נשמה מאירה

מוקדש לנעמי שמר ולאוהביה

ההתיישבות החלוצית, בכל מרחבי ארץ ישראל, זו תכלית קיומנו כאן. כאשר אני רואה שעניין עצום זה נעשה לגרוטסקה והופכים אותו למעשה פלילי, זו בשבילי הפיכה שאינני יכול/ה לעמוד בה. אני מרגיש/ה מחנק כבד. כמו נעמי שמר.

זה מה שזועק אלינו, העיקרון היסודי הוא שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. זהו עיקרון מופשט אבל נכון כל הזמן, תמיד, בלי קשר לתנאים, בלי קשר לבעלות הזמנית על שטחים, בלי קשר למהות השלטון החולף, בלי קשר לשאלה כמה יהודים חיים ברגע מסוים בארץ ישראל.

מי שיש לו אופי, כי אז יקום ויתיישב לו, כבר מזמן, בלב בנימין, ביהודה ושומרון, בירושלים העתיקה והחדשה, בגוש עציון ודרום הר חברון, בגליל ובנגב, בדימונה ועמונה, בלוד יפו ועכו וברמת הגולן.

מה זה השלום עכשיו הזה? מה יש לכם מ"עכשיו", מה בוער לכם? אתם עיוורים, תמימים, אוטמים את עצמכם למציאות.

אם את/ה מאמין ומאמינה בצדקתה של הציונות, אם ציון היא ביתך – כי אז ישנם דברים שלא תוכל/י לעשותם מבלי שתשכח ימינך. לא תוכל/י להעמיד את ציון למכירה. לא תוכל/י לגרש יהודים מציון. עיקר העיקרים: לא תוכל לחיות בציון ככובש זר אפילו יום אחד, מבלי שהדבר יכרסם בצדקתך כחומצת מלח. לא יכול להיות ספק, מהי גישתי שלי: אהבת ציון.

לקחו עם מיתולוגי – פלשת – מרחו אותו בתעמולה ותחבולה על פני ארץ ישראל כולה. כך הבטיחו הרשעים עצמם מצד אחד מפני 'טוענים לכתר', ומצד שני מחו את שם ישראל מארצו. נוצרה מין ארץ-ללא-עם. הרי זה, לפי תכליתו, כינוי יעיל מאוד: אפשר לומר שכל מי שעושה זאת הינו אנטי-שם. אנטי-שמי לאנטי-ארץ. אנטי-שם זה כדרכם של נוגדנים מעולם – הוא גם אנטי-עם.

אנטי-עם פלשתיני זה, הינו תנועה נוגדנית, שאין לפניה שום מטרה חיובית משל עצמה – לא תוכל למצוא ניחומים בשום הישג חלקי, לא תוכל להרנין את ליבה בשיקומו של פליט אחד, בנטיעת פרדס אחד, בעוד עז או בעוד דונם. לא ולא: היא חייבת להיאחז בטענה השקרית 'אין לי' ולחזור עליה בקולי-קולות באזני עולם ומלואו. היא חייבת לכנות עצמה בפאתוס 'לב הסכסוך', שעה שאינה אלא עלה-התאנה על ערוותו המוסרית.

לכן, כל תהליך השלום, אינו אלא תרמית ותחבולה ערמומית, מלכודת מוות בראש ובראשונה ליהודים. זו גם מלכודת מוות לערבים ואומות העולם שחפצי חיים הם ומודים בזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, כפי שכתוב במפורש בקוראן בסורת 'השולחן'. לכן, בור תהליך השלום ריק, אין בו מים. מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים, יש בו.

וכך, בתרגיל יפהפה של ההיסטוריה, יש לנו דוגמה קלאסית של מלחמת בני-אור בבני-חושך, כשההבדל אינו חלילה בטיבם של האנשים אלא בטיבן של המטרות: התנועה הציונית בונה חיים חדשים. מנגד ובד בבד, התנועה הפלשתינית – בונה דרכי מוות חדשות. כל מטרתה לסכל את החיים החדשים בכל מחיר. זו הסיבה, שהציונות יש לה אלפי שמחות לאורך הדרך – ואילו הפלשתיניות – דבר לא יפיס את דעתה בדרך אל מטרתה הסופית והנחרצת: לכו ונכחידם – את היהודים – מגוי !

לפלשתינים ועוזריהם מטרה נאצית מובהקת, רצח העם היהודי, ואותה עלינו להוקיע בפני אומות העולם, ולא רק את הדרכים הפסולות המובילות אליה: טרור מנהרות, טרור טילים, טרור סכינים, טרור גרזינים, טרור מתאבדים, טרור מדיני, טרור משפטי, טרור תקשורתי, טרור סמים, טרור פיתוי וחטיפת יהודיות, טרור המרת דת. הטרור הפלשתיני הוא בגדר מפרעה שולית ובלתי נחשבת על חשבון הזוועה הסופית, שאותה הפלשתינים חופרים וחותרים להשיג, בקנאתם הרצחנית.

אנטי-עם פלשתיני זה, נברא במיוחד, תמצית הרוע האנושי, כדי להוציא לנו את הנשמה. אנו לומדים שוב ושוב, שאין דו-קיום, שזה או הם או אנחנו. כל עם ודרכו ברצח. הערבים הפלשתינים אוהבים את הרצח שלהם חם, לח ומהביל, והיה מי שאמר שאם אי פעם יהיה להם חופש להגשים את עצמם, מה שלא יקום ולא יהיה, כי אז הערבים יאמרו לנו: אל יהוד! עוד תתגעגעו לגזים הטובים והסטריליים של הגרמנים. התפכחות זה דבר נורא חשוב.

זו באמת פיקציה, שמדינת ישראל זו סתם עוד מדינה דמוקרטית. זו לא עוד מדינה דמוקרטית. זו מדינה יהודית ! לכל היהודים בכל העולם יש ותהיה לעולם זכות חוק השבות.

לערבים אין ולא תהיה לעולם זכות השיבה לארץ שאינה שייכת להם, וגזולה בידם, ועוד הם גוזלים אותה ואת משאביה בכל רגע נתון, בסיוע זמני של כת בג"צ אהרון ברק ובסיוע ארגונים כמו 'בצלם', במימון אסטרונומי זר ומנוכר.

כל הרשעים האלה, קשר רשעים שאינו מן המניין, אינם מצליחים להסביר אפילו לעצמם, מדוע במדינה היהודית שרובה עקורים יהודים, גירוש ורצח של יישוב יהודי נחשב בעיניהם דבר של מה בכך, ואילו גירוש של מרגלים ופולשים וחיסול רוצחים ערבים הוא טרגדיה הראויה להגנתם ולביטוי תרבותי ואמנותי.

הסיבה היחידה שבגללה חזרנו כיהודים לארצנו ארץ ישראל, היא שאנחנו יהודים. אין סיבה אחרת. ומי שאינו סבור כך, אין לו מה לעשות פה. הגענו לפה ואנו נמצאים פה, כי במשך כל השנים אנו פונים בתפילותינו להר הבית ותולים מזוזות בכל מקום בעולם, מניחים תפילין, אוכלים מצות, ואומרים 'לשנה הבאה בירושלים'. אלה הם הדברים שהובילו אותנו לפה, וזה נקרא יהדות. מי שרוצה להתנער מכך, זו בעייתו. כל זאת ועוד למדתי מנעמי שמר, יהודית וישראלית לתפארה.

ניתן לומר שזהו מצב סטאטי ונעדר הפתעות, אבל כל מי שאוזנו כרויה יתקרב נא בלילה אל ארון הספרים, וישמע את התנ"ך מתפקע מצחוק, כמו שרק הלב האמיתי של הסכסוך יכול להתפקע.

תחיית היהדות צפויה והכרחית היא, ממש כמו תחיית האדמה ותחיית השפה שקדמו לה, והיא מרהיבה ומהפכנית ממש כמותן, וממש כמותן לא מתקבלת, עדיין, על דעתם של קטני אמונה, אלה אשר רואים רק את חוץ הדברים, כלומר – אינם רואים דבר. מהפיכה עצומה והכרחית זו – לא עסקני מפלגות הרו אותה ולא הם שיולידו אותה ויניקו ויגדלו אותה. זו מהפיכה בעיצומה שבאה מן החילוניים דווקא, ממש כפי שהרצל של הציונות בא ונביא כמוהו וטוב הימנו הולך ובא.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל