הפצצת הכור בסוריה: המחדל הגדול הוא הפרסום

השבוע פורסם רשמית שישראל תקפה והשמידה את הכור הסורי בדיר א זור ב 2007. לא הבנתי מה אצה-רצה הדרך למי שהחליט שאפשר לפרסם.

אז זהו, השבוע נתבשרנו רשמית מה שהיה ידוע ככל הנראה לכל מי שרצה לדעת, בוודאי לשירותי ביון ומודיעין זרים
(כולל של שכנינו). אנחנו, כלומר ישראל, השמידה את הכור הגרעיני שכבר לא היה רחוק מלהיות מבצעי באמצעות
חיל האוויר ב 2007. ובכל זאת – את עצם הפרסום הרשמי והחשיפה של פרטים שונים בכל אמצעי התקשורת לא ממש
הבנתי. בשביל מה זה טוב ? את מי זה משרת ?
מזה שנים שהמושג "עמימות" הפך לחלק מאוצר המילים שלנו בכל הקשור לנושאי בטחון. אמנם, מי שתפקידו לדעת
אצל גורמים זרים כנראה יודע אבל לא ברור עד כמה ברמת הפרטים. פעם אסור היה לפרסם ברבים את שמו של ראש
המוסד. בשלב מסוים הוחלט שממילא כולם יודעים אז אין טעם להסתיר. אני לא יודע מי זה "כולם" אבל התברר שמרבית
הציבור לא יודע. זכור לי גם שציינתי לעצמי שיקב פרי, רש השב"כ לשעבר, אך עבר להיות "אזרח מן השורה" וכבר רץ לכל כלי
תקשורת להתראיין. גם אז לא הבנתי מדוע. מה בוער לאיש? אולי בעצמותיו בוער הרצון לפרסום וקרדיט. לא עלה בי
שום נימוק הגיוני אחר. בהמשך במיוחד בשנים האחרונות יותר מידי פרטים שאינם צריכים להתפרסם מוצאים את דרכם לכלי
התקשורת נכון שהעיקר ידוע כנראה לבעלי תפקידים ייעודיים במדינות שונות אבל פרסום כזה מטבעו מסיר את הלוט מעל
פרטים שונים נוספים, התנהגויות ותגובות של אנשי שלטון , עמידה או אי עמידה בלחץ , תהליך קבלת החלטות ועוד פרטים
שונים שעבור מי שצריך נופלים כשלל רב. ערכם הוא מעבר לערך הצבאי הישיר , הם יכולים לתת הערכה כיצד למשל תהיה
או לא תגובה למצבים שונים. אני בכלל סבור שעמימות צריכה להישאר בעינה שנים רבות עד שאין הפרטים השונים יכולים
עוד להועיל למישהו וזו פרספקטיבה של עשרות שנים. אנחנו כבר 45 שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים ובכל זאת מזדעזעים
כל שנה מחדש כשנחשפים עוד פרטים, עוד שיחות והקלטות מהקשר. אז מדוע לחשוף אירועים צעירים בהרבה?
במקרה הספציפי הזה , הצנזורה שותפה למחדל ונתנה לכך יד. כלי התקשורת קיבלו אישור וחשיפת האירוע זמן כה קצר יחסית
לאחר התרחשותו הוא בעיני ביזיון. נראה שהוא משרת רק את מי שאצה לו הדרך לקבלת קרדיט ותהילה. ובאמת , עם הפרסום
החלה כמו תמיד במחוזותינו התנצחות בין בעלי תפקידים שהיו אז בין מקבלי ההחלטות מי היה יותר טוב ומי פחות. גם לנוכח
"מלחמות יהודים" אלה מתמוגגים אויבנו. ממש לא מובנת לי התנהגות של בעלי תפקידים שאמורה להיות אחראית וממלכתית.
ובכלל , למדנו שלמעשה היה כאן מחדל מודיעיני חמור שכן הכור הזה היה כבר בשלבים מתקדמים והוקם כמה שנים קודם אז
איך לא ידעו מי שצריך לדעת אצלנו מה קורה שם? אז אם אנחנו מבינים שהיה מחדל כזה למה לכבס את הכביסה הזו לעיני כל העולם?
בכל שנה מתקיים במשרד הביטחון טקס שאינו פתוח לתקשורת או לקהל הרחב ובו מוענקים פרסים לאנשים שונים שפועלים למען
המדינה אך אי אפשר לפרסם את פועלם. הם חיים עם זה טוב מאד, והם יודעים שסביר להניח שתרומתם למדינה לא תיחשף ואם כן
לאחר שנים רבות. את המסר הזה צריכים להפנים גם מנהיגים שאש הקרדיט והרצון לתהילה ממש בוערת בהם. הם עצמם לא אלה
שמבצעים בפועל אבל הם כן להוטים להראות לכולם ש"שלהם יותר גדול" . ממש חוסר אחריות.

את השבר הראשון באמונה בנהגת המדינה חוויתי במלחמת יום הכיפורים ואחריה כשהתבררו הפרטים. מאז אני מתייחס בהסתייגות
ובחשדנות רבה לקבלת ההחלטות של מי שקרויים מנהיגים. בסופו של דבר הביצוע הצבאי איך שהוא מציל אותנו מהחלטות שגויות
בכל פעם. נראה כי גם הפעם זה לא שונה. בסופו של דבר סיפק חיל האוויר את הסחורה אבל המרחק להיווצרות מציאות מאיימת
אחרת לא היה רב. יש בי ממש תחושת גועל מנאומים של בעלי תפקידים המדברים על "כוחנו ויכולותינו" . הייתי מציע להם לעשות
שימוש רב במשפט המפורסם מ"הטוב הרע והמכוער" if you want to shoot, shoot, don’t talk ואחרי כן – שימרו על עמימות.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל