ואיך אפשר בלי: הנחלת מורשת קרב לטירוני גולני לקראת יום הכיפורים

כמה ימים לפני ראש השנה קיבלתי טלפון מחטיבת גולני. לא יכולתי לסרב

לצד האימונים יש חשיבות גם למורשת קרב

כמה ימים לפני ראש השנה, בעודי שקוע באיזה ענין טכני בעבודה, קיבלתי טלפון מזוהר, קצינה בבסיס הטירונים של גולני. שאלה אם אוכל לעלות לרמת הגולן יום לפני ערב כיפורים, כלומר ב 12/9 ולדבר שם עם טירוני החטיבה על מלחמת יום הכיפורים מהזוית שלי. כמובן שלא יכולתי לסרב. אני סבור שמורשת קרב, ודאי זו השייכת לכוחות החטיבה היא עוד נדבך שיש לו משקל בהכשרתם כלוחמים. קבענו להפגש על תל ורדה
הצופה אל החרמון מצפון ועל עמק הבכא מדרום מזרח.


 
 

 

פגשתי את החיילים הצעירים האלה בצהרי היום. זהו יום מיוחד עבורם: הם אמורים לקבל תגי חטיבה אחרי שיטפסו את "מעלה גולני" הידוע עד " לגבעות הקרב " בסמוך למוצב החרמון. רציתי לטפס איתם אבל עקב החום הם החליטו להתחיל סמוך ל 6 בערב. זה כבר היה משאיר אותי לשעה מאד מאוחרת אז ויתרתי.
בדרך למעלה גולני הם התכנסו לשמוע אותי על תל ורדה. אז באתי, דיברתי בפניהם כשעה וחזרתי אבל היה
שווה. עבורי זה היה אפילו מרגש.

 

כל אחד רואה ותופס את ארועי המלחמה ההיא מהזוית שלו. במשך כשעה הצגתי את הדברים כפי שראיתי אותם, השתדלתי לעשות זאת בגובה החייל או המ"כ הצעיר שהייתי אז. נראה שהקטעים של הלחימה והתנהגות האנשים בסיטואציה הזו ריתקה אותם. הם האזינו ברוב קשב. בסיום נשאלו כמה שאלות. רובן היו רגילות אבל היתה אחת שמבחינתי לפחות היתה בלתי צפויה. נשאלתי על ידי אחד החיילים מה גורם לי בסיטואציה מלחיצה כמו קרב, כשיורים עליך, כשאתה בעצם יודע שזה אתה או הם, למה לא פשוט לקום ולברוח. שאלה מפתיעה. יתכן שיש כאלה שיחשבו ברגע הראשון שזו שאלה "תבוסתנית" אבל אם מתעמקים קצת, הרי היא באה מחייל צעיר המשרת כחודש וחצי בצבא והוא בתחילת הכשרתו כלוחםשומע את תאורי המלחמה אבל לא ממש מבין אותם, בודאי לא מוכן להם. בעצם השאלה היא מה מחזיק אותך בסיטואציה מלחיצה כזו ואני תארתי בפניהם די בהרחבה כמה כאלה.
אמרתי לו את האמת: בריחה לא היתה אופציה בכלל לא אצלי ולא אצל אף אחד מחברי. זה מעולם לא עלה במחשבתי אפילו לשניה. אמנם, אי אפשר להכחיש שקיים פחד תוך כדי לחימה אבל הוא ברמה כזו
שאנו מתגברים עליו ועושים את המוטל עלינו כשהפחד מודבר לרמה שלא מפריעה לנו לתפקד. סיפרתי
לו שהיו לא מעט סיטואציות כאלה בצד הסורי. למרות זאת, אף פעם לא זילזלתי בהם והצעתי גם להם לא לזלזל באף אויב.
בסוף השיחה קיבלתי תעודת הוקרה...
 

 

אני מקווה שהחבר'ה הצעירים האלה לא יצטרכו לעמוד במבחנים מעין אלה, כמו מלחמת יום הכיפורים על כל משמעויותיה. אם בכל זאת יצטרכו, אני סמוך ובטוח שיצליחו כפי שאנו עמדנו בו.
תמונת הסיום היתה עם כל החיילים:
 

 
לכל התמונות מהאירוע - לחצו כאן
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל