ארבע ההסכמות ועשרת האשליות שמאמללות את חייכם

ארבע ההסכמות, מאת רואיס דון מיגל, הוא ספר המביא ארבע מנטרות לחיים ואילו עשרת האשליות, מתוך הספר "אחדות עם אלוהים" הן הסיבות שגורמות לאדם להרגיש לא מאושר.

לשמור על טוהר המילה, הסכמה ראשונה – בוחנת את כוחה העצם של המילה על הנפש – המילה היא בעלת כוח בריאה, אלוהים בעצמו ברא את העולם במילה.
הספר "אחדות עם אלוהים" מציע לנו להתייחס אל החיים כאשליה, מתוך ידיעה שהעולם הגשמי אינו העולם האמיתי. אנחנו בראנו את העולם הזה ובכוחנו לברוא אותו באמצעות המילה והמחשבה.
ההסכמה השנייה היא לא לקחת שום דבר באופן אישי. למרות שאנו בטוחים שכולם מתעניינים בנו ומגיבים ושופטים אותנו, האמת היא שלכל אחד יש את "החבילה שלו" וכל הטענות שיש להם אלינו, נובעים מתוכם הם ולא בגללנו.
אל תניחו לאחרים לשלוט בחייכם, אל תיקחו שום דבר באופן אישי – דעו שמה שאחרים אומרים או מרגישים כלפיכם נובע מתוכם ולא בגללכם.
ההסכמה השלישית לא להניח הנחות – הסרטים שאנו מריצים בראש שלנו, שנובעים מפחדים תת הכרתיים, משתקים אותנו וגורמים לחיינו להיות אומללים.
מצאתי את העצה הזאת גם בספר "בוחרים להרגיש טוב". אנחנו נוהגים לחשוב באופן לא רציונלי ולהניח הנחות שגויות לגבי המציאות. אנו כאילו רואים את העתיד, כלומר מסיקים מסקנות מוטעות מדברים מסוימים לגבי הפירוש שלהם. או לחילופין, קוראים מחשבות, טועים בפירוש כוונותיהם של אנשים אחרים.
ההסכמה הרביעית מתייחסת לשורש כל הרע של חיינו: רגשי האשם והרגשת הכישלון. היא אומרת שמספיק שנעשה ככל יכולתנו כדי להיות מוצלחים. אל לנו לסחוב על גבנו רגשי אשם והרגשה שלא עשינו מספיק, כל אדם טוב בדברים מסוימים ולא מוצלח באחרים – אי אפשר להיות מושלם וכל אדם הוא מיוחד ונהדר כפי שהוא!

כנגד ההסכמות של חיינו, שהם עקרונות לחיים טובים, מביא הספר "אחדות עם אלוהים" את עשרת האשליות של האדם. הספר, שהועבר בתקשור למחברו, ניל דונאלד וולש, שבעקבות ספרו "שיחות עם אלוהים" אף נעשה סרט על חייו והחוויה האלוהית שעבר, מלמד אותנו שלכל אחד יש זכות לאמונה חופשית. כלומר אל לנו להאמין אפילו לאמיתות שהספר הזה אמור לחשוף – רק אנו, בתוכנו, צריכים להרגיש אם אמיתות אלו מתאימות לנו. על כך ארחיב בהמשך.
המקור של כל האשליות היא במהותו הפנימית של האדם – היותו יצור אלוהי שהפך ליצור חומרי. מבחינה חומרית, של חיינו על פני כדור הארץ, אנחנו חייבים להתכחש לאמיתות הנעלות של הנשמה ולחוות את האשליות של החיים החומריים. אשליות אלו הן חיוניות לחיינו – הבעיה היא שאנו מתייחסים אליהן כאמת עליונה ולא משכילים להבין שהן רק אשליות שנועדו לתת לנו לחוות את החיים. החוכמה היא להתייחס לאשליות אלו כצופים מהצד, להבין שהן קיימות רק למען מטרות גשמיות ומאחוריהן מסתתרת אמת עליונה. אמת עליונה זאת היא שאנו יצורי אלוהים, חלק בלתי נפרד מהשלם, שאנו מושלמים כפי שאנו, שאנחנו לא צריכים להשתנות, אלא רק לגלות מתוך עצמנו את כל הדברים שאנו צריכים.
עשרת האשליות שמרחיקות אותנו מהאמת הזאת, נובעות אחת מהשנייה, כל אשליה נוצרה כדי לתרץ בעיה לוגית שצצה בגלל חוסר ההבנה שלנו את האמת העליונה.
הספר נותן תשובה לשאלה מדוע קיים הסבל בעולם – שכן אלוהים ברא את האדם כחלק ממנו, כשהתפצל מעצמו, כדי לחוות את עצמו. זה אשליית החיים, שיכולה להיהפך לסיוט. אם האדם לא יבין שהחיים זה כמו לראות סרט, אבל לדעת שזה רק סרט.
הסבל קיים בגלל עשרה סיבות - טעויות שהאדם עושה בקשר להבנת המציאות שלו, שנובעת מהאשליה של הפיצול הזה:

אשליה ראשונה: אשליית הנזקקות – אנו חושבים שאנו צריכים דברים מסוימים כדי לחיות חיים מאושרים ולא מבינים שיש לנו את הכול – כי אנו יצורים מושלמים. אשליית הנזקקות עמדה בסתירה להנחה שאלוהים הוא מושלם ולא זקוק לשום דבר, כיצד ייתכן שנזקקות קיימת. כדי לתרץ זאת המציאות בני אדם אשליה שנייה. כל אשליה בתורה, הביאה בתורה אשליה נוספת, כדי לתרץ את הסתירות שהתגלו בה.
אשליית הכישלון – אנו חושבים שכישלון קיים – איננו מבינים שאין דבר כזה כישלון, כי הכול נברא מושלם והכול אינסופי – וגם אם אנו טועים, הרי זה משהו זמני, שלא ישרוד באינסוף של הקיום שלנו.
אשליית הדרישה – אנו חושבים שאנו צריכים לעשות דברים מסוימים כדי להיות מאושרים, אחרת חיינו יהיו לא טובים. איננו מבינים שאין צורך לעשות דבר, כי הכול מושלם וזורם אלינו.
אשליית הנפרדות – אנו טועים לחשוב שאנחנו נפרדים אחד מהשני ולא מבינים שכולנו ברואי אלוהים וחלק ממנו. אשלייה זאת גורמת לנו להיות אכזריים ורעים זה כלפי זה. דבר זה מנוגד לתפיסה של האני העליון וכדי לתרץ התנהגות זאת באה אשליית המחסור.
אשליית המחסור – אנו חושבים שאין די בשביל כולם: אין די משאבים, אין די אלוהים. אנחנו נלחמים אחד בשני כדי להשיג זה על חשבון זה, בלי להבין שיש מספיק לכולם. גם אשליית המחסור יצרה בעייה לוגית של האני העליון, כיצד ייתכן שאלוהי השלום יגרום לנו למלחמות?
אשלייה הגינוי – יצרנו את הגינוי כדי להבדיל בין הטוב והרע, כדי לתרץ מעשים שלנו – אבל שיפוט אינו קיים במישור האלוהי – אנחנו מושלמים ואין בנו שום דבר שאפשר לגנות אותנו על כך.
וגם את העליונות יצרנו כדי לתרץ את ההתנהגות שלנו השלילית כלפי יצורים אנוש אחרים – אבל כולנו אחד, אין טוב ורע, אין מוצלח ואין לא מוצלח! ניגודים אלו נוצרו בחיים כדי להאיר על הצד האלוהי של הדברים – ואל לנו ליפול באשליות שלהם – אלא לראות מעבר את נפלאות הקיום שלנו.

אשליית המוות – איננו מבינים שאנו, בתור יצורי אלוהים, חלק ממנו, נצחיים ובלתי ניתנים להכחדה. כמו שאין לנו ולאלוהים התחלה, כך אין לנו סוף – מוות אינו קיים! המוות נועד רק לצרכי הקיום הפיזי שלנו – כדי לתמוך בהמשך הצמיחה והשינוי התמידי של הקיום האלוהי.
אלוהים הוא משתנה תמידי, שאין לו התחלה ואין לו סוף – אלוהים הוא תהליך של יצירה, הוא לא משהו שאפשר להגדיר אותו, הוא נמצא בכל.
אשליית הבורות מניחה שבני האדם צריכים ללמוד שיעורים בחיים כדי להשתפר. אבל האדם הוא יצור מושלם וכל מה שצריך הוא כבר יודע. עליו רק לגלות מתוך עצמו את הדברים האלו, תוך התנסות אישית. לכך נועדו החיים.

בדיעבד טוען הספר שהאשליה נמצאת בכל מקום בחיינו. מה שקובע את מה שאנו רואים זאת האמונה שהקדמה לה. כלומר אנו צריכים לברוא את האשליות שלנו, מתוך ידיעה שהכול אשליה, גם מה שאנו מאמינים כאמת מוחלטת. המדע הוכיח שוב ושוב שתצפיות מדעיות איששו תיאוריות שהתגלו מאוחר יותר כשגויות! כלומר, אנו רואים מה שאנו מאמינים בו. אבל אם נשכיל להפוך את היוצרות, וליצור בעזרת האמונה שלנו את האשליה של החיים שלנו – נחווה חיים מושלמים!


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל