על החגים - מה הקשר בין חוקי הבריאה ובין החגים בלוח העברי

אחד מחוקי הבריאה החשובים הוא חוק השבעה = חוק האוקטבה. מהי התובנה המקשרת את החוק הזה לחגי ישראל? מהם מרווחים? מה מקומם בין הצלילים? מה הם מנסים להראות לנו? ללמד אותנו? מהי העזרה שחגי ישראל מנסים להעביר לנו כאשר אנחנו בתוך מרווח?

שלום וחג שמח
למרות שהתכנית הייתה להמשיך את נושא "העבודה הפנימית", שעלה סביב הסיפור על גרגר האפונה, שפורסם לקראת יום כיפור – החלטתי לנצל את העובדה שחגי תשרי נמשכים חודש ימים ולשתף אתכם בתובנה מעניינת על
הקשר בין אחד מחוקי בריאת העולם לבין החגים שבלוח השנה העברי.

אני מקווה שידוע לכולנו שקיימים חוקים שבראו את העולם ובראו גם אותנו, וככל שנקשיב להם – נוכל ביתר קלות להתארגן בחיינו.
אחד מהחוקים החשובים האלה הוא – חוק השבעה, שנקרא גם חוק האוקטבה. כולנו מכירים את האוקטבה במוזיקה, שמורכבת מהצלילים:
דו – רה – מי – פה – סול – לה – סי – דו. = שבעה צלילים והשמיני מתחיל סיבוב נוסף.


בין הצלילים יש 7 מרווחים, שמחולקים לשני סוגים:
מרווח של טון
מרווח של חצי טון.


והם מחולקים בצורה המתוארת להלן:
בין דו לרה יש מרווח של טון.
בין רה למי " " של טון.
בין מי לפה " " של חצי טון.
בין פה לסול " " של טון.
בין סול ללה " " של טון.
בין לה לסי " " של טון.
בין סי לדו " " של חצי טון.
7 מרווחים. כשהמרווח השלישי והשביעי הם מרווחים של חצי טון.

נשאלת כאן השאלה: מה זה אומר? מה ההבדל בין מרווח של טון למרווח של חצי טון?
וכבר מעצם השאלה מרגישים שבחצי טון חסר עוד חצי. ומה זה אומר?

וכאן המקום והזמן לומר שהחוק הזה נמצא לא רק במוזיקה, אלא בכל שטחי חיינו.
ניקח לדוגמה – יציאה ללימודים.
החלטתי ללמוד משהו גם כי זה מעניין אותי וגם כי אני חושבת שהמקצוע הזה יוכל לפרנס אותי. ואני מתחילה ללמוד. בהתחלה הכול זורם כהלכה. אני לומדת. מכינה שיעורים. משתתפת בכל ההרצאות. והאוקטבה מתקדמת מדו- לרה-למי.... ואז... פתאום אני מרגישה עייפות. פתאום ההרצאות משעממות. אין לי חשק לקום בבוקר, שלא לדבר על להכין שיעורי בית. יש האטה כללית. האוקטבה מגיעה למרווח השלישי, של חצי טון בין מי לפה. ומגיעה לשם רק עם מחצית הכמות של אנרגיה. חסר שם משהו כדי שאוכל להמשיך.


עכשיו יש שתי אפשרויות:
או שתיכנס אנרגיה נוספת ואז אני אתאושש ואמשיך ללמוד או שאמצא את עצמי מחוץ ללימודים כי לא יהיה לי כוח להמשיך.....


גם כאן יש שתי אפשרויות לכניסת האנרגיה החסרה:
1. יגיע מרצה חדש. צעיר. כריזמטי. מעניין ותופס את תשומת לבי – והאנרגיה החסרה מתמלאת והעניין שלי בלימודים מתחדש. האנרגיה הזאת באה לעזרתי מבחוץ.
2. האפשרות השנייה היא, שהאנרגיה החסרה מגיעה מבפנים – אני נזכרת עד כמה הלימודים האלה חשובים לי, לעתידי, לפרנסתי – והזיכרון הזה מחזיר את תשומת לבי ללימודים. האנרגיה החסרה להשלמת המרווח הגיעה מתוכי.


ואיך כל זה קשור לחגים בלוח השנה העברי?
בואו נתבונן היכן ממוקמים החגים במהלך חדשי השנה.


וכולנו יודעים שאת השנה בלוח העברי אפשר להתחיל מתשרי או מניסן:
התחלה ראשונה - מתשרי. נתחיל לספור:
תשרי – חשוון – כסלו = חנוכה = מרווח שלישי =חצי טון – נכנס החג.
תשרי-חשוון-כסלו-טבת-שבט-אדר-ניסן = פסח = מרווח שביעי. נכנס חג יותר גדול כי המרווח השביעי יותר עמוק ויותר חזק.
התחלה שנייה – מניסן. נתחיל לספור:
ניסן – אייר – סיוון = שבועות = מרווח שלישי = חצי טון – נכנס חג.
ניסן-אייר-סיוון-תמוז-אב-אלול-תשרי = חגי תשרי = מרווח שביעי. נכנס חג יותר גדול. כי המרווח השביעי יותר עמוק ויותר חזק.
תראו כמה נפלא – איזו עזרה שולחת לנו היהדות דרך החגים ומיקומם.


ומה אנחנו עושים?במקום לנצל את העזרה הזאת למאמצי הלימוד וההתפתחות שלנו – אנחנו שוקעים עוד יותר לארציות באוכל ובבלוי ומגיעים בסוף החג לחוסר אנרגיה מוחלט.
ואל תבינו אותי לא נכון. אני לא נגד ארציות ולא נגד אוכל ובילוי,
אבל חבל לבזבז רק עליהם את המרווחים האלה ולא לקבל את העזרה הנשלחת אלינו דרך החגים.
זאת הזדמנות פז שנתנה לנו במתנה וחבל להחמיץ אותה.

הזדמנות למה?? על זה עם הסיפור הבא ששמו הוא "המלכה והמשרתת".

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל