אפליה לעולם חוזרת... על ברכת יעקב למנשה ואפרים

טעות לעולם חוזרת? מה ראה יעקב להפלות את אפרים הצעיר ולתת לו מעמד של בכור? האם לא למד יעקב לקח שלא מומלץ להפלות ילד אחד על חשבון אחרים? כמה תשובות בדבר הקשורות במשמעות שמותיהם של הבנים, בקשר העתידי שלהם לארץ ישראל ובגושפנקא למפרע שנותן אפרים ליעקב על העדפת יוסף על פני אחיו.

מעמד הברכות והתנגדותו של יוסף

כבר אמר הפזמונאי שלמה ארצי "עוד לא למדנו כלום כך התברר"...
מה ראה יעקב אבינו, שחווה על בשרו את מחירה של אפליה, אפליה שלו על ידי אמו, אפליה שבה הוא הפלה את יוסף ומה עלה בגורלם עקב כך, וכעת הוא עושה את אותו דבר בדיוק עם נכדיו, בניו של יוסף:
"וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם, אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל, וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו. יד וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה, שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּימְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר." (בראשית, מח, יג-יד)
יוסף עושה את הכל כנדרש, את מנשה הבכור הוא מציב מול ידו הימנית של יעקב ואת אפרים הצעיר מול ידו השמאלית.
הן ידוע כי הימין ביהדות נחשבת כיד מועדפת וגם כיד החזקה, ולכן הבכור אמור לקבל את יד ימין. אלא שיעקב משכל את ידיו בתנועת X , באופן שידו הימנית תהא דווקא על ראש אפרים הצעיר.
עוד לא למדנו כלום?
יוסף כנראה כן למד לקח, וכעת לא אוהב את מה שהוא רואה ומזדעק אל מול אביו, ומנסה להסיר את ידו:
וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וַיֵּרַע בְּעֵינָיו, וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה (בראשית, מח, יז)
את הניסיון הפיזי הזה הוא מלווה גם בדברי הסבר מנומסים, היוצרים פער בין המחווה הפיזית שלו לדבריו המאופקים כלפי אביו:
"לֹא כֵן אָבִי, כִּי זֶה הַבְּכֹר, שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ" (בראשית, מח, יח)
התורה מדגישה לנו כי יעקב לא רואה טוב, בדיוק כפי שיצחק לא ראה טוב ונוצל על ידי אשתו רבקה ויעקב עצמו בלקיחת הברכות מעשיו.
וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת (בראשית, מח, י')
אך מה יעקב מראה שאין כאן טעות כלל, וגם אם ראייתו הפיזית נחלשה הרי שמעשיו מונחים על ידי ראייה רוחנית והעל- היסטורית:
וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר: "יָדַעְתִּי בְנִי, יָדַעְתִּי, גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל, וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם " (בראשית, מח, יט)

אפרים יהיה גדול ממנשה

יעקב אבינו יודע דברים שאנחנו לא יודעים כנראה, ולמען האמת במבחן התוצאה הוא צדק. אפרים הצעיר הפך לשבט דומיננטי שיצאו ממנו מנהיגים דגולים: יהושע בן נון מחליפו של משה היה משבט אפרים, וירבעם בן נבט שקיבל לידיו בנבואת אחיה השילוני, מלוכה על עשרה שבטים מן העם שהפכו לממלכת ישראל.
גם משה בברכת השבטים היה מודע לכוחו המועדף של אפרים ובברכתו מציין :
בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ, וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:" (( דברים, ל"ג, י"ז)
משה נותן למנשה אלפים ולאפרים רבבות בדיוק כפי ששרו בנות ישראל על דוד לעומת שאול:
תַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת, וַתֹּאמַרְןָ: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו".( שמואל א' יח', ז')


שמו של אדם קובע את גורלו

האם היו רמזים לכך שאפרים הולך להיות גדול יותר ממנשה?
מה ראה יעקב באפרים שיוסף וגם אנחנו לא ראינו?
ייתכן שהתשובה לכך נעוצה בשמות שנושאים שני בניו של יוסף.
השמות ביהדות נתפשים כבעלי משמעות ולעיתים גם כשמות נבואיים, ועל כך במאמר אחר. כעת נתבונן במדרש השמות של בני יוסף:
וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה: כִּי-נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי. נב וְאֵת שֵׁם , הַשֵּׁנִי, קָרָא אֶפְרָיִם: כִּי-הִפְרַנִי אֱלֹהִים, בְּאֶרֶץ עָנְיִי (בראשית, מא',נא-נב)
מנשה נקרא על שם העבר ואפרים על שם ההווה והעתיד
שמו של אפרים הוא פסימי- כי השכיח ממני או אותי מכל בית אבי ואילו אפרים אופטימי- הפרני ה' בארץ מצרים.
שמו של מנשה מתכחש אל העבר ושל אפרים מתבסס על העבר להפריית ההווה.
שמו של מנשה הוא טרוניה ושמו של אפרים הוא הודיה.
אפריים בשמו מתקשר גם לאפליה אחרת, לאפליה של יעקב את יוסף.
אם הרגיש יעקב רע לפעמים שגרם ל'מותו' של יוסף בידי אחיו בגלל קנאה, הרי שכאן, בראותו את יוסף כה פורה ומצליח הוא מבין שמה שהוא עשה לא היה בבחינת טעות חינוכית אלא חלק מהשגחה עליונה, חלק ממערך היסטורי שלם שמתבטא כאן בשיגשוג של יוסף
הבחירה באפרים, אשר מסמל בשמו את הפריון וההצלחה, היא בחירה מצפונית שבאה לתת תוקף וגושפנקא למפרע להעדפתו את יוסף.
אם נתבונן בבכור אחר ש'הודח' נגלה את ראובן מול יהודה. גם יהודה זכה בהנהגה ובמלוכה וגם בשמו אנו מוצאים הודיה ולא טרוניה.
מסתבר ששמו של האדם חשוב גם כמנבא את עתידו.
אך לא רק!

מסירות לארץ ישראל

כדי להנהיג את העם צריך מסירות נפש לארץ ישראל.
ראובן בחר את נחלתו מחוץ לארץ ישראל, בעבר הירדן המזרחי ואילו יהודה נאחז חזק בארץ ישראל.
גם מנשה, שבט שהתפצל, בחר לחיות בעבר הירדן ואילו אפרים -בגדה המערבית, בתוך גבולות הארץ מובטחת. יתרה מכך- שבט אפרים אמנם חטא בדחיקת הקץ שלושים שנה לפני הזמן אך הראה בכך את מסירותו לארץ ישראל, ולפי דברי הימים ( ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוקים כ"ג-כ"ד ) אולי אפילו לא עזב מעולם את ארץ ישראל...




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל