סימני דרך

סימנים לא ניתנים סתם כך, יש להתייחס אליהם ברצינות המלאה.

שנים על שנים מדי בקר, נימנה ר' שמואל עם החמישיה הפותחת את שערי ביהכ"נ הירושלמי בו הוא מתפלל.
הימים ימי אלול, ימי הסליחות. ר' שמואל מקדים השכמתו בימים אלה, כדי להספיק ולהגיע בזמן לאמירת הסליחות. גם בימים אלו הוא נימנה בין הראשונים והקבועים המגיעים לביהכ"נ. בימי הסליחות, מפאת השעה המוקדמת, הוא אינו פוגש באנשים, אותם רגיל היה לפגוש בדרכו אל התפילה.

באחד הבקרים באמצע חודש אלול, עשה ר' שמואל את מסלולו הקבוע לביהכ"נ, ובדרכו הוא מעד. בור שלא היה כאן אתמול, נפער באדמה והוא לא חש בו,משום שלא היה רגיל בו. ר' שמואל נקע את רגלו ויצא ב"זול" מנפילה זו. כמובן, שלא היה במקרה זה כדי למנוע ממנו את ההשכמות הבאות לאמירת הסליחות.

ביום שלמחרת הוא עשה את דרכו הרגילה לביהכ"נ והפעם, עם יתר תשומת לב ובזהירות. הוא חלף על פני המהמורה בה מעד אתמול, והמשיך לצעוד בביטחה ובשלוה אל ביהכ"נ. לפתע, משום מקום, התנפל על ר' שמעון כלב גדול ומאיים. הכלב תפס בשולי מכנסיו והפילו ארצה. עובר אורח שנקלע למקום הבחין במצוקתו של ר' שמואל, הרים אבן גדולה והשליכה לכוונו של הכלב. הכלב ברח. פרט לבהלה הגדולה שאחזה בר' שמואל, הוא כמעט ולא ניזוק בגופו. הוא הודה מאד לאותו עובר אורח, כי ללא עזרתו של זה, מי יודע כיצד היה נחלץ מהכלב. גם בארוע זה לא היה כדי למנוע מר' שמואל להמשיך כהרגלו ולא עלה כלל על דעתו לוותר על ההליכה לביהכ"נ לאמירת סליחות.
בבקר שלמחרת הארוע עם הכלב, פסע ר' שמואל בזהירות רבה לכיוון בית הכנסת. הרחובות היו שוממים, רכב לא נסע ואדם לא פסע. האויר הירושלמי צלול, נקי ובריא. הליכתו קצת קשה מפאת הנקע ברגלו שנגרם לו שלשום וגם בהליכתו האיטית, ידע ר' שמואל שהוא יהיה בין הראשונים שיגיעו לבית הכנסת.

צפירה רעשנית ומחרישת אזניים החרידה את הרחוב. אמבולנס של מד"א חלף על פניו במהירות רבה. ר' שמואל התרגז מאד. הרי הכל שומם ופנוי, דרכו של האמבולנס פנויה לחלוטין, אין נפש חיה ברחוב, מדוע מפעיל נהג האמבולנס את צופרו המאיים ללא כל צורך ? מדוע הוא גוזל את שנתם של הישנים ומקיצם בטרם עת וללא כל צורך ? הדבר חרה מאד לר' שמואל ולא נתן לו מנוח, אבל אין בידו לעשות מאומה.
בעת אמירת הסליחות ותפילת שחרית, ר' שמואל לא היה רגוע. הוא לא יכול היה להתרכז באמירתן, הרהוריו היטוהו לכיוונים שונים שהם מחוץ לסדור התפילה. רוחו סערה וליבו הוטרד.
שנים שר' שמואל נוהג בבקר כמנהגו וב"ה לא קורה דבר והנה, שלשה ימים רצופים קורים דברים משונים בדרכו אל בית התפילה. צפירת האמבולנס הבקר הסעירה מאד את ליבו והשאירה את חותמה, לא פחות מהנקע ברגלו ומהתנפלות הכלב.

עם תום תפילת שחרית כשכולו נסער, פנה ר' שמואל אל רב ביהכ"נ וסיפר לו את התרחשות הדברים. הרב האזין לדבריו בקשב רב והשיב לר' שמואל, שאין לזלזל באיתות ובסימנים שקיבל. הרב הציע לו, שעוד היום יסע אל מקובל נודע בצפון הארץ ויספר לו את הדברים. הרב הוסיף ואמר, שהוא משוכנע שהמקובל יבין את המסתתר מאחורי הסיפור ושיוכל להציעו את העצה הנכונה. אבל הפציר בו הרב, שיסע מיד ולא יתמהמה.

משסיים המקובל לשמוע את דבריו של ר' שמואל עד לפרט האחרון, הרהר קמעא ואמר לו : אני לא פותר חלומות וגם את פישרם של כל האותות והסימנים, לא תמיד אני מצליח לפצח.אתה הרי יודע, אמר המקובל לר' שמואל, שיוסף הצדיק היה פותר חלומות. ובכן, אתה מחר בבקר לא אומר סליחות בבית הכנסת בו אתה מורגל, אלא תאמרם בקבר יוסף. שם תאמר סליחות ושם תתפלל שחרית מחר בבקר. אולי שם תזכה בהארה ותקבל תשובה אודות הקורות אותך בימים האחרונים.

ר' שמואל הצטרף למחרת לפנות בקר אל ההסעה המסיעה מתפללים, אל קבר יוסף. בעת אמירת הסליחות ולאחר מכן בתפילת שחרית, הוא חש בהתעלות נפלאה שהשרה עליו המקום. אבל, עם תום התפילה, הוא לא חש שזכה בהארה, בהתגלות או למענֶה, לפשר קורותיו בימים האחרונים.

למרות שלא קיבל מענה לשאלותיו, מצב רוחו היה מרומם ונפלא, הרגשתו הייתה טובה מעצם השתתפותו בתפילה בקבר יוסף. ההסעה בחזרה לביתו עברה עליו במצב רוח טוב ובהרגשת התעלות רוחנית.
ר' שמואל ירד מרכב ההסעה בתחנת ההורדה בקירבת ביתו ופסע לכוון הבית.חלק מן הדרך הזו הוא עושה בכל בקר בדרכו לביהכ"נ. בהתקרבו, הוא הבחין בהתקהלות גדולה של אנשים, הוא הבחין ברכבי הצלה של מד"א , של מכבי אש ורכבי משטרה.הוא שמע מאחד המתקהלים, שהבקר בשעה 04.50, התמוטט בניין ויש נפגעים רבים. הבית שהתמוטט נפל בחלקו הגדול בדיוק אל השביל בו רגיל ר' שמואל ללכת ובדיוק באותה השעה בה הוא עובר לכוון ביהכ"נ, לאמירת סליחות.

אין ספק, שאם היה הולך במסלול זה הבקר, היה ר' שמואל בין הנפגעים. המקובל מנע ממנו ללכת במסלול זה, בכך שהפציר בו שיתפלל בקבר יוסף דווקא בבקר זה.
המקובל לא ידע שהבית יתמוטט, אבל גלוי היה לפניו שעל ר' שמואל לשנות במשהו ממנהגו ולכן שלחו לקבר יוסף.
רב ביהכ"נ הבין שיש להתייחס לסימנים שקיבל ולכן שלחו אל המקובל בו הוא מאמין.
ר' שמואל הבין, שסימנים לא ניתנים סתם כך ושיש להתיחס אליהם. דברים לא קורים סתם.
הוא ברך ה"גומל" והזמין את מקורביו ל"סעודת הודיה".
אבל הִרהר ר' שמואל, אולי אם הייתי הולך כהרגלי לביהכ"נ, הבית לא היה מתמוטט ? אולי ?!
 
תמונה: freedigitalphotos.net
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל