היער העתיק

היער העתיק, המוריק באינספור גונים מלמדנו אל עושר חייו.

הַיַּעַר הָעַתִּיק

הַיַּעַר הָעַתִּיק, הַמּוֹרִיק בְּאֵינְסְפוֹר גְּוָנִים
מְלַמְּדֵנוּ אֶת עֹשֶר חָיָיו.
שוֹכֵן בְּחֶבֶל אֶרֶץ פְּרָאִי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
לְחוֹפוֹ שֶל הַשֶּקֶט
עָתִיר הוֹד, מִסְתּוֹרִין וְשַלְוָה מְדֻמָּה,
מִתְמַכֵּר לְרָזי- הַחַיִּים שֶאָגַר הַזְּמַן.
נוֹפוֹ הַחֹפְשִי וְיוֹפְיוֹ מַרְטִיטִים כָּל לֵב
עַד כִּי נָחוּש אֶת מְצִיאוּתָהּ הָרַכָּה וְהַעֲדִינָה
שֶל יַד הַנֶּצַח.

בַּשַחַר, קֶרֶן אוֹר נוֹשֶקֶת צִמְרוֹתָיו
וְהוּא פּוֹקֵחַ אֶת עֵינָיו אֶל הַשֶּמֶש וּמַסָּעָהּ הַזּוֹרֵחַ.
טִפּוֹת טַל זוֹהֲרוֹת יַצִּיתוּ עָל הַטְּרָפִים
נִצּוֹצוֹת כְּיַהֲלוֹמִים, מַתָּת הָרָקִיע.
צַפְרִירֵי בֹּקֶר חוֹלְפִים בֵּין הָעֵצִים
וּמְבָרְכִים בִּלְחָנֵי אוֹר וּצְלִיל
וְהֶעָלִים נוֹגְעִים זֶה בַּזֶּה
וְתוֹוִים בְּרִשְתָם מִסְתּוֹר בִּפְנֵי הַחֹם.
הַשֶּמֶש תְּחוֹלֵל בֵּין הַצְּלָלִים
וְתַעֲרִיף אוֹרָהּ וְחֻמָּהּ.
וְהוּא יֵאוֹת לְקַבֵּל מִמֶּנָּה פְּרִיחָה וְגָוֶן.
אַךְ לְעוֹלָם לֹא יִתֵּן לָהּ לְהָנִיס
אֶת אַפְלוּלִיתוֹ מִמַּחְבּוֹאָהּ.
וּשְעוֹת הַיּוֹם תַּעֲבֹרְנָה
כְּדִמְדּוּמֵי הָאֵלִים בְּצִלּוֹ הַנִּצְחִי.

בַּיּוֹם, הוּא מְלַהֵק צִפּוֹרִים- מְזַמְּרוֹת צְלִילֵי עֶדֶן
הָעוֹלְזוֹת בֵּין הָעֲנָפִים וּמוֹסִיפוֹת נֹפֶךְ שְמֵימִי
לְמַנְגִּינַת הַטֶּבַע, הַמְּמַלֵּא כֹּל לֵב חֶדְוַת- סֶתֶר.
הַיַּעַר קָשוּב לְכֹל הַיְּצוּרִים הַחוֹסִים בּוֹ
וְהוּא רוֹאֶה גָּם אֶת אֵלֶּה הַנּוֹדְדִים בֵּין הַשְּבִילִים
חוֹלְפִים, וּמוֹתִירִים, בְּהַגִּיעַ הַיּוֹם אֶל קִצּוֹ,
אֶת הַשֶּקֶט לְבָדוֹ לְהִתְרוֹנֵן בּוֹ.

בַּלַּיְלָה – הַיַּעַר מִתְעַטֵּף בִּגְלִימָתוֹ הַלֵּאָה
שָב אֶל תְּנוּמַת- עִלְפוֹנוֹ,
תְּשוּרוֹת הַיּוֹם נמות,
וְהַדֶּרֶךְ אוֹבֶדֶת בְּמָבוֹךְ הַסְּבָכִים.

בָּאָבִיב – הָרוּחַ תָּרוֹן בֵּין הָעֵצִים
תְּלַטֵּף כֹּל עָלֶה שֶאַךְ נוֹלָד
וּתְבָרְכוֹ לְחַיִּים.
קוֹל תְּרוּעַת הֶאָבִיב מֵשִיב אֶלָיו
אֶת זִכְרוֹן – הַפְּרִיחָה.
נִחוֹחוֹת מְשַכְּרִים, בְּכֹל אָתָר.
וּמְתוּקִים קוֹרֵי –חָלוֹם הַפּוֹקְדִים
אוֹרְחִים יְגֵעִים.

בַּחוֹרֵף – עָבִים נִטְרָפִים בֵּין עֲנָפָיו
וּבְרָקִים מִתְפַּתְּלִים בֵּין סְבָכָיו
מְבַקְּשִים לִגְאֹל אוֹתוֹ מִמִּסְתּוֹרָיו.
אַךְ הַיַּעַר אֵיתָן בַּעֲמִידָתוֹ
וְלֹא יָדַע מוֹרָא.
הַגְּשָמִים שוֹטְפִים אֶת הֶעָלִים מֵרְבָבָם
וְשוּב הַיַּעַר נוֹצֵץ וְרַן בְּאפילת
צְלָלִים וְחֹסֶן.

חַיָּיו עֲמוּסֵי אִטִיּוּת
לֹא כלים לָרִיק.
כִּי לַיְלָה לַיְלָה עֵצִים חֲדָשִים נוֹלָדִים
וְהַשּוֹרָשִים הוֹלְכִים וּמַעֲמִיקִים
וְעוֹלָה וּמִתַּמֶּרֶת צַמֶּרֶת אִילָנוֹתָיו
עַד כִּי יָבוֹאוּ בְּסוֹד הַכּוֹכָבִים.
 
 

תמונה: freedigitalphotos.net


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל