סיור קרבות תש"ח בגלבוע: מכתף שאול למרגלות תל יזרעאל

לרגל ה 70 הכפול: הן למדינה והן לחטיבת גולני קיימתי סיור לציון קרבות תש"ח בגלבוע חבל ארץ שוחרר על ידי כוחות החטיבה במלחמת העצמאות.

אך מעטים הגיעו לסיור בגלבוע לציון קרבות תש"ח לשחרור האזור אך לי זה לא הפריע. ממילא אני נהנה מכל טיול רגלי והסיור הזה
היה גם או אולי בראש וראשונה טיול. הנופים הנשקפים מהרכס כרגיל נפלאים והם מהווים סיבה בפני עצמה לחזור ולטייל בהם. הפעם
הפעם הוקדש הטיול / סיור להסברים על הרקע הבטחוני של האזור בטרם מלחמת השחרור ועל הקרבות שהביאו לשחרור הרכס והכלת
החלק הגבוה בו בריבונות ישראלית עד שבמלחמת ששת הימים הושלם כיבוש הרכס כולו.

הסיור ירד מכתף שאול לאנדרטת נוריס דרך גבעת יונתן ולאחר מכן סובב מחצבת עין חרוד המפורסמת (מקרב נוריס) והמשיך מערבה
בשיפולי הגלבוע כשהמסלול עובר מעל גדעונה ויורד לבסוף במקביל לישוב נורית (שם שכן הכפר נוריס עד תש"ח) והגיע עד לכביש
675 עד למרגלות תל יזרעאל שעליו היה ממוקם הכפר זרעין. על כפרים אלה בתוספת מזאר שהיה ממוקם על פסגת הר גיבורים
המתנשא מדרום למסלול דיברתי בהרחבה בסיור. הם היוו מטרה הכרחית לכיבוש בתש"ח על מנת לשחרר את רכס הגלבוע ולמנוע
מכוחות הפלישה העירקיים (שכבר הגיעו למוקייבלה מדרום להר גיבורים) להמשיך להתקדם דרך עמק חרוד מערבה.
בחלק הראשון של הסיור, עד לעין נורית שמדרום לאנדרטת השבעה, צעדנו על שביל גולני העובר כאן. מנקודה זו הוא מטפס על הר
גיבורים ואנחנו פנינו כאן צפונה ובהמשך מערבה וירדנו בשביל המצוי מעל המצוק היורד לעמק חרוד אל מול נוף מרהיב. צר היה לנו
להיתקל בתופעה מכוערת: השחתת האנדרטה לזכרו של נמרוד לויטה, שהיה במלחמת השחרור קצין מודיעין בחטיבת הנגב ונפל ליד
בית - גוברין. האנדרטה ממוקמת בירידה מהר שאול אל מול נוף נפלא אך לפני כשנתיים כשעברתי כאן היא הייתה שלמה וניתן היה
לקרוא את התוכן הכתוב עליה. כעת כבר אי אפשר. אני מקוה שחלל זה היה ועודנו מספיק יקר למישהו שידאג וישקם את האנדרטה
הפעם בצורה שלא תאפשר בידי חוליגנים להשחית אותה.

מכיוון שהמשתתפים בסיור אינם מטיילים איתי באופן סדיר החלטתי שמן הראוי לתת סקירת רקע מורפולוגית והיסטורית תחילה טרם
המעבר לתיאור הקרבות כאן במלחמת השחרור. אני מביא כאן סיכום תמציתי למדי של סקירה זו.

הגלבוע מורכב ממספר רכסים וכולם יחד יוצרים מעין קשת מדרום מזרח לכיוון צפון מערב. למעשה הוא והכרמל מהווים את השלוחות
הצפוניות של שדרת ההר בהרי השומרון - הגלבוע הוא החלק הצפון מזרחי שממוקם כיום על קו שבר שנוצר כשהעמק מצפון שקע
והכרמל הוא הצפון מערבי. הקימוט שיצר את הרכס הראשוני התרחש בתקופת הסנון (87 - 65 מיליון שנה לאחור) כשכל האזור היה
עדיין מכוסה בים. באיאוקן התיכון (כ 45 מ"ש לאחור) נסוג הים והרכסים נחשפו לבלייה. לפני כ 25 מיליון שנה החלו לוח אפריקה
(שאליו שייכת ישראל) ולוח ערב להיפרד ולפני פחות מ 20 מיליון שנה החלה תנועת גזירה אופקית בין הלוחות אלה. לוח ערב נע מהר
וככל שהתקדמה התנועה הזו (הנקראת טרנפורם ים המלח) , התמלא האזור שבין הלוחות בשברים והחל להשתפל כלפי מטה.
ההשתפלות המשמעותית חלה ב 3 - 2 מיליון שנה האחרונות וכשאזור הטרנספורם הפך לבקע לכל אורכו מדרום סיני ועד הרי הזגרוס
בתורכיה בצפון, נוצר גם שבר הכרמל (שבר יגור) - גלבוע והרכס התרומם בצורה ניכרת עקב מאמצים טקטוניים. כיום רכס הגלבוע הוא
הוא גוש נטוי כשהצד המזרחי שלו לכיוון הבקע גבוה ותלול ואילו הצד המערבי שלו משתפל במתינות כלפי עמק יזרעאל. הסלעים
העיקריים הבונים את הרכס הם גיר ודולומיט קשים אך בשכבות העליונות נחשפו גם קונגלומרטים ובמקומות שונים בשיפוליו, למשל
בנחל נורית שבסמוך לו עברנו בסיור נחשפו שכבות קילוחי הבזלת התיכונה מתקופת המיוקן (כ 16 מ"ש לאחור).

הגלבוע מוזכר בתנ"ך במלחמתו של שאול המלך בפלשיתים שבה נוצח בקרב ונפל על חרבו. הקרב עצמו התקיים בעמק למטה בשיפולי
ההר אך חלק מהפסגות מוקדשות לו - הר שאול שמפסגתו ירדנו, הר מלכישוע, הגבוה ביותר ברכס וגבעת יונתן. דרומה לקו המחבר את
רכסי הגלבוע כולל הר גיבורים מצויים שטחי הרשות הפלשתינית ומהרכס רואים בברור את עמק ג'נין. לפני מלחמת השחרור היו עליו
ובשיפוליו 15 כפרים ערבים ואף לא יישוב יהודי אחד.

הגלבוע מכוסה בחבורת הצומח הים תיכונית אך הצמח המפורסם ביותר שגדל עליו הוא אירוס הגלבוע שבדיוק כעת סיים חודש של
פריחה מרהיבה. במהלך האביב (בעיקר במרץ) אפשר למצוא עליו גם צבעונים ובסיור שמחתי למצוא גם את הרדופנין הציצית.
על הגלבוע שלושה מעיינות די חרבים (עין הסמל, עין שאול ועין נורית) אך למרגלות ההר על קו השבר והחיבור עם עמק חרוד
נובעים מעיינות שופעים כגון עין מודע, עין שוקק , מעיין חרוד ועוד המקבלים את מימיהם מאקוויפר ההר. עמק חרוד שמצפון לרכס,
מהווה את ערש ההתיישבות הקיבוצית. מלבד דגניה שנוסדה ב 1912 על אדמות אום ג'וני, היו אלה הקיבוצים עין חרוד תל יוסף בית
אלפא וגבע בין ראשוני הקיבוצים שעלו על הקרקע ב 1921 והמושב כפר יחזקאל. ב 1937 נוסד ניר דוד שהיה ראשון ישובי חומה ומגדל
בארץ. במשך שנות השלושים של המאה הקודמת, התדרדר מצב הביטחון של היישוב היהודי בכלל ובכלל זה גם של תושבי העמק.
הערבים לא ראו בעין יפה את גלי העלייה המביאים עוד ועוד יהודים המפריחים את השממה ויוצרים יישובים מצליחים. נקודת ציון
היווה המרד הערבי הגדול בין השנים 1936 - 1939 שכוון כביכול כנגד הבריטים (שלפני פרסום "הספר הלבן" ב 1939 נראה היה כי הם
תומכים בישוב היהודי) אבל "על הדרך" גם פגע ביהודים. בגלבוע זה בא לידי ביטוי בהתחלת התנכלויות הכפרים הערבים לתנועת יהודים,
בפריצות וגנבות חקלאיות והתנכלויות לרכוש. בנובמבר 1935, סמוך לפרוץ מרד זה רצחה חוליתו של השייך הקיצוני עז א-דין אל קאסם
את משה רוזנפלד, שוטר יהודי ששירת במשטרה הבריטית ושימש כמפקד משטרת שאטה במארב מתוכנן. הוא נחשב לקרבן הראשון של
המרד הערבי. בשנים הבאות ולאורך שנות הארבעים רבו ההתנכלויות לתושבי העמק שיכלו לנוע בדרכים או לצאת לעבודת השדה בליווי
אבטחה בלבד. המצב התדרדר לגמרי בתחילת מלחמת השחרור. תושבי הכפר זרעין שישב של תל יזרעאל (קיבוץ יזרעאל של היום)
חסמו לחלוטין את כביש עפולה בית שאן ואליהם הצטרפו ערביי הכפר נוריס שגם ירו על עובדי מחצבת עין חרוד וקבוצת "זרעים". אי
אפשר היה לנוע על הכביש הראשי אלא בלילה ובאורות כבויים וגם אז ארבו המתנכלים מידי פעם קרוב לכביש וירו על הרכבים. במהלך
החודשים הראשונים של המלחמה עזבו חלק ניכר מהכפריים את הכפרים האלה ואליהם נכנסו במקום כוחות שהשתייכו ל"חיל ההצלה
של קאוקגי". חודש מרץ 1948 היה אחד הקשים בתולדות מלחמת השחרור אם לא הקשה בהם. בחודש הזה הצטברו מספר קרבות
שנחלו כישלון ומאורעות שהביאו לקרבנות יהודים רבים בגזרות שונות. בין היתר התרחש קרב נוריס שעלה במחיר נורא של שבעה
הרוגים שגם את גופותיהם לא הצליחו הלוחמים להחזיר והם נחטפו לג'נין ושם עברו התעללות קשה עד שבערב הוחזרו בהתערבות
הבריטים. הכח עלה מהקיבוצים בעמק לכיוון מחצבת עין חרוד והתמקם למארב בין הכפר נוריס לבין המחצבה כשהמשימה שלו הייתה
לפתוח באש על מי שיירה על העובדים. הכח התמקם בצורה לא מוצלחת וכשפתח באש והתגלה הוקף על ידי כח גדול ונאלץ לסגת לאחור
ולמעלה אך כאמור חלק מהלוחמים נהרגו ונפצעו מבלי שהסבו נזק לאויב. הקרב הזה הכה בהלם את תושבי העמק והביא בעקבותיו
לאווירה מדוכדכת למדי. "אנדרטת השבעה" שהוקמה בשנת 1951 על גבעת יונתן על ידי משה ציפר, משמשת תזכורת מצמררת לקרב.
בסיור ציינתי את אורי ניב מאשדות יעקב, כיום בן למעלה מ 80, שבן דודו נהרג בקרב זה. הוא סיפר לי על הקרב ועל כך שהוא מנהל כבר
זמן רב מאבק מול היחידה להנצחה במשרד הביטחון על מנת שיכירו שהחללים בקרב נוריס בעצם השתייכו לחטיבת גולני ושאיזכור זה
יופיע על השלט באנדרטת השבעה הממוקמת מתחת לגבעת יונתן. הרושם נוצר אצלי בשיחתי איתו לפני מספר שבועות שאכן יתקנו את
הכיתוב שם לאחר הכרה בצדקת טענותיו אך כשעברנו היום סמוך לאנדרטה לא ראינו כל תיקון.

חטיבת גולני שנוסדה ב 22 לפברואר 1948 הופקדה על מרחבים גדולים בצפון ובכלל זה על אזור בית שאן והגלבוע. בחודשים הראשונים
של המלחמה היו כוחותיה מרותקים לגזרות הגליל התחתון, טבריה ועמק הירדן וגשר. לאחר שחרור צמח , עמק הירדן אזור גשר ולאחר
קרב משמר העמק שבהם השתתפו כוחות החטיבה הוקצה גדוד גדעון (גדוד 13) לטיפול בבית שאן ובכפרי הגלבוע. עוד קודם לכן,
באפריל 48 נעשה ניסיון של הפלמ"ח לכבוש את זרעין אבל הקרב היה קשה והכח התוקף נאלץ לסגת. ממש לפני הכרזת המדינה ב 13
למאי נכבשה ושוחררה בית שאן על ידי גדוד 13. כאן הקרב היה קל יחסית, הוא התבטא בכיבוש שני כפרים מדרום לעיר וכיבוש תל בית
שאן החולש על העיר. לאחר מכן, נקט נקט אברהם יפה מפקד הגדוד בתחבולות והצליח להערים על הכח הערבי שישב בעיר שמפקדיו
התפתו להאמין כאילו היהודים ריכזו כח רב ובנוסף נוכחו לדעת שלא מגיעה אליהם כל תגבורת מהמפקדה בג'נין. מפקד הכח הערבי
במקום חתם על כניעה ללא קרב וכוחות גולני נכנסו לעיר ,השתלטו עליה והחרימו את כל הנשק שהיה חסר מאד אז ליחידות השונות.

ב 28 למאי קיבל המג"ד יפה פקודה ממפקדת הכוחות הצפוניים של צה"ל (שכבר הוקם עם קום המדינה) לכבוש את זרעין ונוריס
ולהשתלט על הגלבוע. יפה תכנן את הקרב בקפדנות וייעד מספר כוחות מכיוונים שונים הן לפריצה והן להטעייה. התכנון המדויק
והמשמעת בקרב הלוחמים נתנו אותותיהם והכפר זרעין נכבש בקרב קל יחסית תוך גילוי התנגדות לא קשה ב 30 למאי. רק פצוע אחד
היה לכח התוקף. לוחמי הגדוד התארגנו מייד להגנה ואכן כח האויב התקיף בחזרה במהלך היום את הכפר כשהוא מכיל שיריוניות. הכח
המגן הדף את ההתקפות וגרם לתוקפים אבדות כבדות. מייד אחר כך גורשו תושבי נוריס ולילה למחרת עלו לוחמי הגדוד מהעמק למטה
על הר גיבורים ולאחר טיפוס קשה השתלטו על הכפר מזאר במרומי הרכס. היה זה צורך הכרחי לאחר שהיה חשש שחיילי הכח העיקרי
הפולש שכבר היה במוקייבלה מעבר לרכס ישתמשו במזאר הגבוהה כנקודת תצפית. ממזאר פתחו הכוחות באש מקלעים אל ערבונה
וסנדלה ואש זו נתנה את אותותיה. הערבים הפסיקו את קצירם ונפוצו לכל עבר ואנשינו נכנסו אל כפרים אלה והשתלטו עליהם ללא קרב.

אורך הסיור היה כ 7.5 ק"מ. הנה מספר תמונות:


















לסיכום: שמחתי להקדיש הפעם טיול לצרכי מורשת. בשנה זו, שנת ה 70, יתכן שאעשה זאת עוד
מספר פעמים.

אפשר לכתוב אלי:
pshacham@gmail.com


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל