הרשות המחוקקת השופטת והמבצעת לעולם לא תהיינה מאוזנות

אני לא מאמין באופן עיוור במערכת המשפט, כמו שאני לא מאמין באופן אוטומטי במערכת אכיפת החוק, כמו שאני לא מאמין במערכת הפוליטית, כמו שאני לא מאמין לאדם, כמו שאני לא מאמין לעצמי

הרשות המחוקקת השופטת והמבצעת לעולם לא תהיינה מאוזנות
אני לא מאמין באופן עיוור במערכת המשפט, כמו שאני לא מאמין באופן אוטומטי במערכת אכיפת החוק, כמו שאני לא מאמין במערכת הפוליטית, כמו שאני לא מאמין לאדם, כמו שאני לא מאמין לעצמי, כמו שאמרו חז"ל "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" אם בעצמי איני מאמין קל וחומר שלא ניתן להאמין באחר. האדם קרוב לעצמו קרי לאמונותיו לערכיו לתרבותו לחבריו לקרוביו ואיש לא יטען אחרת ואיש לא יטען שהוא נקי מכל אלו. ואיש לא יטען ליכולת להיות אובייקטיבי באופן מוחלט. אני אולי רוצה להאמין בתום לבי אם כי לצערי הרב הדבר אינו מוכח.
אני מאמין בכוח היצר של האדם. ואני אומר איפה שיש אדם יש יצר, יש אגו, יש אינטרס, יש נטיות לב, יש אמונות, יש ערכים סובייקטיביים, ועוד . . . על כן תמה אני כאשר ימצאו כאלו המצקצקים בלשון וחוככים ידיים לאמור איך ניתן לבקר, לשאול, לחכוך, להעלות הרהור שמא משהו רקוב בממלכת המשפט? דרכו של עולם פרות קדושות אינן נשחטות. אך כאשר קורה מה שקורה ונשחטות משום מתגלות ונמצאות שמעולם לא הייתה בהם קדושה.
מערכת המשפט היא הפרה הקדושה מזה שנים רבות, ואיש לא יעז להטיל בה דופי. או אפילו הרהור קל שבקלים. למרות שכולנו ערים לכל קלקוליה וכישלונותיה ומחדליה, ורבים כבר יודעים שצדק לא נעשה בבית המשפט, וצדק לא יושג בבית המשפט. כאשר רבבות של תיקים שוכבים בארכיונים מעלים אבק ועוברים מיד ליד והליך משפטי אורך שנים רבות. ריבוי הסדרי טיעון מקילים, העדר ודאות ויציבות, הליכי מינוי שופטים מעוותים ההוצאה לפועל חורקת .הרי שאין כאן רק עינוי דין. יש כאן עיוות הצדק והאמת. אי אפשר להוציא צדק לאור בהתנהלות שכזו. ומקובלה היא בציבוריות הישראלית שאין כדאיות בפנייה לערכאות משפטיות כי שם קבור הכלב. שם קבור התיק. שם קבור הצדק. אשר בטח אם ישנו אינו מופיע מיד. ועל זה בונים עבריינים רבים לאמור "אתה צודק אני חייב לך אך לא רוצה לשלם לך תתבע אותי" ביודעם שאין כדאיות בהגשת תביעה משפטית שמתחילה היכן שהוא ואיש לא יודע מתי תסתיים ואיך תסתיים. ועקב כך נולדו חלופות כמו בוררות, גישור, ועוד כי מערכת המשפט לא עומדת בנטל. לסיכום מערכת המשפטית קורסת והצדק שם לא בנמצא בשל העומסים הסחבת והבירוקרטיה. ובכל זאת מערכת המשפט נתפשת כפרה קדושה והס חלילה לנו מלהטיל בה דופי או לבקרה. קדוש קדוש קדוש. ואין פלא שהאמון הציבורי במערת המשפט בשפל למרות היעדר ביקורתיות פומבית. חוסר האמון הקשה במערכת המשפט קיים בכל המגזרים ואפילו בקרב עורכי הדין. מערכת משפט ללא אמון דומה לבנק ללא כסף.

בפנייה נרגשת בשידור חי ברשת ב', הזהיר השופט העליון בדימוס, מישאל חשין, את שר המשפטים דאז פרופ' דניאל פרידמן, שלא יעז לפגוע בבית המשפט העליון: "זה ביתי. מי שירים יד על ביתי אני אגדע את ידו" המשתמע מאמירה זו אני הפקיד, ואתה הבוס הממונה עלי, אך אני הוא בעל הבית אני הוא הקובע. נדמיין לנו שר המשטרה או שר הבריאות שמבקש לעשות רפורמה בשורות המשטרה או הבריאות ומופיע ניצב או מפכ"ל או מנהל בית חולים ומאיים עליו שאם יעשה זאת תגדע ידו. נו!!! איך היינו מגיבים? אך שופטים ובמיוחד שופטי העליון אינן בני תמותה רגילים. כי אם זן מיוחד חף מכל חטא צח זך וטהור ואף קדוש . ולפעמים משחק את הקדוש המעונה. ולא היא. שנים על גבי שנים מינויי שופטי העליון נעשו בחדרי חדרים חבר מביא חבר ומקורב מקרב מקורב. והדברים ידועים ומפורסמים.
העזה פרופסור למשפטים רות גביזון לחלוק על תפיסת שופטי בית המשפט העליון ועל אהרון ברק בראשם בעניין מינוי שופטים ואמרה "בשום מקום בעולם אין מצב כזה שבו לשופטים יש שליטה על תהליך מינוי השופטים. זה טוב מאוד שלשופטים יש מה לומר בתהליך, אבל זה רע מאוד כאשר יש להם שליטה בו. זה נותן לעומדים בראש המערכת יותר מדי כוח וזה הופך את המערכת למין כת סגורה, אחידה למדי, אשר בעצם מנציחה את עצמה"
ועקב כך בין היתר ידועה ומפורסמת התנגדותו של אהרון ברק למינוי רות גביזון לעליון וכך היא טענתו לאי מינויה. לא בשל אי כישוריה אין אנו בוחרים בה. כשרונית היא. ולא בשל אי כשרותה כשרה היא. ולא בשל שאינה ראויה. ראויה היא ועוד איך ראויה היא. כי אם בשל תפיסת העולם המקצועית שלה לתפקידו של בית המשפט העליון שהיא שונה משלו. קרי היא לא משלנו היא לא חושבת כמונו. ואז וייחרש העם ויידום.
.שאלת האיזון בין הרשויות תלויה ועומדת. ומעולם לא הייתה מאוזנת. ומעולם לא יושג איזון. פעם זאת גוברת ופעם זאת גוברת. כי תמיד ימצאו אלו או אחרים שייטו המטוטלת לצדם, פעם אלו דומיננטיים יותר ופעם אחרים. נקודת האיזון ברשויות בשנות החמישים שונה מזאת של שנות השבעים וזאת של שנות השבעים שונה מזאת של שנות האלפיים וכן על זו הדרך. אך אסור בשום פנים ואופן שאחת מהן תאמץ לה ריבונות בלעדית על היושרה ההוגנות השכל הישר הדעה המובילה הנאורות אלא שכולן תהיינה פתוחות לשאלות ולביקורת. ובכך יישמר האיזון של כל רשות ורשות בגבולות שלה. וגם אם תהיינה חריגות יהיו אלו חריגות שוליות בתחום הטולרנטיות .





אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל