמיתי, מכיר היטב את השטח
חברותי מאד ובעיקר מחויב מאד לשמירה על בטחון המטיילים והתברר במהלך הטיולים האלה שזו נקודה בעלת
חשיבות מכרעת. על גלעד אינני צריך להכביר מילים, מעולה כרגיל. אין כמוהו.
למעשה כפי שציינתי בפתיח, היו אלה שני טרקים: האחד של 6 ימים והשני היה צריך להיות בן יומיים וחצי אך דחסנו
אותו ליומיים כפי שאפרט בהמשך. אזור הטיול הם בצפון מזרח המדינה, לא רחוק ממפגש הגבולות שלה עם קזחסטן
וסין. הנסיעה לשם מעיר הבירה בישקק אורכת זמן רב, יותר מיום ולכן, ביומיים שלפני הטרק הראשון וביומיים שלאחר
הטרק השני, שהינו במקומות נוספים בהם ביקרנו במספר אתרים והתוודענו מעט לתרבות ולמסורות של העם הקירגיזי,
אזכיר אותם בסוף הכתבה.
המשותף לשני הטרקים הוא רכס ההרים האדיר, אחד משבעת הארוכים בעולם, רכס הטיין-שאן. הוא משתרע משינג'יאנג
בסין ועד למערב מדבר קיזילקום באוזבקיסטן. בשני הטרקים טיילנו באזורים המשתייכים גאוגרפית לרכס זה. הטרק הראשון
לאורך עמק אינילצ'ק וקרחון אינילצ'ק, אחד מהקרחונים הארוכים בעולם (שמחוץ לאזורי הקטבים), עשיר בתופעות
קרחוניות ומוקף ברכסי הרים גבוהים מצפון ומדרום המגיעים לגובה של מעל 5000 מטר אך יש בהם רכסים ששיאם עובר גובה
ממוצע זה , למשל רכס חן-טנגרי, מעל 7000 מטר. הטרק השני היה באזור שבין עמק כרכרה לעמק קראקול, אזור ירוק ופורח
המשופע בנחלי מי הפשרת שלגים. למי שרוצה יותר להתמצא: מסלולי שני טרקים אלה הם מזרחית לאגם הענק איסיקול
שבמזרח המדינה.
הטרק הראשון: ששה ימים נהדרים לאורך עמק וקרחון אינילצ'ק, בהם בכל יום הלכנו בין מחנה אוהלים אחד למישנהו. בחודשים
יולי-אוגוסט, המחנות האלה הממוקמים לאורך ציר הטרק פתוחים ומעניקים למטיילים שירותי לינה באוהלים , מזון ובחלק
מהם גם אפשרות לרחצה ב "בניה" הידועה (מיכל מים חמים ומים קרים בתוך מתקן סגור המאפשר למטייל להתרחץ).
הטרק הזה היה בין 6 ימים. מתחילים ממחנה At Jailoo בגובה 2500 מטרים ועולים בהדרגה עד ל Base Camp המצוי בגובה
של כ 4100 מטרים. היום הראשון צעדנו באפיקו הרחב של עמק אינילצ'ק שבו זרמו המון מים שהם מי הפשרת שלגים
היורדים מההרים סביב ומוצאים להם נתיבים שונים למקומות הנמוכים. בחמשת הימים הבאים כבר הלכנו על קרחון אינילצ'ק
כשמיום ליום קטעי ההליכה על הקרח גדלים. ההרים האדירים סביב בנויים בעיקר מסלעים מותמרים: גרניט וצפחה.
הגרניט הינו סלע יסוד פלוטוני הנוצר בלחץ ובחום רב בחלק היבשתי של כדור הארץ. בארצנו לשם המחשה, הגרניטים הם
אל הבונים את הרי אילת. הצפחה היא סלע מותמר שמקורותיו עשויים להיות סלעים פלוטוניים (כגון גרניט) או געשיים (כגון
בזלת) או סלעי משקע ימיים או יבשתיים (כגון אבל חול וגיר). הוא, כמו השיש המפוזר בכמות אדירה בשטח עברו שינוי
במבנה השריגי האטומי שלהם תחת הלחץ והחום הרבה וכך הותמרו מסלע המקור לסלע הנוכחי. יש לזכור שהרי הטיאן-שיאן
נוצרו כחלק מיצירת הרי ההימליה באסיה והאלפים באירופה: במהלך תקופת הפלאוקן (כ 65 מיליון שנה לאחור) ים תטיס החל
להיסגר ולוח תת היבשת ההודית נעה במסלול התנגשות עם לוח אירואסיה. החל תהליך האורוגנזה (יצירת שרשרת הרים)
שבו נחת תחילה הלוח הימי של תת היבשת ההודית אל מתחת ללוח אירואסיה. נחיתה זו הביאה לאזור הפחתה שגם מצידו
להתקרבות בין הודו לאסיה עד שהלוחות היבשתיים שלהן התנגשו והתרוממו רכסי ההימליה ובכלל זה גם רכס הטיאן-שיאן.
ביום הראשון גם ראינו שפע של פריחה שהלכה והתמעטה ככל שהתקדמנו וטיפסנו במעלה הקרחון פנימה. קיץ עכשיו בקירגיסטן
אלא שהטמפרטורות הנוחות (20 - 27 מעלות) , גשם שעשוי לרדת בכל רגע (ויורד גם בקיץ) ושמש חמימה, מאפשר לפרחים
לפרוח בעת הזו כמו באביב באר, ארצות אחרות. לא אוכל להזכיר כאן את כל סוגי הפרחים שראינו אציין רק דוגמאות מספר שחלקן
מופיע אצלי בתמונות האלבום המלא: עולש, גרניום (כחול) , סביון אלפיני , נפית, פעמונית, גנסיאנה, ארידרון (סגול וכתום),
פדיקולריס, קסתילאה, קרקפן, אדל וייז, אסתר, דקטמינוס, חומאה ועוד ועוד, באמת שפע מרהיב של פרחים. את תמונות אלה
שצילמתי ניתן לראות באלבומים המלאים שהקישורים אליהם כאמור מופיעים בהמשך.



פעמים רבות עברנו מעל מים שוצפים וגועשים, מי שלגים מופשרים שירדו מההרים שמסביב. במקרה אחד אף נאלצנו לעבור
זמנית לסנדלים (שהיו לנו בתרמיל הגב) כי היינו חייבים לעבור במים ולא רצינו ללכת עם נעליים רטובות לאורך זמן. מים המשיכו
לרדת מהרכסים ומצאו להם דרך לפרוץ בכל מיני מקומות. הם התנקזו לנהר האינילצ'ק הזורם מערבה. אנחנו הלכנו בכיוון
מזרח, עולים במתינות אך בהתמדה. לקראת סוף היום הגענו למחנה Iva.





בימים הבאים כבר צעדנו ממש על הקרחון. יש לזכור שקרחון מוגדר כך רק אם שכבת הקרח שבו היא בעומק של 50 מטר ומעלה.
קרחון אינילצ'ק והקרחונים שסביבו נוצרו בעידן הקרח האחרון 75000 - 10000 שנה לאחור) ומאז הם למעשה מפשירים לאיטם
תוך כדי תנועה ובוודאי בשנים האחרונות יותר עם התחממות כדור הארץ. בשיאו היה עומק קרחון אינילצ'ק כ 4.5 ק"מ. כיום
מעריכים את עומקו ב כ 1.5 ק"מ. קרחון זה הוא המרכזי שעליו טיילנו. אך צריך להבין שאל הקרחון הזה גולשים קרחונים
מכיוון דרום, מהרכסים למעלה לכיוון מטה, אל הקרחון המרכזי. ניתנו להם שמות שונים עוד בתקופה הסובייטית, לפני
שקירגיסטן זכתה בעצמאות ב 1991: קרחון פודבודניק, קרחון קומסומול, קרחון התייר הפרולטרי ועוד. התופעה המרתקת היא
שכל קרחון כזה, דוחף מאז (מתום תקופת הקרח) ערמות עפר עצומות כמו שופל אדיר לכיוון הקרחון המרכזי. זה מצידו מצוי אף
הוא בתנועה לכיוון הנמוך של עמק אינילצ'ק. כתוצאה מכך מתקבלות שורות שורות של מורנות (ערימות עפר, אבנים ושברי סלעים)
עצומות ,תרומה של כל קרחון כזה שדוחף לכיוון הקרחון המרכזי. המורנות על הקרחון המרכזי עשויות להיות עצומות אך מידי פעם
מבצבץ בעדן קרח ולעיתים השכבה דקה ממש ומהלכים על הקרח עצמו. ככל שמתקדמים במעלה הקרחון ועולים בגובה הולכים
יותר ויותר על הקרח. בנוסף, תופעות מרהיבות שמתרחשות בקרח מתגלות. הוא מפשיר במקומות רבים, נוצרים נחלים מזדמנים
שבהם זורמים מי שלגים בעוז. נוצרות מערות ומנהרות קרח מרהיבות וצורות יפות על הקרח עצמו. וברקע כל הזמן ההרים
המושלגים שחלקם בכלל קרחונים... מרתק מאד














ההליכה על המורנות אינה נוחה ואפילו מתישה למדי. המורנות מורכבות מאבני שיש וצפחה (בעיקר) וערוכות ללא
סדר מסוים אלא כפי שדחף אותם הקרחון. הליכה זו היא בעצם רצף של עליות וירידות. בשטח פזורות אבני שיש
בכמות רבה מאד, חבל שהן לא מנוצלות. בארצנו אגב, אין שיש אמיתי (ומי ש"מוכר" לכם סיפור כזה אינו אומר אמת)
אבל יש תחליפים שמבחינה ויזואלית ופונקציונלית מתפקדים באופן דומה. ההליכה על הקרח עצמו פחות מתישה אך
מאידך צריך להיזהר מאד בהמון מקומות בהן השיפוע חד, מקומות תלולים או מעברים מעל מים או בורות. לא אחת
השתמש המדריך המקומי שלנו בכלים שעמדו לרשותו (כלי חציבה וחבל) על מנת לסייע לנו במקומות כאלה והם
היו רבים. ככל שעולים בגובה כמות החמצן באוויר יורדת וגם זה מחייב הליכה איטית יותר.
כשמגיעים לנקודה האחרונה ( ה Base Camp ) נחים שם לילה ולמחרת אמור מסוק של הצבא הקירגיזי להוריד
את הקבוצה משם לאזור הטרק השני. אנחנו נתקענו יום נוסף על הקרחון בגלל בעיה במסוק. לאחר יום העיכוב
טסנו בטיסה מרהיבה ונמוכה במיוחד בבוקר שלמחרת. חלפנו מעל חלק מהאזור שבו טיילנו רגלית במשך ששה
ימים והתבוננו ממעוף הציפור על המקומות המוכרים בהם צעדנו. לאחר חלק מהדרך פנה המסוק לעבר עמק
כרכרה והנוף הפך למשוה שונה לגמרי: נוף ירוק ועצים גבוהים על פני רכסים עמוקים התגלה לעינינו. נחתנו בעמק
כרכרה ולאחר התארגנו קצרה פנינו לעבר הטרק השני. מכיוון שהפסדנו יום, נדחסו יומיים וחצי ליומים ועל כך
בתיאור הטרק השני.

לצפייה בכל התמונות של הטרק הראשון , על קרחון אינילצ'ק הנה הקישור הבא לאלבום:

https://goo.gl/photos/5oC3tQu9PA2o9e1d6


הטרק השני: ממעיינות ארטין ארשן לעמק קראקול דרך מעבר ההרים אלה קול
ארטין ארשן הוא מקום נפלא בין ההרים, סמוך לנהר ארשן בו בוקעים מעיינות חמים. אז לפני היום הכי קשה
בטרק שציפה לנו למחרת, טבלנו בהם על מנת להתרחץ ולהרגע. ציפו לנו כעת יומיים של טיול בנוף ירוק
מדהים, מאד דרמטי - רכסים ועמקים שההפרש ביניהם גדול, סוסים ועדרים אחרים רועים באחו ואווירה
פסטורלית כשלאורך הטרק תצפיות נהדרות. תחילה עלינו ממעיינות ארטין ארשן לעבר מעבר ההרים אלה קול,
טיפוס בהפרשי גובה של 1350 מטר. חלק מהדרך עלינו לאורך נהר תאלטי המרהיב ממנו גם מילאנו מים
לתה והקפה שהכנתי בשטח (כזכור הגזייה תמיד עלי...). כמובן שהמים בו הם מי שלגים מופשרים והוא זורם
בשצף קצף לעבר עמק ארשן. העלייה הייתה קשה ובמיוחד ב 100 המטרים האחרונים שלה שהפכו לשביל
תלול בזווית של כמעט 50 מעלות עם אבני דרדרת עליו, מה שהקשה מאד את העלייה. את החמצן נאלצתי
להשיג על ידי מספר הפסקות לצורך הסדרת הנשימה. הפיצוי היה מדהים. המראות ממעבר ההרים אלה קול
לכל הכיוונים הוא מדהים ממש. משם ירדנו בגשם שוטף + ברד לאגם אלה קול בו ממוקם המחנה בו שהינו
בלילה. למחרת ירדנו מאגם אלה קול (למעשה קודם טיפסנו עוד כ 100 מטר לגובה) עד לנהר קראקול ומשם
הלכנו מספר קילומטרים עד המפגש עם הרכב (משאית סובייטית בעלת עבירות גבוהה) שאסף אותנו. היו
אלה יומיים של מראות נהדרים. הנה מספר דוגמאות:









על מנת לצפות בכל תמונות הטרק השני יש להשתמש בקישור הבא:

https://goo.gl/photos/DwjJVhnSwkm8dtU4A


כאמור,ביומיים שלפני הטרק וביומיים האחרונים ביקרנו במספר אתרים. ביקרנו בבורנה, מקום
סמוך לעיר הבירה בו נמצאו ציורי סלע עתיקים ומגדל שמירה שהיה שייך פעם לישוב שהיה באזור.
כמו כן ביקרנו בעיר קראקול במוזיאון הזיכרון לזיכרו של ניקולאי פרז'בלסקי שהיה חוקר ארצות
וביולוג שעל שמו נקראה בעבר העיר קראקול. בדרך לעיר זו ביקרנו בעוד מקום בו פזורות
המון אבנים מן העבר עם ציורים עליהן (בעיקר של בעלי חיים, אנשים הצדים אותם וכו) שעליהן רצו
המציירים להביע מוטיבים שונים הקשורים לכח, לציד, לשפע ועוד.
בדרך חזרה מהטרק ביקרנו באתר שבו יש צורות מעניינות מאבני חול הנקרא Fairy Tails
ובערב שלפני האחרון לנו ביורטות, לחוף אגם סון קול. היורטה הייתה ביתם של אנשי
קירגיסטן שהיה בעצם עם של נוודים עד סוף המאה ה 19 תחילת המאה ה 20, אז יישבו אותם
הסובייטים בקולחוזים בהם החלו לעסוק בחקלאות. אך העבר והמסורת לא נשכחו וגם כיום
משפחות כפריות עולות עם העדרים שלהם למקומות מישוריים גבוהים כגון קרבת האגם סון קול
למשך חודשי הקיץ ושוהים שם , באווירה קרירה ונעימה יותר. היורטה אגב בנוייה מענפי עץ ערבה
בתוספת לבד והיא מבנה די חזק וחם. למרות ששהינו ביורטה בגובה של כ 3800 מטר, לא חשנו
קור בתוך היורטה.

תמונות מהימים והביקורים לפני ואחרי הטרק אפשר לראות באמצעות הקישור הבא:

https://goo.gl/photos/hstyNXCV4uV125tF9

לסיכום:
טרק מעולה ומומלץ למיטיבי לכת .
גלעד כרגיל עומד בסטנדרטים שלו, יוצא מן הכלל.

אפשר לכתוב אלי:

pshacham@gmail.com


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל