קיקיון ויונה הנביא... או, איך נגמלנו מעישון...

יום אחד נכנסנו מירו, גדעון, קובי ואני לפרדס של חיון על מנת לעשן ענפים יבשים של צמח הקיקיון ובטעות שאפנו פנימה את העשן, הטעם היה חריף מאוד התחלנו להשתעל ואף לדמוע, חשבנו, הנה אנו מגיעים לגיהינום כעונש על עישון *הקיקיון.


יש עדיין מרחבים חקלאים ב-"רישון"

בוקר אחד שלא שונה בהרבה מ-בקרים אחרים סובב לי כדרכי במרחבים החקלאיים, כן נותרו עדיין כמה כאלה ב- "רישון" שלנו ולפתע רואות עיניי צמח בעל תפרחת לבנה דמוית גביע יפה אמיתי כשאגלי טל עדיין על קצות עליו. לא ראיתי מין צמח שכזה בעבר ולכן צילמתי והעברתי למי שהוא יודע כל בנושאי צמחיה ובעלי חיים הפרופסור אלי זמסקי. כמעט מיד הגיעה תשובתו, הצמח נקרא דאטורה ואוצר בתוכו חומרים נרקוטים/פסיכוטים ובעיקר הינו רעיל! נו טוב אמרתי לעצמי לא אגע בצמח ואמשיך במסעי והנה לא חלפו מטרים ספורים ונגלה לי שיח קיקיון בשל המניב פרי.


איך נגמלנו מעישון בכלל...

נזכרתי באחת איך הוזהרנו בידי האחים הבוגרים שלנו שלא לנגוע וודאי שאין ללעוס מפרי הקיקיון שכן הינו רעיל. ועוד נזכרתי איך לפני שנים רבות כילדים היינו מחקים את הורינו בעישון סיגריות רק שאת מקום הסיגריה החליף ענף דק ויבש של *קיקיון אותו ניתן היה למצוא בשפע בפרדס של חיון שגבל בבתינו ותחילתו ברחוב הגדוד העברי וסופו במזרח רחוב רמבם היכן שנמצא היום רחוב גבעתי. יום אחד נכנסנו מירו, גדעון, קובי ואני לפרדס של חיון על מנת לעשן ענפים יבשים של צמח הקיקיון ובטעות שאפנו פנימה את העשן, הטעם היה חריף מאוד התחלנו להשתעל ואף לדמוע, חשבנו, הנה אנו מגיעים לגיהינום כעונש על עישון *הקיקיון. לרוע המזל או שמא מזלנו הגדול, עבר בסביבה יוסף עוקשי שהיו לו חלקות חקלאיות במעלה הפרדס בהן גידל גידולים שונים מ-קולורבי ועד חסה וצנוניות הכל בהתאם לעונה, (אנחנו מאוד נהנינו "ל-פלח" ולאכול בתאווה הירקות הטריים) אשר שמע את השיעולים ובא ו"תפס אותנו על חם". היהודי היה איש יקר חקלאי בנשמתו אחד מוותיקי שכונת רמבם.התחננו בפניו שלא יסגיר אותנו להורינו ולבסוף הוא נעתר בתנאי שנשב ונשמע אגדה על שיח הקיקיון ויונה הנביא. התיישבנו במעין חצי עיגול על תלולית חמרה ויוסף עמד כנטוע במגפי הגומי השחורות שלו וכך הוא סיפר... בתנך שלנו כמופיע בספר יונה, השם מנסה ללמד את יונה את מידת הרחמים. כשיונה כועס מאוד על ה' על כך שהוא לא החריב את העיר נינווה למרות החטאים הרבים של בני נינווה, השם מצמיח ליונה בין לילה את צמח הקיקיון. יונה שנמצא באמצע המדבר שמח מאוד שיש לו שיח המצל עליו, אך יום למחרת בבוקר ה' נתן על יונה רוח כדים ושילח תולעת שתכרסם את שיח הקיקיון. יונה כועס מאוד על כך ששיח הקיקיון נאכל, השם פונה ליונה ואומר: אתה כועס על צמח הקיקיון שנעלם. יונה עונה בחיוב. השם עונה: איך אתה יכול לכעוס על מתנה שקיבלת בין לילה בלי שהיית צריך לעמול בכדי לגדל אותו. אם אתה חס על צמח שקיבלת בין לילה, הרי ברור שאני אחוס על 12,000 איש החוזרים בתשובה ומתאמצים בכדי שאני אסלח להם. כשחיוך רחב על שפתיו מסיים יוסף עוקשי את האגדה תוך שהוא מזהירנו שעינו של ה' תמיד צופה בנו.כפועל יוצא מסיפורו של יוסף עוקשי לא עישנו יותר מ-שיח הקיקיון ויתרה מזאת, עד היום אין אנו מעשנים כלל!


* גילוי נאות...

*גילוי נאות-שנים ארוכות היה בזיכרוני שעישנו בילדותנו ענפים יבשים של הקיקיון לפני פרסום הכתבה העברתיה לפרופסור אלי זמסקי אשר העמיד אותי על טעותי בזה הלשון "לדעתי לא עישנתם גבעולים של קיקיון כי הינם רעילים וגם אינם חלולים ולא היינו יכולים להתכתב היום... עישנתם גבעולים של לפופית (כמוני...) שהיא צמח מטפס בעל פרחים כחולים דמויי משפך שנפוץ על גדרות (אגב, בטטה, היא גבעול מעובה תת קרקעי של לפופית הבטטה). ללפופית גבעולים חלולים ולכן ניתן לעשן אותם. העשן אכן צורב בגרון ומכך אני משוכנע שזה מה שעישנתם...אהבתי את יוסף עוקשי שהוריו סלימן ושמעה גרו בבית חימר שגבל בביתנו. תמיד חייך תמיד היה עם סיפורים.זה המקור שממנו שאבנו אחי ואני חילבה בילדותנו אחרי שנגמלנו מחלב אמנו "


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל