נעימות ילדות

אני נושאת כל ימי מנעימת אותו ניגון שאבי זימר בלילות שבת....

כשאפנה מבט לאחור
בציר הזמן והאור
ביתי עומד לצד הדרך
שביל מוביל את המדרון
והלאה - שדה-חיטה פתוח לשקיעות
רחב ידיים ורחוף.

ערפל ערביים השיב
הד-רפאים, צלילי צחוק-משובה
ורגעי-גיל, ניחוח
זכרונות ילדות רחוקים.

מאחורי גבי יום אחר עלה
ועץ האפרסק - בעת פריחה
ריחו עדין ומתוק
פי-אלף עם הטל בזריחה.
כך ניחוח ילדות
וטעם צוף פרחים
דברים פשוטים
את הרהורי מלווים.

אני נושאת כל ימי
מנעימת אותו ניגון
שאבי זימר בלילות שבת.
בחלון דלקו נרות
בשמים כוכב ראשון עלה
ואנו הסיבונו מסביב
לשולחן-ערוך בבגדי-שבת.

והזמר ההוא התנגן בנפשי
כרחש נהרות לבנים זורמים
אל חופים עלומים
על גליהם רכבתי
אל מחוזות קסומים.

והמית המים המפכים ליוו את שירת אבי.

כקולות משמים.
הביאו אלי בשורת תקוה ורוך
ומצאתי נשימת-חיים בנשיבת
צפרירי-בוקר ושיח צפורים.
גם נסחפתי בסופה
כסירת מפרש ללא עוגן
דרך מבוכי כאב וצחוק
לגלות דברים
לתור את מסתריהם
ולבחון את אשר ציפה לי
בקפלי מניפות יופים הנסתר.

מבוכים של כאב ודמעות
הובילו אותי אל תחנות כפצע פתח
אך תמיד האירו מעל
השמש והכוכבים
ופרחים ליווני
בצידי הדרכים......


.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל