מונולוגים מהקישקע - תיאטרון היידישפיל

הצגה על אוכל, נוסטלגית, משעשעת, מבדרת עם רוח נעורים ונאיביות רבה. הצגה מקסימה בה כל אחד ימצא פינה חמה בליבו. מומלצת בחום.

המחזה "מונולוגים מהואגינה" מוצג בתיאטרון הבימה כבר כמה שנים. ההצגה החדשה של תיאטרון היידישפייל המוצגת כעת בתיאטרון נקראת בשם "מונולוגים מהקישקע", אך אל תטעו, אין כל קשר בין השתיים.
ההצגה היא מעין מסע קולינרי - מוסיקלי בעקבות המטבח היהודי המזרח-אירופאי. היא קלילה, מרעננת, שמחה, מלאת שירים ביידיש, שירים מלודיים ויפים ומלווה בקטעים הומוריסטיים הקשורים לאוכל, המשוחקים בעברית.

לדברי הבמאי יוני אילת, הרעיון הגיע מספר בישול שקיבל במתנה וכך התפתח לו המסע ובו קטעים מומחזים מספרי בישול בשילוב שירים ביידיש מתקופות שונות.
בהצגה הנפלאה הזו מומחזים 13 קטעים המשוחקים בעברית ומעל ל-20 שירים המושרים ביידיש כשירים עצמאיים או כמחרוזות.

החומר המילולי עובד על ידי ליאור רונן, מארבעה ספרים: "חמין" מאת שרי אנסקי,"שמאלץ" מאת שמיל הולנד ונילי אושרוב,"לאכול בעלי חיים" מאת ג'ונתן ספרן פויר ו"אוכל רומני מבית טוב" מאת מירי ליבוביץ שרוסטר. ליאור רונן היה גם המנהל המוסיקלי של ההצגה.

ההצגה מחזירה את הקהל לזכרונות מבית אמא וסבתא שתמיד חינכו אותך שאוכל זו אהבה. אלה סיפורים ידועים ופחות ידועים על אוכל, על המטבח הפולני, הרומני ועוד, על תפוח האדמה, על הפיטלינג-דג ההרינג השמנוני, הגפילטע פיש, הצ'ולנט, הקומפוט, הקיגל. מאכלים שלא כל אחד מהקהל אכל, אם כי בוודאי שמע עליהם.

מההצגה יהנו גם צעירים, למרות שהקהל בהצגה בה הייתי נוכח לא היה צעיר במיוחד, הם יהנו להכנס לאווירה ולשמוע על האוכל שמבשלות או בישלו הסבתא והאמא שלהם ולהנות לא רק מהאוכל אלא גם מהסיפורים והשירים עליו.

הקהל נהנה, נזכר במאכלים שאכל כשהיה ילד או נער, פיו התמלא רוק ואם זכה להיות נוכח באחת מהצגות הגאלה יכול היה בתום ההצגה גם לטעום מהמאכלים שחלק מהם הוזכרו בהצגה.

ההצגה בוימה בצורה נהדרת כאמור על ידי יוני אילת. היא מתנהלת בקצב הנכון. היא אינה מתישה, היא קולחת. המעברים בין שיר למלל חלקים ולעיתים היא מצליחה לרגש את הקהל עד דמעות.
טוב עשה הבמאי שהחליט לשלב בין הטקסט בעברית לבין השירים ביידיש. זאת הצגה נפלאה המעוררת תיאבון שלא רק אשכנזים יהנו ממנה.

הבמאי לא הסתפק רק בבמימוי  אלא גם לוקח חלק פעיל במשחק ובשירה. מסתבר שהוא שחקן רב כישרונות הנוגע בתחומים רבים ואת כולם עושה בהצטיינות.

הביצוע של כל השחקנים מעולה. חלקם הצטיינו יותר במשחק , חלקם בשירה אך כולם עשו עבודה נהדרת בחן הן כבודדים והן כצוות.
נהנתי ביותר מקולה היפה של יעל יקל בעלת הקול הנעים וצורת הגשת השירים שהיתה מקסימה ומיוחדת.
עזר כנגדה היה גם יוני אילת עם קולו הערב והנעים.
שאר השחקנים שהשתתפו בהצגה שכולם נהדרים, כולם מוכשרים וכולם מעולים: רונית אשרי, עינת סגל-כהן, מירי רגנדורפר, יונתן רוזן, יובל רפפורט וניב שפיר.

המנהל החדש של התיאטרון ששי קשת הביא רוח צעירה לתיאטרון. שחקנים צעירים ילידי הארץ שהיידיש אינה שפת האם שלהם השתלבו היטב הן בתיאטרון והן בשפה הכמעט זרה להם.
ברצוני לציין שהשנה בית הספר למשחק בית צבי, הכניס לתכנית הלימודים שלו שעורים ביידיש, הן בכדי ליצור עתודה לתיאטרון והן בכדי להרחיב את מקומות העבודה לבוגריו. ולראיה חמישה מבין 8 השחקנים הם בוגרים של בית צבי בתקופות שונות.

כמובן שבכדי להתאים לכל הקהלים, מופיעות כתוביות לכל הטקסטים בהצגה ליידיש, לעברית ולרוסית.

מבין השירים ששמענו ביידיש היו "עוד לא אכלנו" " בולבס" "שבת שבת" "שבוע טוב" געפילטע פיש" ועוד.
ההעמדה שעשו לשירים היתה נהדרת. הכוריאוגרפיה לה אחראית מיטל (טולה) דמארי היתה מעולה. התפאורה אותה עיצב זאב לוי הראתה מטבח יפה ומטופח. התלבושות של אופיר חזן ולירון בליס היו בהירות, מלאות גיל, רעננות ותמכו במצב הרוח הטוב של הקהל. מישה צ'רניאנסקי עיצב תאורה מעולה מלאת אור.

התזמורת שליוותה את קטעי המוסיקה היתה טובה מאוד וליוותה בנאמנות את הזמרים.

לראות או לא לראות: הצגה על אוכל, נוסטלגית, משעשעת, מבדרת עם רוח נעורים ונאיביות רבה. הצגה מקסימה בה כל אחד ימצא פינה חמה בליבו. מומלצת בחום.

 
 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל