טיול להרי הרוקי 2013 - חלק ב': ההגעה לקנדה

במהלך ההכנות לטיול ולאחר קביעת המסלול ולוח הטיסות, החליטה אישתי, עקב חוות דעת שונות ששמעה, לוותר על הפלגת הנופש לאלסקה. כך נותרנו לפתע עם שבוע פנוי וצורך לאלתר בזריזות חלופה...

 
במהלך ההכנות לטיול ולאחר קביעת המסלול ולוח הטיסות, החליטה אישתי, עקב חוות דעת שונות ששמעה, לוותר על הפלגת הנופש לאלסקה. כך נותרנו לפתע עם שבוע פנוי וצורך לאלתר בזריזות חלופה וכך התקבע המסלול הסופי : נחיתה בקלגרי בצהריים - שהייה של 2 לילות בעיר על מנת לאפשר לגופינו לעכל את הג`ט-לג, שכירת הרכב ונסיעה לבאנף. שהייה של 4 לילות וטיולים בפארקים השונים. אח"כ נסיעה צפונה לג`אספר, שהייה של 4 לילות וסיורים בשמורות הטבע. לאחר מכן נסיעה לאי לוונקובר איילנד. היות והדרך ארוכה, כ-850 ק"מ, עשינו אותה במשך יומיים עם חניית לילה בעיר Kamloops. בויקטוריה היפיפיה אשר בוונקובר איילנד, שהינו 2 לילות כולל, כמובן, ביקור בגני בוצ`ארט המפורסמים, ואח"כ שבנו לעיר וונקובר שביבשה. אשתי ואני כבר ביקרנו בעבר בכל המקומות האלה, אך בגלל זוג חברינו חזרנו לשם - ולא הצטערנו. לאחר 4 לילות של שהייה ותיור בעיר וסביבתה, טיסה למונטריאול ושהייה של 3 לילות, שכירת רכב, נסיעה לקוויבק ושוב 3 לילות, טיסה לניו-יורק ושהייה של שבוע חזרנו לישראל דרך פרנקפורט. הרכב ששכרנו (פעמיים) מחברת הרץ היה מסוג מיניוואן מתוצרת קרייזלר דגם – town & country – רכב גדול, נוח ומרווח שהכיל בקלות את כל מיטעננו.

היות ובחיים אי אפשר שלא יהיו תקלות של הדקה ה-90- גם אנו זכינו בכך. מספר ימים קודם למועד הנסיעה (פרק זמן בו עקבתי בקפידה על נתוני מזג האויר ברוקיס), ספגה פרובינציית אלברטה סופות גשמים עזות שלא אירעו מזה כמה עשורים ואשר גרמו לשיטפונות כבדים ביותר במחוז בו שוכנת קלגרי. נהר bow, הזורם בצמוד לעיר ופרבריה, עלה על גדותיו במידה שלא תיאמן - כ - 10 – 15 מטרים גבוה מהמיפלס הממוצע הרגיל - והציף את כל איזור ה-downtown. זרם החשמל נותק, כמובן, וכל שיגרת החיים בעיר שותקה. כיממה לפני מועד הטיול קבלתי מייל בהול מ-booking.com, בו הודיעו לי כי המלון משותק וללא חשמל ולכן הציעו לי חלופות זמינות. הבחירה נפלה על מלון מאותה רשת delta הממוקם בנמל התעופה, וכך יצא שכאשר נחתנו לבסוף בקלגרי לאחר טיסה מפרכת של כ-16 שעות - פשוט עברנו עם עגלת המיזוודות את הכביש וניכנסנו למלון. ביום המחרת שכרנו רכב ליום אחד וטיילנו בקלגרי וסביבותיה.
 
 
העיר עצמה החלה להיתאושש לאיטה, אולם ניכר היה כי החיים בה טרם שבו למסלולם הרגיל. רחובות שלמים מנותקים מחשמל ועל המידרכות ממוקמים עשרות גנרטורים ניידים קטנים, בצמוד לארונות סעף ותקשורת. ליד חנות כלבו גדולה מאד ברחוב מרכזי הניחו בשולי הכביש גנרטור ויחידת מיזוג אויר ניידת ענקיים, בכדי שהחנות תוכל איכשהוא לעבוד. זאת, יש לדעת, בדיוק באותה עת היה אמור להתקיים בקלגרי ה"STAMPID", אירוע הרודיאו השנתי הגדול ביותר בצפון אמריקה, וכמובן שגם פעילותו השתבשה. העיר עצמה, למרות האסון שספגה, היא עיר מודרנית, נעימה וכדאי להקדיש לה יום-יומיים של ביקור.

כאמור, לאחר ההתאוששות בקלגרי קיבלנו את המיניוואן ושמנו פעמינו לכיוון Banff. כאן התמקמנו במלון נאה ונוח למדי בשם rundlestone, אשר חוץ מהמיקרה של הפסקת החשמל ענה על כל ציפיותנו. כל יום יצאנו לטיולים ממושכים באתרים השונים אשר בפארק הלאומי באנף. הטיול התובעני והקשה ביותר היה באיזור lake louise, שכן מסביבות האגם יוצא נתיב לעבר אגם נוסף - lake agness שמו. זוהי דרך עפר תלולה, באורך של כ-3.5 ק"מ שבסופה, בגובה רב, נימצא האגם הנ"ל. הדרך היתה קשה, היה חם מאד ולאשתי - שחסרת כל כושר גופני, בעלת סיבולת לב-ריאה ששואפת לאפס ואשר עברה צינטור לפני מספר שנים - זה היה סיוט. מספר פעמים הצעתי לה לזנוח את הרעיון ולהסתפק בטיול מתון מסביב לאגם לואיז, אך הפולניה התעקשה וכך נאלצתי לדחוף/לסחוב אותה בחלקים רבים של הדרך תוך כדי עצירות מנוחה תכופות על מנת שתסדיר את קצב נשימתה והלמות ליבה. לבסוף, לאחר קרוב ל-3 שעות, הגענו ליעד. למעלה מצויה ביקתת עץ בסיגנון אלפיני, המשמשת כבית תה ולדעתי, באם אינכם רעבים או צמאים מידי ניתן לוותר על התקרובת המוגשת בה. הנוף, לעומת זאת, יפה ביותר. הירידה היתה קלה בהרבה ובכל פעם שפגשנו מטיילים נואשים וסחוטים המשרכים את דרכם במעלה הדרך, "עודדתי" אותם באימרות כמו: "אל תתיאשו עוד 2 מייל ואתם מגיעים...", או " זה ממש מעבר לעיקול, איפה העיקול? עוד מייל וקצת...". אשתי די התעצבנה עלי ובכל פעם הסבירה להם כמיטב יכולתה כי אני סתם שקרן והם או-טו-טו מגיעים. היות ואני דובר אנגלית הרבה יותר טוב ורהוט ממנה, איני בטוח אם הצליחה במשימה...ניחא, כאשר אני סבלתי, שגם הגויים יסבלו...

לסיכום הנה כמה המלצות:

1) בעונת הקיץ עדיף לצאת לדרך מוקדם ככל האפשר ולדעתי עדיף על בטן ריקה. מספיק כוס קפה ועוגה.

2) מרחו על איזורים חשופים בגופכם חומר דוחה חרקים, לבשו חולצה ומיכנסיים ארוכים - הסביבה שורצת יתושים וחרקים שונים וכמו כן גם חלק מהצמחיה - פגיעתה רעה. אני סבלתי מפריחה וגרוי על אמות ידי

והתגרדתי עד זוב דם. התופעה חלפה מעצמה רק לאחר כשבוע או יותר.
3) לא לשכוח-כובע, נעלים מתאימות וכן מים -הרבה מים!!

וקוריוז נחמד, בדרכנו האיטית למעלה עקפנו (סוף סוף גם אנחנו עקפנו משהו חוץ מסלעים ועצים) חבורה קטנה של תיירים יפנים קשישים- נשים וגברים. הצעיר ביותר מביניהם היה למיטב שיפוטי בן 80 לכל הפחות, והם היו מצוידים כהלכה: בגדים ארוכים, כובעים רחבי שוליים ובעלי כילות המגינות על הראש. חלק מהם אף חבשו מסיכות הגנה על הפה והאף וכולם נעזרו במוטות הליכה ידניים. האמת,לא האמנתי שכולם יגיעו למעלה, אך הם עשו זאת!! כל הכבוד לדבקות במטרה.

לאחר המסע הזה, אשר הזכיר לי את מסעות הגיבוש לסיירת בצבא, ניכנסנו למלון המפורסם chateau lake louise השייך לרשת Fairmont. זהו מלון ענק ומפואר ביותר והומה ממבקרים ותיירים המבקשים, ולו רק לזמן קצר, להתבשם באוירת היוקרה השמורה למליאנים האמיתיים. החיינו את נפשנו באחד מבתי הקפה, התיישבנו בלובי, והאזנו לנגינתה של נגנית נבל נחמדה אשר זיהתה אותנו מיד כישראלים והחלה לנגן להפתעתנו את "ערב של שושנים" (גם קניתי את הדיסק שלה). בשיחה שקשרנו עימה הסתבר כי היא יהודיה למחצה וילידת ניו-זילנד, המופיעה ברחבי העולם. בכלל, במשך טיולנו יצא לנו לפגוש ולשוחח עם כמה וכמה אנשים מעניינים מרחבי הגלובוס. כך חלפו הימים בבאנף ושמנו פעמינו לעבר jasper. אגב, כביש icefield parkway המחבר ביניהן הינו כביש אגרה ויש לרכוש כרטיס מעבר לרכב. גם התואר "הכביש היפה בעולם", כמתואר בחלק ממדריכי הטיולים, הינו בומבסטי מדי, אמנם זהו כביש נופי יפה אך קיימים בעולם כבישים לא פחות יפים ואולי אף יותר.

בהשוואה לבאנף, גאספר חסרת כל צביון תיירותי. אין בה את אותו מיצבור גדול של בתי מלון, אכסניות, פאבים, מסעדות ומועדונים והיא נראית ממש כמו עיירה מנומנמת וחסרת ייחוד. לא שזה הפריע לנו, דווקא היינו מרוצים מהשקט והשלווה. בית האירוח שלנו שכן בפאתי העיירה, למרגלות גבעות מיוערות וכך זכינו לביקורי אורחים בדמות אייל קורא, זאבים, גיריות, סנאים ויתושים! הרבה יתושים! חרקים אלו מהווים מטרד רציני ולתושבים יש מודעות גבוהה להתקנת רשתות על גבי פתחי הבתים, עסקים וכו'. גם כאן ערכנו טיולי כוכב וליקראת ערב, כשחזרנו לבית, ערכנו קניות בסופרמרקט והכנו לעצמנו את הארוחות היות ולטעמנו לא היו מסעדות מוצלחות בעיירה.

בנוגע לאתרי הטיולים: לדעתי ניתן לוותר ללא שום נקיפות מצפון על הביקור בקרחון icefield והנסיעה עליו באוטובוס. זוהי סתם מסחטת כסף יקרה, אינכם מרגישים שום תחושה מיוחדת בכך שאתם נוסעים ופוסעים על קרחון ובקיצור כמאמר הפיתגם הידוע : "פריירים לא מתים, רק מתחלפים...". גם על ההליכה ב"עמק חמשת האגמים" ניתן לפסוח. סתם מוציאים את הנשמה בעליות וירידות תלולות כדי לחזות ב-5 בריכות שאין בהן שום ייחוד. עדיף להקדיש יותר זמן לביקור בפארק yoho המפורסם פחות, אך הכולל אתרי טבע ייחודיים. ולפני שאשכח, גם בבאנף וגם בגאספר מצויים מלונות של רשת Fairmont היוקרתית המהווים כשלעצמם אתרי ביקור.
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל