היכל התהילה: כל הכבוד מיקי, זכית במעמד הזה ביושר , בכישרון ובעבודה קשה.

הכנסתו של מיקי ברקוביץ' להיכל התהילה של הכדורסל העולמי העלתה (לפחות אצלי) את מפלס האופוריה השבוע. כבוד ענק.

לפעמים זה קורה. בין כל החדשות שחלקן מעכירות את האווירה וחלקן משמימות ולא ממש חשובות משודרת ידיעה שמעלה
לי את מפלס מצב הרוח. זה לא קורה הרבה לצערי אבל השבוע התרגשתי יחד עם רבים כמדומני לנוכח הכבוד שזכה לו
מיקי ברקוביץ' שהוא הכדורסלן הישראלי הראשון שנכנס להיכל התהילה של הכדורסל העולמי, ביחד עם שורה ארוכה ומכובדת
של כדורסלנים מצטיינים מכל העולם. זה ריגש אותי במיוחד כי הכרתי אותו בתחילת הדרך ועקבתי אחריו כל השנים. לצד
גדולתו בכדורסל, מיקי היה ונשאר אדם צנוע ולא מתנשא. הכבוד הזה שנרכש על ידו בזכות, בכישרון ובעמל רב גם הולם היטב
את אישיותו, וזה בהחלט חשוב לא פחות ובולט במיוחד כשאני רואה את האישיות וההתנהגות של מספר ספורטאים בארץ
ובעולם שלא אנקוב כרגע בשמם, גדולים ככל שיהיו אך הם ממש לא דוגמא לשום דבר, בטח לא לנוער. מיקי היווה תמיד מודל
לחיקוי לספורטאים צעירים גם בזכות תכונותיו האישיות.
הכרתי את מיקי עוד בהיותנו נערים בני 15. בסוף שנות הששים ותחילת שנות השבעים למדנו יחד בתיכון בכתה אחת ובחלק
מהזמן הזה גם ישבנו לצד אותו שולחן. הוא היווה אטרקציה עוד הרבה לפני שעלה לשחק לראשונה בקבוצת הבוגרים של מכבי
תל אביב. כבר בהפסקות נהגו המוני התלמידים בחצר בית הספר להתפעל מהביצועים שלו והוא היה עדיין נער. הוא שיחק אז
בקבוצת הנוער של האגודה ולכל מי שצפה בו היה ברור שהנער נועד לגדולות בתחום שהוא היה כבר אז הכי טוב בו בארץ
לגילו – הכדורסל. בזה נוכחנו גם במשחקי אליפות המדינה לבתי ספר תיכוניים. מיקי היה פשוט משהו אחר, אף שחקן לא הגיע
לרמתו.
הספורט במדינות המערב כבר אז התפתח למקצוענות מלאה שבה ספורטאי עסק רק בספורט ולכך הקדיש את מיטב שנותיו.
ישראל עוד דישדשה בנושא הזה, הספורטאים אז נזקקו עדיין לחלטורות מהצד אבל מועדון מכבי תל אביב בכדורסל צעד
במהירות לקראת מצב כזה. אני סברתי אז, כמו היום (בעניין הזה לא שיניתי מעולם את דעתי) שכל אדם צריך לעסוק במה שהוא
מוכשר וטוב בו. למיקי היה פחות זמן מכולנו ללימודים אבל הוא לא הרים ידיים ועשה כמיטב יכולתו גם בתחום זה. לשם כך
בילינו יחד לא מעט שעות כשתפקידי היה להשלים לו חומר ולהכין אותו למבחנים... אני זוכר מספר שיחות עם הוריו שתמיד רצו
שבנם ילמד "מקצוע ראוי". ניסיתי כבר אז, באותם ימים לומר להם שמיקי נועד לגדולות בתחום שהוא מצטיין בו וזה בסדר גמור.
הם התקשו להשלים אך בסופו של דבר נראה לי שהפנימו במיוחד כאשר עלה כנער שעדיין לא מלאו לו 18 שנה לקבוצת הבוגרים
ויותר מאוחר כשכבר הפך לנדבך חשוב בקבוצה.
אז עדיין היה תמהיל טוב בין שחקנים זרים לישראלים , בניגוד למצב השורר כיום בקבוצות המובילות. היום הרבה יותר קשה
לשחקנים ישראלים לקבל דקות משחק בקבוצות אלה אך אני סבור שלו היה מיקי גדל ככדורסלן היום במקום אז, עם הכישרון
והיכולת שלו הוא היה מתבלט ללא ספק גם כיום.

בכל מקרה מיקי, מזל גדול לך ולכולנו שלא ויתרת אז בתחילת הדרך על חלום חייך והתמדת במה שהיית בו הטוב מכולם.
אמנם, מדינת ישראל יוצאת כאן נשכרת אך הכבוד הוא בראש וראשונה שלך אף כי בצניעותך אתה חולק אותו עם אחרים.


כל הכבוד ושפע של ברכות.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל