"גרגר האפונה" או "הנסיכה על העדשה"

"אם אין אני לי - מי לי וכשאני לעצמי - מה אני ואם לא עכשיו - אימתי? "מהי עבודה פנימית על עצמי? מי הוא ה"עצמי" הזה? על מה, בעצם, חותמים ביום הכיפורים?

שנה טובה וחתימה טובה
מהי בעצם החתימה הזאת? על מה חותמים? מי חותם ולמה? בשביל מה אני צריכה את החתימה הזאת? איזו תועלת יש לי מזה שחותמים לי כך או אחרת?
כל אלה הן שאלות שאם אני מתבוננת בהן מקרוב, בכנות וללא משוא פנים – אין לי שום תשובה אמתית עליהן. כמובן, שאני יודעת את כל התשובות שלמדו אותי ואמרו לי שהן התשובות הנכונות.... וכך צריך להתנהג.... ולא אחרת.....
אבל אני.... בתוך עצמי..... האם אני יודעת את התשובות???????????
ואז....פתאום .... מבפנים.... עולה לי כיוון של מחשבה – אולי זאת חתימה שאני חותמת לעצמי? והכיוון ממשיך את עצמו ושואל:
מי זאת, בעצם, אני? ומיהו – עצמי? האם אני שתיים? מה זה אומר?
ואז אני נזכרת במילים של השיר:
"אם אין אני לי – מי לי?
וכשאני לעצמי – מה אני?
ואם לא עכשיו – אימתי?"
מכירים את השיר הזה?
כולו חידה אחת גדולה שמסתירה בתוכה דרך
לעבודה פנימית שלי על עצמי.

ואז אני נזכרת באגדה המופלאה שכולנו מכירים ויודעים מאז ילדותנו המוקדמת ביותר. היא הופיעה בזמנו באוסף האגדות של ביאליק ורבניצקי. ובוודאי בהרבה אוספים אחרים.
אני מספרת אותה פה כפי שסיפרתי לילדיי ולנכדיי. במילים שלי.

גרגר האפונה
(או הנסיכה על העדשה)


יום אחד הודיע הנסיך לאמו המלכה שהוא רוצה להתחתן.
"טוב" – אמרה המלכה – "אין בעיה. אבל האם תסכים לי, לעשות מבחן קטן לכל הנסיכות שתבאנה הנה להתחתן איתך. ורק זאת שתעבור את המבחן – היא הנסיכה האמיתית ואיתה תתחתן".
"ואיך תדעי מי היא הנסיכה האמיתית?" - שאל הנסיך.
"המבחן הזה לא טועה אף פעם. גם אני נבחנתי בו, וגם כל המלכות והמלכים האמיתיים נבחנו בו. האם מוכן אתה לקבל את הצעתי ולסמוך עלי?"
"כן. בסדר. מסכים לנסות".

והניסיון החל.
הנסיך פרסם מכרז, שהוא מתכוון להתחתן. אבל רק נסיכה אמיתית תוכל לקבל את המשימה להיות אשתו.
אמו – המלכה – בינתיים - הכינה חדר מפואר, מקושט ומהודר ובו מיטה יפהפייה, גם היא מקושטת מלמעלה ומלמטה ומסביב, ועליה 21 מזרונים.
מתחת למזרון התחתון שמה גרגר של אפונה.

והנסיכות התחילו לזרום אל הארמון. כל אחת, בתורה, התקבלה בכבוד מלכים, והוזמנה בסוף היום לישון בחדר המפואר שהוכן למענה.
בבוקר, למחרת, המלכה הייתה שואלת – "איך ישנת נסיכתי?"
"נפלא" – ענתה אחת.
"יוצא מהכלל" – ענתה שנייה.
"אף פעם לא ישנתי כל כך טוב" – ענתה השלישית.
וכך, אחת אחרי השנייה, כולן אישרו שישנו מצוין.
והמלכה שלחה אותן, אחת אחרי השנייה, חזרה לביתן, באומרה שאין הן נסיכות אמיתיות.
וכך עבר לו הזמן והנסיכה האמיתית לא נמצאה....
ערב חורף אחד – ירד מבול בחוץ, מלווה ברקים ורעמים, נשמעה דפיקה בדלת הארמון. המשרת, שניגש לראות מי מגיע בליל סערה כזה – ראה נערה צעירה, לבושה בלויי סחבות רטובה ורועדת – מבקשת מחסה ומקום לישון בו בלילה.
"זה לא מקום בשבילך" – אמר המשרת – " לכאן מוזמנות רק נסיכות".
"רק רגע. אל תשלח אותה"!

המלכה - שגם היא שמעה את הנקישות בדלת – הגיעה לדלת, ואמרה למשרת: " קבל אותה. הכנס אותה הביתה. דאג שתקבל את כל מה שהיא זקוקה לו: מקלחת חמה, אוכל, בגדים. הבא אותה לחדר המפואר של הנסיכות והזמן אותה לישון בו."
וכך היה.
למחרת בבוקר פגשה המלכה את הנערה ושאלה אותה: "איך ישנת נערתי?"
" ראי, המלכה, אני ממש מודה לך מקרב לבי על קבלת הפנים שעשית לי.
בכל חיי, עד עתה, לא נתקלתי בטוב לב כזה כמו שלך. ולכן לא נעים לי להגיד לך - אבל אין לי ברירה, כי זאת האמת – לא יכולתי להירדם בלילה. מתחת למזרון התחתון היה שם גרגר של אפונה שהציק לי כל הלילה ולא נתן לי לישון."

"את הנסיכה האמיתית, ילדתי" –אמרה לה המלכה, כולה נרגשת ונרעשת – "כי רק נסיכה אמיתית יכולה לחוש - מעל הר כרי נוצות – בגרגר האפונה".
והיא הזמינה את בנה הנסיך להכיר את נסיכתו האמיתית. והם, כמובן, התאהבו זה בזו בכל לבבם ובכל נפשם.
וחתונה מלכותית אמיתית התקיימה בארמון. והם חיים באושר ובעושר עד היום הזה.



וכאן עולה לה השאלה האמתית:
מי הוא העצמי הזה??? שלא נרדם בלילה, ויכול היה לחוש בגרגר האפונה הקטנטן מתחת לכל המזרונים – בזמן שיתר הנסיכות ישנו להן שינה מתוקה, כשהן נהנות מתשומת הלב שקיבלו בארמון וחולמות שהנסיך יבחר בהן?

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל