יום הכיפורים כבר כמעט כאן: הרהורים אישיים בעשרת הימים הנוראים

כל אימת שיום הכיפורים ניצב על מפתן שערינו, שבים אתו זיכרונות המלחמה הארורה ההיא ובהם גם פנים, קולות ומראות שלא שכחתי ואין זה משנה כמה שנים חלפו מאז.

אף פעם לא שכחתי אותם...

בשנים האחרונות אני מוזמן פעם או פעמיים בשנה לדבר עם חיילים צעירים בחטיבת גולני שבשורותיה לחמתי במלחמת יום הכיפורים
כחלק מהנחלת מורשת קרב. אני תמיד נענה ברצון, הגם שזה כרוך בנטילת יום חופש מהעבודה משום שאני סבור שערכי מורשת
חשובים במסלול הפיכתם של החיילים האלה ללוחמים של ממש. בשבוע שעבר, לקראת ראש השנה ויום כיפור שבפתח, הוזמנתי שוב,
רגע לפני מסע הכומתה שלהם שאותו ערכו לאחר שיחה זו ב"מעלה גולני" שבחרמון. הברך הכואבת שלי זקוקה כעת למנוחה ולכן בניגוד
לעבר למסע עצמו לא הצטרפתי הפעם. ביקשו שניפגש על ה"חרמונית" (הקרוי תל א-שייחה, שעל פי המסורת הדרוזית היא אשתו של
ג'בל א-שייח = החרמון) הצופה אל עמק הבכא. כהרגלי, הגעתי קצת לפני השיחה להתרשמות מהתצפית סביב ,למרות שכבר אינני סופר
כמה פעמים הייתי כאן. כרגע, במה שנותר מסוריה השסועה יש הפסקת ולא שומעים ורואים את מה שהורגלתי בו בשנים האחרונות מכל
הנקודות המאפשרות תצפיות לכיוון מזרח.

אני עומד על תל געשי כבוי שנוצר מעליית קילוחי לבה מתאים מגמתיים שהשתייכו לאזור מגמתי ענק שהיה מתחת לכל אזור החורן,
הגולן והגליל המזרחי על שני חלקיו. עליית המגמה התאפשרה עקב השינויים בקרום כדור הארץ באזור הזה כתוצאת משנה של מאמצי
השבר הסורי אפריקאי. שכבות הבזלת כאן המונחות מעל לסלעי משקע ימיים מתור היורא הן משתי תצורות עיקריות: "בזלת הכיסוי"
העתיקה יותר, מתקופת הפליוקן התחתון (5.3 - 3.6 מיליון שנה לאחור) ועליה מונחת "תצורת גולן" , שיצרה למעשה את התל והיא
שכבת בזלת מתקופת הפליסטוקן העליון (700,000 - 100,000 שנים לאחור) שתיהן חלק מהחבורה הגיאולוגית "חבורת הבשן". התל
הזה ממש צעיר במונחים גאולוגיים (מתוארך ל 100,000 שנים לאחור) , אך ראשי נתון לעבר קרוב בהרבה. מצפון, מזדקר רכס החרמון
שכיניתי אותו באחד משירי "ההר הארור" על שום המחיר האנושי הנורא שנגבה בו מלוחמי החטיבה במלחמה ההיא. אך זה נכתב בזמנו
בסערת נפש ואין בכך בכדי להפחית ולו כקוצו של יוד מאהבתי לנופיו ולמסלולי הטיולים עליו אליהם אני שב באופן תדיר. מדרום, ממש
למרגלות התל מתפרש עמק הבכא שבו בלמו כוחות שיריון בחירוף נפש את הטנקים הסוריים שעלו עליהם במספרם עשרות מונים. הנוף
הפסטורלי הנשקף מהחרמונית הוא נוף משכר ומשקר כאחת, וכבר ציינתי זאת באותו שיר שהוזכר. הוא מרהיב ויפהפה לכל הכיוונים ,
מזמין ומפתה את המטיילים ומעניק להם רגעי אושר אך כפי שלמדתי לצערי מניסיוני האישי, היופי והשקט כאן שבריריים למדי ועשויים
חיש מהר להתפוגג ולהיהפך לשדה קטל בוער ועצום. אני חוזר לאחור בזמן ומהרהר בשדה העגבניות ההוא, בשטח החקלאי של בוקעתא
ממש למטה קרוב לכאן, בו נפצע יענקל'ה שחר ובהמשך דימם למוות ועוד ארבעה לוחמים נוספים נהרגו אתו בקרב עם הקומנדו הסורי
וזה עוד לפני הפריצה אל מעבר לקו הסגול שהחלה יומיים לאחר מכן לכיוון חאדר והכפר מזרעת בית-ג'אן שבו לחמנו בקרבות קשים
ושילמנו באובדן כבד נוסף, ובטרם מבצע "קינוח" שהשיב לידנו את השליטה במוצב החרמון בקרב דמים הירואי. אני מתבונן מכאן אל
שרשרת התילים ונזכר במוצבים בגזרה הזו שחיילי החטיבה איישו חלק מהם במלחמה. באחד מהם ישבה מחלקתו של אלימלך אברהם
(יבדל לחיים ארוכים). יחד חלקנו קורס כחודש לפני המלחמה. במהלכה, פיקד אלימלך על מוצב 107 (מוצב "פורטוגל" שכיום הוא מעבר
לגדר, בשטח סוריה) שלמעשה היה כבר בשטח שהסורים כבשו והתקדמו בו הלאה ולמרות היותו נצור עם חייליו בתוכו ונתון להתקפות
חי"ר ושיריון סורי, הם לא נכנעו, סימנו מטרות לכח שיריון קטן מחטיבה 188 שסייע להם ופגע בטנקים סוריים וגם הם עצמם פגעו בעצמם
באויב: השמידו 5 טנקים באמצעות בזוקה שהייתה ברשותם, ירו באנשי החי"ר הסורי שניסו לכבוש את המוצב והחזיקו מעמד עד שהדפנו
את הסורים חזרה אל מעבר לקו הסגול, רק לאחר קרוב ל 3 ימים, משנשברה התקפתם בגיזרה.

כך, במשך דקות אחדות, אני צופה לכל המקומות המוכרים כל כך, מחליף עמדות על מנת להכיל את כל המרחב ובאופן בלתי נשלט כמו
תמיד, כמעט בטבעיות, הזיכרונות עולים מאליהם. אני יכול להישאר כך דקות ארוכות אבל בינתיים... החיילים כבר ישובים בצורת ח גדול
ואני מתייצב בפתחו.

שמחתי לדבר עם החיילים הצעירים ומפקדיהם. המוטיבציה אצלם מרקיעה שחקים והם הקשיבו קשב רב. אני מקווה מאד שלא יצטרכו
לעמוד במבחן שבו אנחנו הועמדנו ואם חלילה כן אני סמוך ובטוח שיעמדו בו כפי שהוכח גם באירועים רבים שהיו מאז מלחמה זו.
במהלך ההרצאה לא יכולתי שלא לגעת מידי פעם באובדן שחווינו לצערי וכמו תמיד העיסוק בכך העצים את התחושות והזיכרונות ששבו
ועלו בי כמו בכל מפגש מסוג זה. הימים שבין ראש השנה ליום כיפור נקראים "הימים הנוראים". עבורי ,הם הימים בהם המחשבות
והזיכרונות על התקופה ההיא מציפים אותי, במיוחד יום הכיפורים. אף פעם לא שכחתי את האנשים, הקולות והמראות, אך טרדות היום
מסיחות את דעתי מהם , שלא כמו בקרב המשפחות השכולות שהאובדן שלהם הוא מוחשי וכואב בכל שעה, בכל ימות השנה. השקט
שמביא יום הכיפורים והזמן לשבת עם עצמך ולהרהר, מעלה כתמיד זיכרונות ובמרכזם הנופלים. כשאני ניצב מול "קיר הדמעות"
(הוא קיר השיש האפור באתר חטיבת גולני, המכיל את שמות כל נופלי החטיבה) כמנהגי מידי שנה, קשה לי להישאר שווה נפש לא
משנה כמה פעמים אנעץ בו את מבטי, במיוחד לנוכח היכרותי עם חלק מהשמות. יש והזיכרון מבשיל למלל והמילים נרקחות ויוצרות
עצמה משלהן. לפני שנים אחדות כתבתי את "כותל הדמעות" שהתפרסם כאן ונפלה בחלקי הזכות להקריא אותו באתר החטיבה בטקס
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל 2014. כאז כן עתה, כשעמדתי מולו שוב ,לא נפקד מקומן של מילים נוספות שבאו בעקבות התחושות.
ככל שמרחק הזמן מתארך, במיוחד בשנים האחרונות, אני מוצא שהמילים נושאות גוון אישי יותר וכעת, בניגוד לעבר נחה דעתי מכך.




שאריות חבר

נִזְכָּר בְּקִיר הַדְּמָעוֹת
שִׁמְךָ חָקוּק שָׂם מִזֶּה שָׁנִים,
אֶחַד מִרַבִּים, כִּבְכָל הָעַמּוּדוֹת,
אֶת עוֹלָמְךָ יַדְעוּ אַךְ מְעַטִּים.

הַתְּמוּנָה הַהִיא, אָז כְּהַיוֹם,
עוֹדֶנָה חֶלֶק מִמָּסָכֵי חַיַּי,
מַטָּח שֶׁל קְלִיעִים כָּךְ פִּתְאוֹם,
מַבָּטְךָ הַהָלוּם הַנִּנְעָץ בְּפָנַי.

מִכָּל עֶבֶר בּוּקָה וּמְבוּלָקָה,
וְיָדִי קְצָרָה מִלְּהוֹשִׁיעַ,
יוֹרֶה וּמְדָלֵג לְעֶמְדוֹת הַכְרָעָה,
בִּכְּמִיהָה לַנֵּס שֶלא הִפְצִיעַ.

וּבְשוֹךְ הַקְּרָב הוֹלִיכוּנִי רַגְלָי,
שָׁבְתִּי אֵלֵיךָ בְּעֵינָיִים כַּלּוֹת,
בְּעוֹמְדִי מֵעָלֶיךָ, נֶאֱלְמוּ מִילּוֹתַיי,
בְּגָרוֹן יָבֵשׁ, עַמוּס תְהִיוֹת.

עַל גְּחוֹנְךָ, שָׂרוּעַ בִּדְּמָמָה,
בְּאַסוּפָת סְלָעִים וְשִׁבְרֵי עֲנָפִים,
הַכְּאֵב בְּפָנֵיךָ הָפַךְ לְשָלְוָוה,
בֵּין חֶלְקֵי גּוּפְךָ הַקָּרוּעַ לִרְסִיסִים.

הָרֶגַע הַהוּא כְּלֹא הָיָה,
עֵת אָסַפְתִּי אוֹתְךָ לְאָחוֹר,
נֶעֶלְמָה מֵרָאשִׁי אוֹתָהּ הַתְּחוּשָׁה,
מָשָל הַפְכָה לְרִיק שָׁחוֹר.

וְאַחֲרֵי כִּכְלּוֹת הַכֹּל,
הַזְּמַן חָלַף בְּאֵין שִׁכְחָה,
עַל עוֹלָמְךָ שֶנוּתָב אֶל הַשְּׁכוֹל,
בְּטֶרֶם עֵת, בְּתוֹךְ שְׂמִיכָה חוּמָה.





יהי זיכרך וזכר כל הנופלים מבורך.



על מנת לראות את התמונות מהמפגש עם החיילים על החרמונית , יש להעתיק את הקישור הבא לשורת הכתובת:
https://photos.app.goo.gl/wg9EJQ41uvKJwskD3



כתובתי:
pshacham@gmail.com

.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל