בכייה לדורות: ים המלח

אחת לכמה שנים, מעלים בתקשורת ובמוסדות השלטון את שמו של ים המלח לשווא כמס שפתיים. אותי זה כבר מזמן הפסיק להרשים. שום דבר לא יוכל להציל את ים המוות שהכינוי הזה אכן הולם אותו לדאבון הלב.

התעוררות מאוחרת שלא תציל את הדבר העיקרי

השבוע פיניתי זמן לקטע מסוים לחדשות אך ורק לראות את סידרת הכתבות בערוץ 14 (במהלך החדשות) שעסקה בים המלח. לא
שסברתי שאופתע או יתחדש לי משהו שלא ידעתי ובכל זאת רציתי לראות מה קרה לה לתקשורת , שסתם כך פתאום החליטה ולו
לדקות ספורות להפיק סדרה של מספר כתבות בנושא. אני נשמע מריר משהו? ובכן זה נכון. לצערי, גורלו של אחד משכיות החמדה
העולמיים נחרץ והעיסוק התקשורתי בו אינו אלא מס שפתיים. לו היו מעלים נושא כאוב כזה בתקשורת כבר לפני שנים נניח אחת לחצי
שנה ומנהלים מעקב מה קורה ולוחצים כל העת לקבל גם תשובות אמיתיות, אולי, גם זה בספק רב היה קורה משהו. אבל סתם לסמן
V - "הנה עסקנו בנושא" , אין בכך דבר. כמו בנושא הזיהום בעברונה כשנפט דלף מהצינור, כמו בנושא הזיהום החמור בנחל אשלים,
אלה "הועלו על ראש שמחתנו" בתקשורת ימים ספורים בקושי וצללו שוב לתהום הנשייה. אותי זה מרגיז.
כדאי לשים את האמת על השולחן: על מנת להציל את ים המלח, יש צורך להפסיק עכשיו ומיד את כל הפעילות של מפעלי ים המלח.
זה הרי לא יקרה כמובן. גם אם יצא אל הפועל פרויקט הזרמת מים מים סוף לים המלח ("תעלת הימים") , זה לא רק שלא יציל אותו
אלא יביא עליו אסון אקולוגי ואני אסביר בהמשך מדוע. כמו שאמר השר צחי הנגבי באחת מהכתבות: "ממשלות ישראל לדורותיהן
הרסו את ים המלח" בכך, אנו תמימי דעים.
הקונפליקט בין הצורך לשמר ערכי טבע מחד ולנצל את משאביו מאידך קיים בכל העולם. קל וחומר כשמדובר במשהו ייחודי שאין לו
אח ורע במקום אחר. כמטייל, התרשמתי באופן אישי כיצד זה נעשה במדינות אחרות. אצלנו - כל הסופרלטיבים על יופי וייחודיות
קורסים כשמדובר בכסף אבל מה שמדהים הוא שבמקרה הזה גם הוא איננו גורם משמעותי כיוון שהמדינה לא רואה תמלוגים בסדר
גודל מדהים מכך שהיא מעניקה למפעלי ים המלח זיכיון לעשות בים ככל העולה על רוחה. את הפעולות הנדרשות על ידי ממשלות
ישראל היה צורך לעשות כבר לפני שנים ודבר לא נעשה כי הנימוק הרשמי הוא תמיד: "יש למפעלי ים המלח זיכיון - אי אפשר לגעת
בהם עד שהוא מתחדש". הזיכיון אגב הוא עד 2030 , מי יודע מה יישאר מהים עד אז. אבל האמת הלא רשמית שבהם הפוליטיקאים
לא יודו היא: ים המלח זה "בחצר האחורית" של המדינה. מי מהם בכלל מתעניין באזור חוץ מאשר לתפוס כותרות כשהנושא מדובר
אחת לכמה שנים ? מי מהם בכלל מבקר שם? אולי במקרה הם עוברים שם בנסיעה, ספונים ברכבם ואם לא נרדמו בדרך מתבוננים
באדישות בנוף שנראה להם חד גווני. זה לא היה מספיק חשוב להם. והאמירה הזאת "אין מה לעשות" בכלל מקוממת. כשרוצים
אפשר להזיז הרים. רוצים מאד חוק שיגביל את המשטרה? אז הולכים בכל הכח על חוק ההמלצות. רוצים לתת לשלטון עוד גמישות?
אז הולכים על החוק הנורבגי. חוק המרכולים וכל מיני עוקפי בג"ץ למיניהם בכלל "חשובים" מאד. אבל ים המלח והתושבים החיים
באזור? הם הרי כמה אלפים בודדים, לא יכריעו את הפריימריס הבא... אמנם אלה דוגמאות מהכנסת האחרונה אבל גם בכנסות
הקודמות כשרצו, העבירו חוקים. הכל תלוי מה חשוב להם לנבחרי הציבור שלנו. בהיות רובם אנשים ממש בינוניים, ככה גם נראים
חלק מהנושאים בהם הם בוחרים לעסוק.
אני מודע לצורך שיש אצלנו ובכל מקום אחר לנצל אוצרות טבע לרווחת המדינה ותושביה. אני גם מודע לכך שמפעלי ים המלח יוצרים
כ 25,0000 מקומות עבודה. הכל נכון אך מן הראוי היה עוד לפני שנים ליצור את האיזונים הנכונים בנושא שהוא כאמור מעצם טבעו
יוצר קונפליקט. אבל דומה שבנושא ים המלח ואוצרותיו, בניגוד לוויכוח ולדיון הציבורי שהתנהל ביחס למשאב אחר - הגז, מה שנעשה
או יותר נכון לא נעשה הוא קיצוני לצד אחד בלבד והתוצאות יוותרו באזור כצלקת בלתי הפיכה. עכשיו לפתע, אולי בעקבות הכתבות
ואולי לא יש איזו התעוררות: מדובר על אולי הכרה באזור כמוכה אסון אקולוגי, סיוע כזה אור אחר, איזו תוכנית ממשלתית אבל אלה
הם מה שאני קורא ה "מסביב". כי גם תקציבים לשיקום הנזקים בתשתיות כתוצאה מהבולענים וגם תוכניות לבניית בתי מלון ועידוד
התיירות לא יצילו את העניין העיקרי, כלומר לא ימנעו את כלייתו של ים המלח עצמו ובכלל , בתנאים הנוכחיים יש עוד שנים רבות
למפעלי ים המלח להתעלל בים ולמצוץ את שארית משאביו. "הרי יש להם זיכיון"...
ובחזרה לפרויקט תעלת הימים. כרגע הוא מושהה על פי מצב הרוח התורן של עבדאללה, מלך ירדן. הדי תקרית המאבטח עדיין ברקע
ולא ברור מתי יתחדשו המגעים להמשך תכנון הפרויקט. המטרה הראשית שנראית לאלה שרוצים בו היא מניעת התייבשות ים
המלח, כלומר שמירה על המפלס שלו. אלא שהתוכנית הזו תוביל את הים לאסון. על מנת להבין זאת, צריך לזכור מה היה הרכב עמודת
מי ים המלח בתחילת שנות הששים של המאה הקודמת, כשמי הכנרת עדיין נשפכו לירדן וזה זרם לים המלח, בנוסף על הנחלים
המקומיים והנגר העילי שנשפך לים זה. עמודת המים אז הייתה משוכבת, כשגוף המים העליון מהול יחסית צף על גבי גוף מים
תחתון מרוכז יותר. החלק התחתון הכיל סולפאט SO4 בכמות לא גדולה יחסית ויחד עם הסידן Ca שמצוי במי ים המלח יצר גבס
(CaSO4 x 2H2O) בכמות סבירה כך שלמעשה גוף המים התחתון השקיע שני מינרלים עיקריים: הליט , הוא מלח NaCl וגבס.
עקב הפניית מי הכנרת למוביל הארצי וסגירת סכר דגנייה, צומצמו מקורות המים לים המלח. יחד עם ההתאדות ירד מפלס הים
בהתמדה וחל היפוך בעמודת המים בשנת 1979 ואילך. נוצרה עמודת מים הומוגנית מפני השטח ועד לקרקעית הים. צמצום אספקת
המים לים המלח הקטין את מקורות הסולפאט ולאחר מכן לא נצפתה תופעה של שקיעת גבס אלא רק רוויה של הליט (מלח) עד כדי כך
שהתגבש בצורת מושבות של קוביות השוקעות על הקרקעית. בינתיים, ירד מפלס הים מ 398 - מ' (מתחת לפני הים התיכון) עד למצבו
כיום , בערך 432 -. אם יזרימו היום מים סוף, ידרשו כמויות ענק על מנת להעלות את המפלס בצורה משמעותית. מי ים סוף
מכילים המון סולפאט SO4 מומס שיחד עם המון Ca המצוי בנדיבות במי ים המלח ייצור כמות אדירה של גבס. יותר מזה: המשקל
הסיגולי של מי ים סוף קל מזה של מי ים המלח מה שייצור שוב עמודת מים משוכבת בעלת שני חלקים אלא שהפעם, השכבה העליונה
היא שתכיל כמויות הולכות ועולות של גבס ונקבל שכבה לבנה אין סופית כבר בחלק העליון של הים שייהפך ל" ים הלבן" , עוד חותם
של איוולת אנושית בנוסף להתעללות הנמשכת בו כבר עשרות רבות של שנים. כיום, יש עדיין אנשים הטובלים בים המלח במקומות
שאפשר. קשה לדמיין מי ירצה לטבול בים של גבס.

שורה תחתונה: גורלו של ים המלח נחרץ וזו תיצרב בנשמתו של כל מי שאיכפת לו כבכייה לדורות.




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל