על החיים ועל המוות

סיפורו של עזרא מרמלשטיין, מלך חיי הלילה המיתולוגי של ת"א, שנסע לשוויץ כדי לקבל את זריקת המוות, אחרי שלקה במחלה סופנית, הזכיר לי סרט שראיתי בערוץ הדוקו.

סיפורו של עזרא מרמלשטיין, מלך חיי הלילה המיתולוגי של ת"א, שנסע לשוויץ כדי לקבל את זריקת המוות, אחרי שלקה במחלה סופנית, הזכיר לי סרט שראיתי בערוץ הדוקו.
זהו סרט דוקומנטרי על אישה, חולה סופנית, שהחליטה לנסוע לשוויץ, כדי לקבל שם את זריקת המוות.
כמה שבועות לפני כן, עשו עליה סרט. הראו שם כיצד היא נפרדת מכל הדברים שאהבה בחייה. עצב ודמעות, צער ואכזבה, זה מה שליווה אותה כל התקופה.
פתאום הבנתי את הטרגדיה שלנו. שאנו נקשרים לדברים החומריים בחיינו. אלו דברים שאנו לא יכולים לקחת אתנו. אנחנו לא מבינים שדברים אלו לא ממשיים, אלה לא מייצגים אותנו, הם לא חלק ממה שאנחנו. זה רק מה שאחרים ניסו לתייג אותנו באמצעותם. המהות האמתית שלנו היא בלתי מעורערת ולא ניתנת להכחדה. אלו הדברים הרוחניים בחיינו, שרק מעמיקים כשאנו עוזבים אותם. רק אז אנו מבינים באמת את ערך החיים ואת משמעותם האמתית.
למעשה המוות הוא מסע מופלא לגן העדן. המסע הזה עלול להפוך לסבל בגלל שאנו נקשרים לדברים החומריים בחיינו, שאנו לא באמת זקוקים להם. דברים אלו נוצרו מתוך הפחדים שלנו. אנו, שנצמדנו אליהם כל חיינו, היינו שבויים באשליה של חוסר, של פחד, של תסכול ושל כישלון. אבל כמו שהפתגם אומר: אין כישלון באינסוף. כל כישלון הוא הרקע שנוצר כדי להאיר על ההצלחה. כל שמחה באה מתוך צער. אין דבר שנוכל לתכנן בחיינו ולאחוז בו, אם הוא חומרי וקשור לרגשות חיוביים או שליליים.
ים הרגשות שאחז באישה החולה סופנית ובצופה בסרט, הם רק אשליה של חיים מדומים. למעשה היא יוצאת למסע לעולם שכולו טוב, שאין בו צער, אין בו אכזבה ואין בו כישלון. זהו מסע השחרור של הנפש מתוך כבלי הגוף הפיזי.
לכאורה זה אבסורד, שאנו לא מקבלים בחיינו את מה שאנו רוצים. אבל למעשה הרצון עצמו הוא ביטוי לכל הדברים שאנו לא צריכים. שכן הנפש לא זקוקה לדבר, שהיא עתידה להצטער עליה ברגע המוות. יש לנו את כל מה שאנו צריכים, כבר בתחילת חיינו. לא נוכל ליצור שום דבר חדש, אלא רק לחוות את הדברים שבנו. כי כל אחד מאתנו הוא עולם מלא. כל מה שקרה, וכל מה שקורה וכל מה שיקרה – הכול כבר ישנו. כלל זה הוכח אפילו מדעית בתורת הקוונטים. הזמן הוא לא יותר מאשר גורם פיזי חומרי. אין לו שום קיום מחוץ לחומר, בתוך המהות האנרגטית של היקום. אם נתבונן עמוק מספיק בעולם החומרי, לא נמצא בו דבר מלבד אנרגיה.
כל אחד מאתנו יכול לגלות את האור הפנימי, את המהות הפנימית שלו, שלא ייעלם לעולם!

ולסיום שיר, שרץ ברשת, שכתב ילד שחלה במחלה סופנית:
האם צפית אי פעם בילדים שמשתעשעים על קרוסלה?
האם הקשבת פעם לגשם בנפילתו על האדמה הלחה?
האם עקבת אחר מעופו של פרפר
או בהית בשמש בשקיעתה עם רדת ערב
מוטב שתאט, אל תרקוד כל כך מהר
הזמן קצר, המנגינה לא תימשך לעד.
האם יומך עובר בטיסה?
כשאתה שואל: "מה שלומך",
האם אתה מקשיב לתשובה?
בסופו של יום, כשאתה שוכב במיטה
כשמאה המטלות הבאות שלך רצות במחשבתך…
מוטב שתאט, אל תרקוד כל כך מהר
הזמן קצר, המנגינה לא תימשך לעד
האם אי פעם אמרת לילדך "נעשה את זה מחר"?
ובחפזונך, לא שמת לב לאכזבתו?
אי פעם איבדת מגע, נתת לחברות ישנה למות
כי לא היה לך זמן להתקשר ולומר שלום?
מוטב שתאט, אל תרקוד כל כך מהר
הזמן קצר, המנגינה לא תימשך לעד
כשאתה ממהר כל כך להשיג משהו
כשאתה דואג וממהר במשך היום
כאילו זו מתנה שלא נפתחה ונזרקה לפח
החיים אינם מרוץ,
קח אותם לאט יותר
הקשב למנגינה
לפני שהשיר יסתיים.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל