קח אותנו למרום

אל"מ (מיל) עודד מרום (80), מפקד טייסת קרב, "אלוף ההפלות" של מטוסי אויב בחיל האוויר, מעולם לא חשב שהוא או מי מחבריו הם מ'הטובים לטיס'. התנדבותו לטיס הייתה מקרית אך פעילותו ושירותו בחיל האוויר היו רצופים תפקידים משמעותיים למען ביטחון המדינה. סיפור חיים מרתק של איש שידוע בחרצובות לשונו, איש שהיה מפקד שחינך דורות רבים של טייסי קרב.

היעדר קונצנזוס

"כבר כטייס בתחילת הדרך הרגשתי שאיני תורם כלום לכלום. לא הייתה בי שום גאווה מקצועית בניגוד לחבריי ששכבו במארבים מול הסורים ומול הפידאיונים, מארבים שהיו זרועים אש, פצועים והרוגים, בעוד אני מטייל בין חדר האוכל לקולנוע". כבר בתחילת שיחתנו מתגלה עודד מרום כאיש ישיר ופתוח שאינו חושש לומר את אשר על לבו גם אם הדברים מנוגדים לקונצנזוס המקובל. שיחתנו מתקיימת בסלון דירתו הנמצאת במתחם דיור מוגן ברעננה. לא מכבר עקרו מרום ורעייתו ציפי מביתם המרווח בהרצלייה לדירה 'פיצפונת' בת 75 מ"ר. לסיפור המעבר הלא פשוט הזה נגיע בהמשך.
 

לא בבית ספרנו

"נולדתי בראשון לציון, לאבא שהגיע ארצה בשנת 1925 ולאימא ילידת הארץ שהייתה מקורבת למשפחת הברון. גדלתי בשכונת 'אברמוביץ'. אהבתי את המרחבים הפתוחים, את הפרדסים, את ריח הפרחים ויללות התנים בלילות. הייתי לחלוטין ילד טבע".
את לימודיו היסודיים סיים בבית ספר "חביב", שהיה הראשון בו לימדו את כל מקצועות הלימודים בעברית. "למרות שהייתה לי תפיסה מהירה, הלימודים לא עניינו אותי והייתי מפריען גדול. רוב הזמן ביליתי בחוץ במקום להיות נוכח בשיעורים".
בסוף השביעית בתיכון נקראו הוריו של מרום למשרדו של המנהל שבישר להם כי "למרות ציוניו הטובים של עודד. הוא לא יוכל להמשיך בבית ספרנו". הוריו המודעים לאהבתו הרבה לטבע רשמו אותו לפנימיית "הדסים" ששימשה כבית ספר חקלאי.
ב"הדסים" מתאהב מרום בציפי, נערה יפת מראה שגם היא כמוהו אהבה ספרים והעבירה את זמנה בקריאה בספריית בית-הספר. לימים תהפוך ציפי לרעייתו ולאם ילדיו."היינו מביטים אחד על השנייה ללא הרף. זה היה תחילתו של רומן שנמשך עד היום".
מרום לא הפנים את הלקח מהשעייתו מבית ספר "חביב" וגם ב"הדסים" לא קיבל מרות. "את הדסים סיימתי ללא תעודת בגרות ועם ציון 4 באנגלית כי המורה עצבנה אותי והייתי כל הזמן בחוץ".
 

טיס במקום שריון

בשנת 1955, כשהגיע מועד הגיוס חולם מרום להתגייס לשריון. "מעל מיטתי היו תלויות תמונות של טנקים והיה לי ברור כי אשרת בחיל השריון. כשהגעתי ללשכת הגיוס בפג'ה, ליד פתח תקווה, נקראתי לאחד הביתנים עליו היה תלוי סמל חיל אוויר. בלי להיות מודע לזה, עברתי שם 'שטיפת מוח' והייתי כבר בדרכי לבה"ד 4 למבדקי קורס טיס".
קורס הטיס היה נטל לא קטן אתו התמודד מרום, אך עם נחישות ורצון עז יכול היה לו. "זו הייתה תחרות מול עצמי, מול החברים, מול החומר העיוני וגם המעשי, קרי הטיסות. זה לא כמו בבית ספר או באקדמיה שיש בחינות מדי תקופה. בקורס היה מבחן כל יום. די שכשלת באחד המבחנים ועפת מהקורס. "בראשון הייתי אפוף בהילה של טייס הקרב הראשון של העיר. אבא הסתובב כמו טווס. לך תסביר לכולם שאפשר לעוף מהקורס גם ביום האחרון".
בדיוק לפני 60 שנה, בשנת 1957 מסיים מרום את קורס טיס 23 וזוכה לענוד כנפי טייס קרב. הוא רוכש ניסיון באימונים המבצעיים שהוא עובר על סוגי המטוסים הקיימים בחיל האוויר: ווטור, אורגן ומיסטר.
 

טייס מתוסכל

בשנת 1960 מקים ומפעיל מרום את הצוות האירובטי של מטוסי הפוגה. "ממש סכנת נפשות. המרחק בין המטוסים הוא חצי מטר. קורה שאתה 'דופק' כנף של המוביל או של בן הזוג שלך, ומתי? באמצע לולאה כשאתה עם הפנים למטה. למזלי בצוות האירובטי שהובלתי היו 'מיטב הנוער': איתן בן אליהו והרצל בודינגר (לימים מפקדי חיל האוויר) וקובי ריכטר מבכירי טייסי החיל, והרגשתי איתם בטוח".
בשנת 1962 מדינת ישראל חותמת על רכש של מטוסי מיראז' צרפתים שנחשב בין מטוסי הקרב המתקדמים באותה עת, ומרום הוא בין הטייסים הראשונים המטיסים את המטוס בטייסת 101 בבסיס חצור בו הוא משרת. בהמשך דרכו בחיל משמש מרום כמדריך ראשי וסגן מפקד בית הספר לטיסה.
"מתוך 9 בוגרי קורס 23 נשארנו רק שלושה. חלק השתחררו ועברו לאל על, חלק אחר עבר לטייסות תובלה בחיל. נשארנו שלושה טייסי קרב".
במשך כ-10 שנים היה מרום די מתוסכל. "התאמנתי, הדרכתי, פיקדתי עשיתי מטסים אבל שום דבר רציני לא יצא לי מכך. לפחות זכיתי לראות ברכה בעמלי בכך שחינכתי דורות רבים של טייסי קרב"..
 

"תמורה לאגרה"

התפנית המשמעותית מנקודת מבטו של מרום כטייס קרב, באה לו רק במלחמת "ששת הימים".
"כל מה שלמדתי והתאמנתי הפך לממשי במלחמה שנכפתה עלינו", אומר מרום. עם פתיחת המלחמה, הוא מוביל את המבנה הראשון של מטוסי המיראז' שיצאו לתקיפת שדה התעופה הצבאי בעומק מצרים שם השמידו את מסלולי ההמראה ואת מטוסי הטופולוב ששימשו כמפציצים רבי עוצמה. ביום השני למלחמה מרום מתחיל את סדרת הפלת מטוסי האויב.
"מה שהיה באמת חשוב עבורי, יותר מההפלות, הוא שיממה קודם ניצחנו את האוייב ב'מבצע מוקד' (המבצע שפתח את מלחמת ששת הימים בו הונחתה מכה מקדימה על שדות התעופה וחילות האוויר הערביים). בשבע וחצי בבוקר המראתי מחצור, ברבע לשמונה כבר היינו אחרי הניצחון. זה היה ניצחון שאין שני לו". יומיים לאחר מכן מפיל מרום את המטוס השני שלו מסוג מיג 21.
בסיום המלחמה מוביל מרום את הצוות האווירובטי בירושלים בראש מטס הניצחון לאחר מלחמת ששת הימים.
 

פסגת הקריירה

באוקטובר 1967, כארבעה חודשים לאחר המלחמה, מתמנה מרום בגיל 30 למפקד טייסת 101 בדרגת סגן-אלוף ומפקד עליה במשך 3 שנים בתקופת מלחמת ההתשה. "מלחמת ההתשה הייתה עבורי פסגת הקריירה שלי". בשלוש שנות מלחמת ההתשה מפיל מרום שישה מטוסי אויב נוספים, וכמפקד טייסת הוא מביא אותה להישגיות המבצעית הגבוהה ביותר מבין טייסות הקרב של החיל.
"נבחרת החלומות שעליה פיקדתי לא הייתה יכולה לעשות את מלאכתה נאמנה ללא הדבק שחיבר בין כל תומכי הלחימה החל ממכונאים, אנשי מגדל הפיקוח, טבחים, ועד לנהגי האוטובוס שהובילו את הטייסים לטייסות מריכוזי המנוחה שלהם וכמובן עוד רבים אחרים". ואכן מרום זכה להערצה ושבחים מפקודיו.
סגן אלוף (מיל) גדי רכס שהיה הקצין הטכני בתקופתו של מרום כמפקד הטייסת מספר: "הייתי השכן של עודד וציפי בשיכון הטייסים בחצור. עודד קיבל את הפיקוד על הטייסת בתקופה קריטית. זו הייתה מלחמת ההתשה שבה גם הוטל אמברגו על ידי הצרפתיים. היו מאיתנו דרישות שרק אלוהים יודע איך עמדנו בהן. עודד כמפקד הוכיח את גדולתו ביחס היוצא מן הכלל לאנשי הקרקע שהפך אותנו ואת אנשי צוות האוויר למשפחה אחת גדולה ומאוחדת".
עד היום נפגשים ותיקי הטייסת, אנשי צוות אוויר וצוות הקרקע אחת לחודש ומעלים זיכרונות עבר. מרום אינו מחמיץ אף מפגש. אל"מ (מיל) מאיר בלייר ששימש כקצין שלישות צעיר בטייסת זוכר את מרום כאיש אהוד ששימש גם 'תרבותניק' של הטייסת והפיץ שירים שכתב.
 

 

אלוף ההפלות

בתום שלוש שנים עובר מרום למטה חיל אוויר ומועלה לדרגת אלוף משנה. מרום: "אלופי משנה לא משתתפים בקרבות, גם בגלל שהם מסומנים כ'זקנים' וגם בשל מאגר הסודות הידוע להם". עם זאת, עם פרוץ מלחמת "יום הכיפורים" לא איש כמרום ימשיך לשבת במטה חיל האוויר.
"אני רואה שהחֶרבון בעיצומו. לא נותנים לחיל אוויר לתקוף במצרים תקיפת-מנע. אחרי המטס הראשון במצרים מפנים את המטוסים לצפון, ושם מזג האוויר גרוע. 'שלפתי' את הנהג שלי והוריתי לו להביא אותי לחצור. הייתי כמובן אלוף המשנה היחיד בכל הבסיס שטס. כעבור חצי שעה הפלתי מיג 17 סורי שתקף את כוחותינו בעמק בית שאן". ביומיים שלאחר מכן מרום מפיל מטוס האנטר עיראקי ומטוס סוחוי סורי נוסף. בסך הכול הוא מפיל אחד עשרה מטוסים וזוכה להיכלל ברשימה המצומצמת של "אלופי ההפלות" בחיל האוויר.
מספר סא"ל (מיל) אברהם שלמון שהיה מספר שתים של מרום במפגש הקרב מול מטוסי ההאנטר ונמנה גם בקבוצת אלופי ההפלות: "הייתי חניכו של מרום בקורס הטייס. הוא שימש מדריך לניווט. אני זוכר אותו כחכם, נבון ויפה...כל התכונות החיוביות קיימות בו. במלחמת יום כיפור הייתי בן זוגו של מרום בתקרית בה הוא הפיל האנטר אחד ואני שניים".
לזכותו של מרום נזקף גם צל"ש על כי לא נטש מיראז' שנגרמה לו תקלה מהותית:"הייתי חייב להחליט כיצד לפעול. למרות שלקחתי סיכון עצום היה לי ברור שאני מחזיר את המטוס ולא נוטש. זו הייתה תקופה של אמברגו וכל מטוס לא יסולא בפז".
 

 

דיור כמפעל ציוני

לאחר מספר שנים במטה חיל האוויר הבין מרום כי הסתיימה עבורו הקריירה הקרבית. "פסלתי הצעה ללכת לטוס ב"אל-על" למרות הפיתויים החומריים והעדפתי להמשיך לשרת בצבא כאזרח בתנאי קבע, כמנהל פרויקט שיקום שכונות במחוז המרכז. "הייתה אז בעיה עם שיקום השכונות, עם המצוקה, עם הדיור הלא מתאים. אמרתי לעצמי שאני הולך על זה. ראיתי בזה מפעל ציוני בערך כמו טיסה קרבית, אולי אפילו יותר טוב".
 

סופר וצייר

לאחר שנתיים בשיקום השכונות מחליט מרום להשתחרר ולהקדיש את זמנו לכתיבה והפקה של ספרי קריאה, הדרכה והיסטוריה. הוא גם כותב ועורך מגזינים בנושאי בטיחות טיסה וקרקע עבור חיל האוויר, ספרי טיסה ומורשת וגם ספרי ילדים. אך זה לא הכול. הוא חוזר לאהבתו הישנה – ציור. לפני מספר חודשים הוצגו ציוריו של מרום בתערוכה שנערכה בבית הדיור המוגן וזכתה לביקורות נלהבות.
 

דג על היבשה

באופן מפתיע, דווקא לאחד שקיבל החלטות הרות גורל בשניות, היה קשה למרום להחליט לעזוב את ביתו ולעבור לדיור מוגן. בכל פעם שאשתו העלתה את הנושא אמר: "מה יש לי לחפש שם עם כל הזקנים?! אבל אז בגיל 79, החלטתי שאם לעבור - אז בעודך הולך על שתיים. זה הוכיח את עצמו".
המעבר לא היה קל. במעבר מנחלה בהרצלייה של דונם, לדירה של 75 מ"ר יש לחשוב אילו פריטים עוברים אתך ומאילו נפרדים. מרום: "אני חייב להודות שכבר למחרת המעבר ציפי שחתה כאן כדג במים, ואני שחיתי כמו דג על היבשה. אמרו לי 'זה יעבור'. זה באמת עובר אבל לוקח זמן".
 

ידעתי שתבואו

מרום עסוק בכתיבה, מעביר הרצאות אודות מורשת חיל אוויר ובתחביב הציור שלו. לאחרונה הוציא את ספרו "ידעתי שתבואו" ובו אוסף סיפורים מרתקים ומרגשים על תומכי הלחימה. מאמר שפרסם מרום בנושא התחרותיות של הטייסים ותומכי הלחימה בטייסות, דבר שהביא את חיל האוויר של צה"ל להיות חיל האוויר הטוב בעולם, זכה לשבחים מהגורמים המקצועיים הצבאים ונלמד בקורסים צה"ליים רבים. "המוטו שלי היה משמעת קו נטוי תחרות. תיחקור מקצועי ומדוקדק של אימונים ומבצעים, ומעל לכל החדרת רוח של תחרותיות ללא שום ויתורים ופשרות. זה הפך את חיל האוויר של שנות ה-60 וה-70 לאימת אויביה של ישראל. סייעו בידיי טייסי חיל האוויר שהפכו לאייקונים כמו: רן פקר, יפתח ספקטור, שמוליק חץ אביהו בן נון ואחרים".
 

וחוץ מזה?

"חוץ מזה, יש לנו שלושה ילדים ושישה נכדים ואני מוכרח לומר שאני סבא דאגן. שלושה מהנכדים שלנו גרים בארצות-הברית, והדאגות שלי מצטמצמות בטלפונים ובביקורים נדירים. השלושה שנמצאים כאן זוכים לאהבה מרובה מאיתנו ואנחנו זוכים מהם".
 

קח אותנו למרום-הסרט

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל