זונות במקרא ורחב אינה הראשונה

מעניין מאוד להעיר, שברוב המקרים, כששואלים כל יהודי מצוי, שמבין במקרא, אם הוא יודע על זונות בתנ"ך, הוא עונה מייד: 'רחב הזונה' 2. נכון מאוד שרחב היא הידועה מכל הזונות 'הזרועות' בכל ספרי קודש: מהתנ"ך ועד המשנה והגמרא, אבל יש הרבה מאוד זונות, שיש בצדן מעשים טובים, יהודיות וגויות. ראשונה: לא רחב.

קיימת במקרא זונה בשם שלומית, שקדמה לרחב. רחב מופיעה בספר יהושע וזכתה להיות מוזכרת כמעט בכל ספרי קודש. אבל שלומית מופיעה ממש בחומש, היינו בספר ויקרא, פרשת-השבוע 'אמור' 3. על רחב נכתב וסופר הרבה בעיקר בגלל העזרה שהושיטה לשני המרגלים ששלח יהושע לרגל אחרי העם שישב בעיר 'יריחו', לפני שבני ישראל יתקפו אותה כדי לכבוש אותה. כל אחד יודע יפה, שהיא שיבחה את בני- ישראל, גילתה את אימתו שנפלה על עמי כנען וידעה לספר למרגלים, שהשם בחר בבני- ישראל בכל דרך שעשו עד הנה. היא הסתירה את שני המרגלים בעליית הגג ועזרה להם להימלט. בתמורה לכך, היא נהנתה מהגנה מלאה ובטוחה של יהושע, שלא יארע לה ולבני משפחתה כל רע עם כיבוש יריחו. יהושע אישית, באמצע קרבות כיבוש יריחו (בפרפרזה שלי כדי להקל על הסיפור), דרש ללכת לבית רחב הזונה ולדאוג שהיא ומשפחתה תינצלנה מכל פגיעה בזמן ניהול הקרבות על יריחו. לימים, כך מספרים חז"ל, יהושע נשא את רחב לאישה כדין, אחרי שהיא חזרה בתשובה. בספר 'תנא דבי אליהו' של אליהו הנביא, מסופר על רחב כך: "למה נקרא שמה רחב? משום שהיא נעשית רחבה בזכויות, וזכתה שיצאו ממנה 'שבעה מלכים ושמונה נביאים'"[מצאצאיה] 4. בפירוש 'שי למורא', שם נאמר על רחב: "רחב הזונה שהתגברה מאוד על תאוותה ונתקבלה בתשובה". עד כאן על רחב.
סיפורה של שלומית, בפרשת 'אמור', שונה תכלית שינוי. ראשית, היא 'יהודייה' כחלק מבני- ישראל שיצאו ממצרים. שנית היא הייתה נשואה לגוי מצרי, שנשאר במצרים, אבל היא העדיפה לעלות עם בנה, שהיה לה מבעלה הגוי, יחד עם בני- ישראל. (זה מזכיר לכם משהו מהעליות של היהודים בזמננו?). לולא הבן הנורא שלה, שחטא חטא גדול, בכך שקילל את השם ונגזר עליו למות ברגימת אבנים, היא לא הייתה נחשפת כלל ושמה כזונה יחידה בקרב בני-ישראל, לא היה כנראה נודע ברבים. מן הראוי לצטט מעט מהכתוב בפרשה על שלומית ועל בנה, ששמו לא נודע מעולם: "ויקוב בן האישה הישראלית את- השם ויקלל ויביאו אותו אל- משה ושם אימו שלומית בת דברי למטה – דן 5. רש"י אומר על שלומית זו: "שהיא לבדה הייתה זונה". אבל רש"י אומר דברים אחרים לשבחה, בגלל שהיא הייתה 'פטפטנית' מהמילה 'בת- דברי' = דיבור, וכך כתוב: "דהוות פטפטה: שלום עליך, שלום עלייך, שלום עליכם, מפטפטת בדברים, שואלת בשלום הכל" 6. מותר להוסיף כמה מלים כהערכה על הברכות ששלומית הזונה, הייתה מברכת כל הזמן את האנשים במחנה בני- ישראל, איתם היא הייתה: אולי בגלל שידעה שדרכה אינה לרוחם של בני- ישראל, שבקרבם היא שוהה ובברכות אלה היא מנסה לפייס אותם או להמעיט מחמתם עליה. שלומית נטשה את בעלה במצרים, איבדה את בנה במדבר ועל גורלה בסוף המסע של בני- ישראל, לא נאמר מאומה. ייתכן שבאיזה פירוש מיוחד, יש משהו על סופה.
מאחר שהנושא רגיש ומביך, גם כאשר המקרא מדבר עליו רבות ומפורשות, מן הדין שמאמר זה, יהיה קצר ולא לספר על הרבה זונות.

זונה בלי שם
על אלישע בן- אבויה, התנא שיצא לתרבות רעה אחרי שחזר ממסע "הפרדס" שממנו אחד מת, אחד השתגע, רבי עקיבא יצא בשלום מן המסע, אבל אלישע בן-אבויה 'התפקר' ועזב את לימודי התורה, את התפילות ואת כל מה שקשור ליהדות והדת על מצוותיה. הוא החליט לעבור את כל העבירות הקיימות האפשריות, הכתובות בתורה. בין העבירות: ללכת לזונה. הזונה הזו, אותה הביא אלישע בן- אבויה לגן של נטיעות וירק, (בפרפרזה) ושם הזונה שאלה אותו, 'איך תשלם לי? היום שבת!' אלישע בן-אבויה התכופף לגינה ועקר צנון גדול והושיט אותו לזונה, כשהוא אומר לה 'זה שכרך' [אתננך]. הזונה נבהלה מפניו, כי ידעה שהוא גדול בתורה והוא לא רק בא לשכב עם זונה, אלא שהוא עוקר נטיעות בשבת. הזונה הביטה עליו ואמרה לו: "אחר הוא". כוונתה של הזונה, שאלישע בן- אבויה השתנה לרעה והוא 'אחר' לגמרי. יש הסבורים שזונה זו היא שהדביקה לאלישע בן- אבויה את הכינוי 'אחר', שמאותו יום דבק בו כינוי זה ואיש לא קרא לו בשמו הידוע: אלישע בן- אבויה. לשיא הגיעה דחייתו מן החברה על מעשיו ומהשמים, כאשר יום אחד יצאה 'בת- קול' והכריזה: "השערים לתשובה נעולים בפני האדם הנקרא 'אחר'". כאשר באחד ההזדמנויות, לחץ עליו רבי מאיר בעל הנס, שהיה תלמידו של אלישע בן- אבויה בתקופת תפארתו, לחזור בתשובה, ענה לו אלישע שהיה כבר 'לאחר', שמהשמים הודיעו לו, שתשובתו לא תתקבל לעולם. ההמשך הנורא של חיי 'אחר', ידוע ליודעי עניין 7
הזונה ותלמידו של רבי עקיבא
זהו סיפור מתוך האגדה של חז"ל- בפרפרזה ובקיצור 8: תלמיד מסויים שלא צויין שמו מתוך אלפי תלמידיו של רבי עקיבא, יצא יום אחד לשוק וראה הרבה זונות, אבל עינו נפלה על אחת שמאוד רצה אותה. הוא ניגש אליה, שוחח איתה וקבע לבוא אליה בערב. הזונה עלתה בביתה לגג כדי להכין את עצמה אלא שמהגג צפתה לפתע בתלמיד חכם שדיבר איתה בשוק, כשהוא מעביר שיעור בתורה לתלמידיו בלהט רב וברגש גדול. היא זיהתה אותו. היא החליטה במקום שלא תחטיא את הרב הגדול ולא תהיה שותפה לעבירה שלו. כאשר הוא בא אליה בהתלהבות כדי להתייחד איתה, היא ניסתה לשכנע אותו שלא כדאי לו להרוס את עצמו עם זונה על מקום זוהמה. הוא לא השתכנע. היא תפסה את ראשו ותחבה אותו לבית הסתרים שלה והריח הרע שנדף ממנו, הגעיל אותו והוא ברח על נפשו. גם כאן, יצאה בת – קול, אך הפעם לטובה, והכריזה שהזונה תיכנס לגן- עדן אחרי מותה. התברר שהזונה הצילה מעבירה זו גאון גדול.
מקרים מעניינים של זונות בספרי – קודש
אני מודה שאני נסחף לספר על עוד הרבה זונות מתוך ספרי- קודש, שהיו עם מסרים חיוביים. אבל אני עוצר כאן ומוסיף רק שני מקרים, בלי לציין שמות המעורבים: מפאת כבודם וקדושתם.
בספר אגדת חז"ל, מסופר על רב גדול בתורה, שהיה הולך לזונות רבות, עד שנאמר עליו שלא הייתה זונה שלא פקד אותה. יום אחד נסע באוניה במיוחד כדי להיות עם זונה, כנראה יפה ומיוחדת, והגיע לשם. בזמן המישגל, אירע לזונה משהו מוזר [היא הפיחה]. היא אמרה לו שכפי שהיא אינה יכולה להחזיר את הנפיחה לתוכה, גם הוא כרב שהולך לזונות רבות, אינו יכול לחזור בתשובה. הוא החל לבכות והמשיך לגעות מרוב בכי על גבעה אליה עלה אחרי שיצא מהזונה, עד שמת שם מרוב בכי 9.
נביא בישראל, הועמד במבחן קשה אחרי שביקש מהשם הקדוש, להעביר את היהודים להתערבב בעם אחר. השם דרש ממנו לשאת זונה לאישה. מה צריך לעשות להשלמת המבחן? הנביא הלך לזונה (ששמה מופיע בספרי- קודש) ונשא אותה לאישה ועשה איתה ילדים. אז נאמר לו: 'תגרש את האישה ושהיא תיקח גם את הילדים שאינך בטוח, אם כולם הם ממך' הנביא סירב, ואז הוסבר לו: גם אלוהים לא יכול לעולם

לעזוב את עם ישראל שכולם בניו, גם אם בגדו בו ועבדו ע"ז 10.{כתבתי בפרפראזה שלי מפאת צניעות}
זונות רבות בספרי קודש, שעשו מעשים אציליים וחיוביים, בקשרים עם רבנים ואחרים. אין בהלכה של היהדות שום איסור להתחתן עם זונה אם היא חזרה מדרכה זו והייתה לאישה כמו כל הנשים, כדוגמת אותו נביא שהתחתן ועשה ילדים עם זונה או כדוגמת יהושע המצביא הגדול שניהל מלחמות ארוכות וקשות עד שהנחיל את כל ארץ-ישראל לבני-ישראל, כמנהיג ונביא במקומו של משה שלא הורשה על-ידי השם יתב' להיכנס לארץ-ישראל. יהושע נשא את רחב הזונה לאישה והיא זיכתה אותו בנביאים מזרעו.
אזולאי הוא כהן [עם הקשר לזונה]
האיסור החל על זונה לשאת אותה לאישה הוא כלפי כהן, שההלכה אינה מתירה לו להתחתן לא עם זונה, לא עם חללה (מחוללת), לא עם גרושה ולא עם אלמנה. עניין זה מביא אותי למשהו מעניין ביותר, שהתרחש במרוקו לפני מאות בשנים ויש עליו תימוכין ועדויות עד היום הזה: בתקופה שאחרי הרמב"ם במרוקו, היהודים נרדפו על- ידי הגויים שם וזוהו בעיקר בשמותיהם היהודיים, כגון: לוי, כהן, אליקים, אלקיים ועוד ועוד... התחילה הבריחה של היהודים משמות מזהים במובהק כיהודים בולטים. השמות שצצו אחרי זה התחלקו לשלושה כיוונים: שמות מקראיים כפי שהוזכר: כהן ולוי ואלבז ואלקיים וכו... שמות מגירוש ספרד נשתמרו כמו: טולדנו ומרציאנו שהופיעו מאות שנים אחרי זה. הקבוצה הגדולה ביותר ביהודים, 'הסתערה' על שמות ערביים מובהקים, שברבות הימים, איש מהגויים לא חשד בהם שהם יהודים כגון: אמסלם, הגזור מהשם איסלם, בוטבול, שפירושו, בעל תוף, איפרגאן, שפירושו אבנים (בברברית), בן- מוחא, שגזור מהשם 'מוחמד' ועוד ועוד. אולם ענייננו הוא בשם מיוחד במינו, הלקוח מפסוק מקראי: 'אשה זונה וחללה לא יקחו' 11. האותיות של ראשי המלים בפסוק הן: אזולאי. זוהי המצאתו של רב חכם מאוד במרוקו, שהציע לכוהנים במרוקו להחליף את שם 'כהן' מפאת סכנת הגויים ולהמר אותו בשם 'אזולאי' שלקוח מהפסוק, האוסר על הכהן להתחתן עם נשים המצוינות בו. הרבה כוהנים קפצו על ההצעה ואימצו את ההמצאה והחליפו את השם 'כהן' בשם 'אזולאי'. אבל, ברבות השנים, הם איבדו הכהונה, ואיש אינו מכיר בהם שהם כוהנים או היו כוהנים עד עצם היום הזה. [אסורה זונה לכהן]

העניין שחקרנו, ניתחנו וסקרנו על הזונות בספרי קודש, וההקשר כאן מכוהן לזונה הוא עקיף בשם שאומץ. אחד המקרים המוזרים שחוויתי בעניין השם 'אזולאי', היה באשדוד בעת ששימשתי פקיד בעירייה. הרבה יהודים ממוצא מרוקאי החלו להרגיש רע במוצא שלהם, חיפשו דרכים לטשטש את מקורם ושמותיהם. כך למשל הפך השם 'סבוני' לסביון, 'סוויסה' הפך למנור ובן – הרוש ל'בר- אשר' ועוד... והנה עובד עירייה 'התבייש' בשמו המקורי 'אזולאי', הלך למשרד הפנים והחליף אותו בשם 'אושרת', שבכלל הוא שם פרטי של אישה. בשם אזולאי אין בושה...זה שם תנכ"י מובהק שלא קיים בשום מדינה ערבית אחרת. אלא, כמי שחוקר מטבעו ולא רק במהותו כיום, חקרתי גם במרוקו ומצאתי את השם 'זולאי' בקרב ערבים רבים. התחלתי לחקור מאין קפץ השם 'זולאי' לערבים, שהוא בעצם 'אזולאי' והגעתי להערכה, שאלה הם יהודים אנוסים מאז שהיה לחץ על היהודים במרוקו להמר את דתם. יש המון עד היום במרוקו ושם זה נשתמר כך 'זולאי' בלי האות א' שאינה רלוונטית לשם עצמו, היא מתייחסת ל'אישה'. והנה על זה לפחות יש הערכה.

הערות: 1. ויקרא כ"א, פרשת אמור. 2. יהושע. 3. ויקרא כ"א, אמור, 4. תנא דבי אליהו, פ' כב', ג'. 5. ויקרא כ"א
6. שם, רש"י. 7. בבלי, גמרא על המשנה, מסכ' חגיגה ב', א'. 8. מעשי הגדולים, 9. שם, מסכ' ע"ז יז', פרק יא'
10. בבלי, פסחים ח' וכן ד', וגם בנביאים. 11. ויקרא, פסוק "אשה זונה וחללה לא יקחו" .


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל