לשכת הגיוס, ספטמבר 2013 - אדום או כחול ?

יום שני, 11/9/1995, לילה - אמא עם צירים, נוסעים לתל השומר ובשעה 7 בבוקר יצאת לאוויר העולם. 18 שנה חלפו להן ביעף. יום ראשון 15/9/2013, בוקר - אמא עם דמעות (אבא גם), שוב נוסעים לתל השומר ובערך באותה שעה שולחים אותך לצבא.

דקות אחרונות של פייסבוק חופשי

כיוונתי את השעון המעורר לשעה 05:45 אך ב - 5.00 כבר התעוררתי מהתרגשות. היום הילדה הגדולה (כבר לא כל כך ילדה) מתגייסת לצבא. לאט לאט השכימו כל דיירי הבית. העמסתי את התיק הכבד על האוטו (איך היא תסחוב את זה לבד ?) ויאללה לבקו"ם.

בפאתי תל השומר מסתרך פקק ארוך. חלק מהמכוניות פונות ימינה לבית החולים וחלקן ממשיכות ישר לעבר הבקו"ם. מיד אני מזהה מכוניות המובילות מתגייס או מתגייסת, היושבים ברכב ונהנים מדקות אחרונות של שוטטות בפייסבוק בלי שמישהו אומר להם מתי מותר. במכוניות אחרות מצטופפים 5 חברים של המתגייס ומלווים אותו ברגעים המרגשים.

אדום או כחול ?
 

כולנו לבקו"ם

מגרש החנייה החופשית מלא כבר מזמן. בסוף אני מוצא חנייה בכחול לבן ותורם את חלקי הצנוע לעיריית קריית אונו, שצריכה לקפוץ על ההזדמנות ולקראת הבחירות לרשות המקומית להכשיר מגרשי חנייה נוספים למען המתגייסים ומלוויהם. באמת התיק כבד, איך היא תסחוב אותו בלי אבא ?

מאות מתגייסים ומלוויהם שועטים פנימה לכניסה הצרה. בכניסה מותקן מגלה מתכות שהרים ידיים מרוב הנכנסים ולא מצפצף לאף אחד. מיד אני מזהה שני אלופים במיל. מסתודדים בצד לאחר שהתפנו מתוכניות הטלוויזיה והרדיו לרגל 40 שנה למלחמת יום כיפור. האלופים מלווים את הנכדים ביום גיוסם. המשרות הבכירות שלהם במשק יחכו שעתיים ביום גיוס הנכדים, לא יקרה שום דבר. מסתובב מעט ימינה והנה סטנדאפיסט מפורסם המלווה את בנו, והנה מוכר האבטיחים שלי מהשוק, מה גם הבן שלו כבר מתגייס ? עם ישראל ללא הבדל גזע (לידיעת הקורא אמנון לוי) דת או מין על טפיו וסבתותיו מתייצב לצד המתגייס שעוד כמה שעות כבר יהיה על מדים.

אדום או כחול ?
 

תופי טם טם

הכרוז מכריז מידי כמה דקות כ - 50 שמות של מתגייסים ומתגייסות שנפרדים בדמעות ובחיבוקים מהמשפחה והחברים ועושים פעמיהם לעבר האוטובוס. תמונה אחרונה בפתח האוטובוס שנוסע כ – 200 מטרים ופורק את הנוסעים בצידה האחר של האזרחות לשרשרת החיול. הפעם לא קראו בשמנו, נחכה לאוטובוס הבא.

קבוצה של 30 חברה נפרדה זה עתה ממתגייס, נראה לי קיבוצניק שהביא את כל המשק איתו. בצד אחר של החצר הרחבה מתגייס עם כיפה סרוגה מונף על כתפי חבריו ומסביבו פוצחים בריקודים לקול תופי טם טם. הילד הזה ,נראה לי, בטוח בדרך לסיירת כלשהי.

אדום או כחול ?
 

הגיע הרגע

אחותה הקטנה של המתגייסת מתחילה להתעייף ורוצה הביתה. בזווית העין אני קולט את השקלית (השקם של פעם). בתקופתי היה אפשר לקנות שם מצופה וגזוז. היום, הקטנה חוזרת מהשקלית עם ברד שנותן לה כח לעוד חצי שעה של המתנה.

זהו, הכרוז קורא בשמנו. אמא בוכה כבר שעה. עכשיו להפתעתי גם המתגייסת הקשוחה מזילה דמעה וכן כן, גם אני. התיק הכבד מועמס על גב המתגייסת, שלהפתעתי נעה איתו בקלילות יותר מאביה. אני מתמלא גאווה ולא מבין איך מדברים על עלייה באחוז המשתמטים מצה"ל. טוב, כאן לא רואים את הצד הזה של המטבע. אמא נותנת נשיקה ורצה לתפוס מקום בשורה הראשונה ליד המחסום על מנת לתפוס זווית צילום טובה של האוטובוס...האדום.

כן, כן. יש שני אוטובוסים שמעמיסים את המתגייסים לדרכם הקצרה לשרשרת החיול. בכחול נהג צעיר שנראה מחוייך מכל הסיטואציה. באדום סבא חביב, שנראה כאילו התגייס לפני מלחמת ששת הימים ועתה מחכה בקוצר רוח לסוף המשמרת. הם נוסעים וחוזרים כל רבע שעה ונושאים איתם את המטען היקר לנו מכל. אז אנחנו קיבלנו את האדום.

סעו לשלום ילדים יקרים שלנו (באוטובוס האדום או הכחול), ותעשו לנו טובה תחזרו בשלום.
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל