טיול להרי הרוקי 2013 - חלק ג': המשך הטיול בקנדה

לאחר השהות בגאספר התחלנו את דרכנו דרום-מערבה לכיוון וונקובר...

 
לאחר השהות בגאספר התחלנו את דרכנו דרום-מערבה לכיוון vancouver אשר כאמור חילקנו ליומיים נסיעה. את הלילה העברנו במלון בעיר Kamloops אשר אין לי שום דבר מיוחד לספר עליה. בצהרי היום השני הגענו לאיזור וונקובר, עקפנו את העיר ונסענו ישירות למסוף חברת המעבורות B.C. FERIES . כאן עלינו עם הרכב על המעבורת (יחד עם עוד מאות מכוניות) והפלגנו אל וואנקובר איילנד לעיר ויקטוריה, בירת פרובינצית בריטיש קולומביה. שהינו בעיר 2 לילות, עיר יפיפיה, בריטית מאד, ואפילו ניכנסנו לבנין הפרלמנט וצפינו כמה דקות בדיון "מרתק" על הקצאת תקציב לטובת פרויקט ציבורי כלשהוא. ואגב בנין הפרלמנט, אל תרשו לעצמכם להחמיץ את מראה המבנה בשעות הערב כאשר הוא מואר כולו במאות נורות המקיפות את קווי המתאר שלו. זוהי תמונה מרהיבה הלקוחה כאילו מסרט הוליוודי. את הביקור בגני בוצ`ארט כבר הזכרתי, כך שאיו לי מה להוסיף בנושא, רק שצריך לבקר שם כדי להאמין שיופי כזה קיים במציאות.

מכאן שבנו - באמצעות המעבורת - אל העיר וונקובר וחרשנו אותה, כולל ביקור בפארק קפילנו המפורסם. ושוב עצה בחינם, הביקור בחצי האי גרנוויל אינו הכרחי. זה אתר תיירותי ממוסחר לחלוטין שאולי פעם היה בעל ציביון "אמנותי". אם מעניין אתכם להסתובב בשוק אוכל, לשבת במסעדה זו או אחרת, או בבר כלשהוא אזי אולי זהו המקום בשבילכם. גם שעון הקיטור שנמצא בשכונת gastown מסקרן בדיוק למשך 5 דקות ואח"כ הוא פשוט סתם עוד שעון. לטעמי יש מקומות הרבה יותר מעניינים בעיר ששווים ביקור, כמו למשל מתחם Canada place . זהו מבנה ענק באיזור נמל וונקובר, המעוצב כספינת מפרש גדולה וכולל מלון יוקרתי, מרכזי כנסים וקונגרסים וכן בית קולנוע מיוחד הפועל בשיטת-I MAX - והסרט היחיד המוצג בו אורכו כ-8 דקות ו"עלילתו" היא טיסה בשמי קנדה מעל כל הנופים הייחודיים לארץ הענקית הזו. החוויה מרשימה למדי והצופים חווים פיזית את מהלך ה "טיסה" הכוללת קולות תואמים, הטיית המושבים לכל הכיוונים ואפילו הרטבה במטח רסיסי מים כאשר טסים בתוך עננים.
 
 
שלא במפתיע, היות והבניין הינו מבנה ימי ובולט כמזח ארוך לתוך מימי הנמל (מזח תמיד ניצב לרציף) עגנו ביום ביקורנו - משני צידיו - אניות נוסעים ענקיות ומפוארות, או יותר נכון לאמר בתי-מלון צפים, המשייטות לאלסקה. אישתי צפתה בעינים כלות באלפי הנוסעים המאושרים (?) העולים וגודשים את האניות, "אכלה את הלב", האשימה אותי כמובן בהסכמתה לביטול השייט ונשבעה בכל היקר לה שטיולנו הבא יהיה אך ורק שייט-תענוגות באניה הכי מפוארת שקיימת, ניחא.

מימי הנמל הומים כל הזמן מתנועת מטוסים ימיים קטנים המשמשים כאמצעי תחבורה נפוץ בחלק זה של קנדה, המורכב מעשרות איים מבודדים אך מיושבים, מיצרי ים, פיורדים ושפע של שפכי נהרות. גם מסוקים לא חסר. ניתן לשכור מסוק לטיסת תיור מעל העיר – במחיר לא זול - אך שווה ביותר, להצטרף לשייט של צפייה בליוויתנים המבוצע על גבי סירות מנוע מהירות ועוד ועוד. העיר פשוט מסבירה פניה לתייר, בתנאי שארנקו מלא וגדוש. ובענין הכסף, למרות חששותיהם של אישתי והבנים, אני הסתובבתי כשבכיסי הקידמיים בלבד סכום של אלפי דולרים במזומן וגם הדרכון, ללא שום בעיות מיוחדות. לא חגורת-כסף ולא כיסים ניסתרים - כלום. פשוט צריך לדעת כיצד להתנהל עם המזומנים.

לאחר שמיצינו את העיר, טסנו למונטריאול למלון שהזכרתי מקודם. עצתי לכם: כדאי שיהיה ברשותכם רכב, שכן התחבורה הציבורית בעיר לא מוצלחת במיוחד ומוטב לכם להתנייד עצמאית. כמו כן, אל תלכו בעינים עצומות אחרי כל המומלץ במדריכי הטיולים. עקב כך, וגם בגלל שנאלצתי להתחשב בשיגיונותיה של אשת חברי, לא ניצלנו את זמן ביקורנו בצורה מיטבית וחבל. שרפנו קרוב לחצי יום בריצה אחר מאפיית כעכים מפורסמת וכן בשיטוט ללא תכלית בשכונת איטליה הקטנה, ברדיפה אחר רחוב קניות מסוים. לא איטליה ולא בטיח!! סתם ביזבוז זמן. בגדול העיר נחלקת לאיזור הישן-היסטורי ולחלק המודרני, וכוללת אתרי ביקור רבים ומגוונים, כך שכל אחד יכול לברור לעצמו את הנושאים המענינים אותו. בזמן ביקורנו התקיים בעיר פסטיבל שנערך על ידי חברת סרטים מקוויבק, המפיקה את סידרת סרטוני המתיחות הידועה – Just for laughs gags – ובאזור הקרוב למלוננו התקימו מופעי בידור שונים ומשונים. אנו לא התחברנו כל-כך לסוג זה של המופעים, אבל כנראה שזה מה שהאנגלו-צרפתים אוהבים.

בתום שלושת ימי ביקורנו בעיר, שכרנו שוב רכב ושמנו פעמינו לעבר קוויבק. כוונתנו היתה לעבור חלק מהדרך בנסיעה בכביש המהיר וחלקה בדרכים צדדיות באיזור כפרי שנקרא – eastern townships – שוב לפי המומלץ במדריך הטיולים. ובכן, אולי לנו לא היה מזל או שדברים השתנו בינתיים, אבל הנסיעה באיזור הנ"ל הסתברה כמשעממת וללא שום ייחוד, כך שמהר מאד שבנו לדרך הראשית. הגענו למלון בקויבק בשעות אחה"צ וכפי שציינתי בקידמת הכתבה, חלף זמן רב עד שקיבלנו חדר סביר והולם. ממש מלון שמנוהל בצורה נכלולית וקמצנית. דוגמה? בבקשה. מזג האויר באיזור הפכפך מאוד ובמשך היום ( בקיץ ! כן?) מתחוללות לסירוגין סופות גשם, רעמים וברקים עזות הניקטעות באחת ושוב השמש מפציעה ולוהטת, ולכן ביקשנו בדלפק הקבלה מטריות. איזו פרוצדורה זו היתה! החתימו אותנו על טופס מיוחד ואף דרשו שנפקיד עירבון.

העיר יפה מאד, עתיקה יותר ממונטריאול ובנויה על גבי מצוק המהווה חלק מגדת נהר סינט-לורנס, כך שטופוגרפית היא נחלקת לעיר התחתונה העתיקה ולעיר העליונה המודרנית יותר, ולכן מרבית מסלולי הטיולים הם עליות וירידות. יש שפע של מבנים היסטוריים כולל המצודה העתיקה, החומה ובנין הפרלמנט המרשים מוקף גינות מטופחות ומיזרקות. מלוננו שכן, כאמור, בחלק העליון צמוד לרחוב הבילויים המרכזי ובו ריכוז של מסעדות שונות ובתי קפה. בערב יומנו הראשון התיישבנו במסעדה מומלצת, הזמנו את המנות והמתנו. חיכינו וחיכינו ושוב חיכינו עד שסבלנותנו החלה לפקוע ושאלנו מה קורה ומה הולך פה? ואז מנהל המשמרת בישר לנו במבוכה כי יש במיטבח פאנצ`ר בנושא כח-אדם והוא ממש ממש מתנצל ושלח לשולחננו בקבוק יין לבן משובח. הספקנו לסיים את כל הבקבוק ועדיין חיכינו. פה כבר הודענו למלצרית שאנו מוותרים על הארוחה ושמצדנו הם יכולים לבטל את ההזמנה. המלצרית הלחוצה (מסכנה, מה היא אשמה?) הבטיחה לנו שהמנות כבר מגיעות ולא להאמין! הן באמת הגיעו! האוכל אגב, היה מעולה. בסיום הארוחה התבשרנו כי עקב הפשלה והמתנתנו הארוכה, הארוחה היא על חשבון הבית. שבעים, מרוצים ומופתעים הענקנו למלצרית תשר נדיב. לעומת זאת, בפעם אחרת, סעדנו במסעדה איטלקית טובה ומבוקשת במורד העיר שקירותיה מקושטים בערב-רב של תצלומים, בקבוקי יין וכל מיני בובות חרסינה קטנות ושאר קישוטים. רק לאחר סיום הארוחה, כאשר כבר קמנו לעזוב, הבחנו בבובת חרסינה בדמותו של היטלר ימח-שמו, שהיוותה חלק מאוסף בובות של מנהיגי מדינות בתקופת מלחמת העולם השניה. לו היינו מבחינים בה מוקדם יותר ברור שלא היינו נשארים במסעדה זו רגע אחד נוסף.

עצה נוספת: גם כאן רצוי שיהיה לכם רכב. אמנם החלק התירותי העיקרי של העיר קטן למדי וניתן לכסותו ברגל, אך מומלץ גם לסייר בהיקף רחב יותר ואל תסתמכו על תחבורה ציבורית או מוניות. זה נושא חלש אצלם. ואגב, אם מדברים כבר על אמצעי תחבורה, הן בוונקובר והן בויקטוריה מוצעת לתייר נסיעה נינוחה בכירכרה ומתן הסברים ע"י העגלון. ובכן, הנסיעה אולי נינוחה אך גם מסריחה למדי. תשאלו למה? שכן ה"מנוע" - הסוס עצמו - הוא מגזע מסוים של סוסי עבודה גדולים, חזקים, שעירים ומה-זה מסריחים, שלא כמו סוסי הכירכרות באיזור הסנטרל-פארק בניו יורק. באם לא מפריע לכם שילוב של רומנטיקה "ריחנית", אתם מוזמנים. כמו-כן, בפרברי העיר מצוי מרכז מסחרי נרחב, וכמובן ששוב נאלצנו לבזבז שם זמן רב בגלל תאוות החיטוט וחיפוש מציאות זולות של אשת החבר.
 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל