הנסיעה להנדפורד

מתוך הספר "שמי הוא ארם", מאת וויליאם סארויאן, הסופר האמריקני ממוצא ארמני, חתן פרס פוליצר והאוסקר על כתיבת תסריטים (הקומדיה האנושית) – תרגום ארווין קליין. סארויאן, ארמני, שמשפחתו היגרה מטורקיה לאמריקה, מסמל את שואת הארמנים, שנכחדו בטורקיה. ספרו "שמי הוא ארם", מתוכו לקוח הסיפור, נכתב בשנת 1937 והיה כמין מצבה, לזכר העם הארמני שהושמד על ידי הטורקים

העת הגיע יום אחד, לדודי העצוב ג'ורג', לסדר את האופניים שלו ולרכב 27 מילין להנדפורד, היכן שנראה היה שיש עבודה. הצטרפתי אליו, אף שבתחילה הייתה כוונה לשלוח את בן דודי וסק במקומי.
המשפחה לא רצתה להתלונן, על שיש לה בין חבריה, שוטה כזה כמו ג'ורג'. אך יחד עם זאת, רצתה הזדמנות בקיץ, לשכוח ממנו לזמן מה. אם הוא ימצא עבודה בהנדפורד, במלונים, זה יהיה טוב. ג'ורג' ירוויח מעט כסף ובו בזמן לא יפריע לאיש. זה היה הדבר החשוב – להיפטר ממנו.
לעזאזל אתו ועם המנדולינה שלו, אמר סבי, כשאתה קורא בספר שבן אדם יושב כל היום תחת עץ, מנגן במנדולינה ושר, האמן לי, סופר זה הוא אדם לא מעשי. כסף, זה מה שקובע... תנו לו ללכת, ולהזיע תחת השמש לזמן מה. הוא והמנדולינה שלו.
אתה אומר זאת עכשיו, אמרה סבתי, אבל חכה שבוע, חכה עוד שבוע, חכה עד שתתחיל להזדקק למנגינה שוב.
זוהי שטות, אמר סבי, כשאתה קורא בספר שאדם ששר, הוא זה המאושר באמת, הכותב הזה הוא חולמני, ולא סוחר באלף שנה. תנו לו ללכת. זה 27 מיליון להנדפורד, זהו מרחק אינטליגנטי וטוב.
אתה מדבר כך עכשיו, אמרה סבתי, אך תוך שישה ימים תהיה אדם מלנכולי. אני אראה אותך, מתהלך סביב סביב כמו נמר. אני אהיה זו שאראה זאת. בראותי זאת, אני אהיה זאת שאצחק.
הנך אישה, אמר סבי. כשאתה קורא בספר בעל מאות עמודים, הכתובים בכתב זעיר, שאשה היא יצור נפלא, סופר זה סובב את ראשו מאת אשתו וחולם. תנו לו ללכת.
זה פשוט מפני שאינך צעיר עוד, אמרה סבתי. זו הסיבה שאתה שואג.
סתמי את פיך, אמר סבי. סגרי אותו, או שהנה בא גב כף ידי.
סבי הביט סביבו בחדר, על ילדיו ונכדיו.
אני אומר שהוא הולך להנדפורד על אופניו, אמר, מה דעתכם?
איש לא פצה פה.
אז זה סודר, אמר סבי. עכשיו, את מי נשלח יחד אתו? את מי מבין ילדינו נעניש בשליחתו עם ג'ורג' להנדפורד? כשאתה קורא בספר שמסע לעיר אחרת, הינו חוויה נעימה לאיש צעיר, הסופר הזה הוא כנראה אדם בן שמונים או תשעים, שבתור ילד נסע פעם בקרון שני מילין מהבית. את מי נעניש? וסק? האם וסק יהיה זה? גש הנה, ילד.
בן דודי וסק, קם מהרצפה ונעמד לפני האיש הזקן, שהביט אליו מלמעלה בזעם, סלסל את שמו הענק, חיכך בגרונו, ושם את כף ידו על פניו של הילד. ידו כיסתה למעשה את כל הראש. וסק לא זע.
האם תלך עם דודך ג'ורג', להנדפורד? שאל סבי.
אם זה ינעם לסבי, אלך, אמר וסק.
הזקן החל לעוות את פרצופו, שוקל את העניין.
תן לי לחשוב רגע, אמר. רוחו של ג'ורגי היא הטיפשית שבשבטנו. שלך גם כן. האם זה מחוכם לשים שני שוטים יחד?
הוא נפנה ליושבים בחדר, בואו ואשמע את מחשבותיכם בנושא זה, הוא אמר. האם זה מחוכם לשים שוטה מגודל ושוטה גדל, ביחד, שניהם מאותו שבט? האם זה מועיל למישהו? דברו בקול, כך שאשקול.
אני חושב שזה הדבר הטבעי לעשותו, דוד זורק אמר. שוטה ושוטה. האיש לעבודה, הילד למשק הבית ובישול.
יתכן אמר סבי, בואו ונחשוב. שוטה ושוטה, אחד לעבודה, האחר למשק הבית ובישול. האם אתה ידוע לבשל ילד?
כמובן שהוא יודע לבשל, אמרה סבתי, אורז, לכל הפחות.
האם זה נכון, ילד, בקשר לאורז? אמר סבי. 4 כוסות מים, כוס אורז, כפית מלח. האם אתה מכיר את הטריק של עשייתם מזון במקום תבחושת. או שאנו חולמים?
מובן שהוא יודע לבשל אורז, אמרה סבתי.
גב כף ידי היא בדרכה לפניך, אמר סבי. תני לילד לדבר בשביל עצמו. יש לו לשון. ההינך מסוגל לעשות זאת, ילד? כשאתה קורא בספר, שילד עונה לאיש זקן בחוכמה, סופר זה הוא כנראה יהודי, בעל נטייה להגזמה. האם אתה יכול לגרום לזה להיות מזון לא תבחושת?
בשלתי כבר אורז, אמר וסק, זה יצא כמו מזון.
האם היה בזה מספיק מלח? אמר סבי. אם אתה משקר, זכור את כף ידי.
וסק היסס לרגע.
אני מבין, אמר סבי. אתה נבוך בקשר לאורז. מה לא היה בסדר אתו? אמת היא כל מה שמשביע את רצוני. דבר בלי פחד. אם זו האמת חסרת המורא, איש לא יוכל לבקש יותר. מה מביך אותך קשר לאורז?
זה היה מלוח מדי, אמר וסק. היה עלינו לשתות מים כל היום וכל הלילה. כל כך מלוח זה היה.
אל תייפה את העניין, אמר סבי. רק האמת. האורז היה מלוח מדי. באופן טבעי היה עליך לשתות מים כל היום וכל הלילה. כולנו אוכלים סוג זה של אורז. אל תחשוב שמפני שאתה שתית מים כל היום וכל הלילה, הנך הראשון שעשה זאת מעולם. אמור לי רק שזה היה מלוח מדי. אינני נמצא כאן כדי ללמוד. אני יודע. רק אמור לי שזה היה מלח מדי, ותן לי לנסות ולקבוע אם אתה הוא זה שילך.
סבי נפנה לשאר היושבים בחדר. הוא החל שוב לעוות את פניו.
אני חושב שזה הילד שמתאים ללכת, אמר. אבל דברו אם יש לכם מה לומר. מלוח טוב יותר מתבחושת. האם זה היה קל בתוכן ילד?
זה היה קל בתוכן, אמר וסק.
אני מאמן שאת זה יש לשלוח, אמר סבי. המים טובים למעיים, האם זה יהיה הילד וסק, או מי?
במחשבה שניה, אמר דודי זורק, שני שוטים בכל זאת, אולי לא, למרות שהאורז לא יצא תבחושת. אני ממליץ על בן, אולי עליו ללכת, מגיע לו עונש.
הכול הביטו עלי.
בן? אמר סבי. כוונתך לילד שצוחק? כוונתך לצוחק-בקול-רם בן?
למי אחר, הוא יכול להתכוון, אמרה סבתי, אתה יודע היטב למי כוונתו.
סבי נפנה לאטו ובמשך חצי דקה הביט על סבתי. כשאתה קורא בספר, הוא אמר, על בן אדם שמתאהב בבחורה ומתחתן אתה, סופר זה מתכוון למעשה לבן אדם צעיר מאוד. שאין לו מושג, שהיא, כלתו, מתכוונת לחיות עד גיל 97. סופר זה מתכוון לטיפוס צעיר יותר.
האם כוונתך לבן? הוא אמר.
כן, אמר דודי זורק.
מה הוא עשה שיגיע לו עונש נורא זה? אמר סבי.
הוא יודע, אמר דודי זורק.
בן, אמר סבי.
קמתי ועמדתי לפני סבי. הוא שם את כף ידו הגדולה על פני ושפשף אותם. ידעתי שאינו כועס.
מה עשית, ילד? הוא אמר.
התחלתי לצחוק, בהיזכרי בדברים שעשיתי. סבי הקשיב רגע ואחר החל לצחוק יחד אתי. רק הוא ואני צחקנו. האחרים לא העזו לצחוק. סבי הורה להם לא לצחוק, אלא אם כן הם יכולים לצחוק כמוהו. אני הייתי בן המשפחה היחיד בעולם, שצחק בצורה זו.
בן, אמר סבי, ספר לי מה עוללת?
לאיזה תעלול אתה מתכוון, אמרתי.
סבי נפנה לדודי זורק. לאיזה תעלול כוונתך? אמר. אמור לילד איזה תעלול להזכיר, נראה שיש כמה וכמה.
הוא יודע איזה, אמר דודי זורק.
האם כוונתך, כשספרתי לשכנים שאתה משוגע, אמרתי.
דודי זורק סירב לדבר.
או שכוונתך, אמרתי, כשהסתובבתי מדבר בצורה שאתה מדבר?
זה הילד שיש לשלוח עם ג'ורג', אמר דודי זורק.
האם אתה ידוע לבשל אורז, אמר סבי.
לא היה אכפתי לו איך בדיוק עשיתי צחוק מדוד זורק, אם אני יכול לבשל אורז, אסע עם ג'ורגי להנדפורד. זה היה המצב כרגע. כמובן שאני רציתי ללכת, למרות מה שהיה הסופר שכתב שזו חוויה יפה לילד לנסוע. טיפש שקרן, או כל דבר אחר. אני רציתי ללכת.
אני יודע לבשל אורז, אמרתי.
מלוח, תבחושת, או מה? אמר סבי.
לפעמים מלוח, לפעמים תבחושת, לפעמים מושלם. אמרתי.
בוא נחשוב על זה, אמר סבי. הוא נשען על הקיר חושב. שלוש כוסות גדולות של מים, הוא אמר לסבתי.
סבתי הלכה למטבח ואחרי רגע, שבה עם שלוש כוסות גדולות של מים, על מגש. סבי שתה כוס אחת אחרי האחרת ואחר נפנה לשאר, בעשותו פרצופים מלאי הרהורים.
לפעמים מלוח, הוא אמר, לפעמים תבחושת, ולפעמים מושלם. האם זה הילד לשלוח להנדפורד?
כן, אמר דודי זורק, היחיד!
יהי כן, אמר סבי. זה הכול, רצוני להישאר לבד.
זזתי על מנת ללכת, סבי אחז בצווארי.
הישאר רגע, אמר.
כשהיינו לבד, אמר: דבר כפי שדודך זורק מדבר.
עשיתי כך וסבי פרץ בצחוק.
לך להנדפורד, אמר, לך עם דודך ג'ורג' השוטה, ועשה זאת מלוח, או עשה זאת תבחושת, או עשה זאת מושלם.
בדרך זו, מוניתי להיות מלווהו של דודי ג'ורג', במסעו להנדפורד.
יצאנו לדרך למחרת בבוקר, לפני הנץ החמה. ישבתי על המוט של האופניים ודודי ג'ורג' על הכיסא. אך כשעייפתי ירדתי והלכתי ברגל. אחרי זמן מה דודי ג'ורג' ירד והלך ואני רכבתי. הגענו להנדפורד רק מאוחר באותו אחר צהריים.
היינו אמורים להישאר במקום זה עד שהעבודה תיגמר, עד חלוף עונת המלונים. זה היה הרעיון. סובבנו בעיר בחפשנו אחר בית לגור בו. בית עם חימום בתוכו, עם חיבור לגז ומים. לא היה אכפת לנו מחשמל. אך רצינו גז ומים. ראינו כשישה-שבעה בתים ולבסוף מצאנו בית שדודי ג'ורג' אהב. כך שעברנו לשם באותו לילה. זה היה בית בן 11 חדרים, עם חימום, גז וכיור עם מים זורמים. הייתה גם מיטה וספה. שאר החדרים היו כולם ריקים.
דודי ג'ורג' הדליק נר, הוציא את המנדולינה שלו, ישב על הרצפה והחל לשיר. זה היה נהדר. לפעמים הוא נשמע מלנכולי ולפעמים משעשע, אך תמיד זה היה נהדר. איני ידוע כמה זמן שר וניגן עד שנוכח לדעת שהוא רעב. אך פתאום הוא קם מהרצפה ואמר, בן, אני רוצה אורז.
הכנתי סיר אורז באותו לילה, שהיה גם מלוח וגם תבחושת, אך דודי ג'ורג' אמר, בן, זה נהדר. הציפורים העירו אותנו השכם בבוקר.
העבודה, אמרתי, אתה מתחיל היום, אתה יודע.
היום, אמר דודי ג'ורג'.
הוא יצא בהליכה טראגית מהבית הריק ואני חיפשתי מטאטא. לא מצאתי שום מטאטא, כך שיצאתי וישבתי על המדרגות של המרפסת שבחזית. זה נראה, באור יום, אזור יפה של העולם. זה היה רחוב עם ארבעה בתים בלבד. הייתה כנסייה לפני הבית, שני בלוקים הלאה. ישבתי על המרפסת כשעה. דודי ג'ורג' רכב במעלה הרחוב, על אופניו. עושה שמיניות בשמחה בלתי עצורה.
לא השנה, תודה לאל, הוא אמר, הוא נפל מאופניו על ערוגת שושנים.
מה? אמרתי.
אין עבודה, הוא אמר. אין עבודה, תודה לאל. הוא הריח שושנה.
אין עבודה? שאלתי.
אין עבודה, תודה לאל, הוא אמר.
הוא הביט על השושנה, מחייך.
מדוע לא? אמרתי.
המלונים, אמר.
מה בקשר אליהם? אמרתי.
העונה חלפה, אמר.
זה לא נכון, אמרתי.
העונה חלפה, אמר דודי ג'ורג', האמן לי, חלפה.
אביך ישבור לך את הראש, אמרתי.
העונה חלפה, אמר, תודה לאל הרחמן. כל המלונים לוקטו.
מי אמר? שאלתי.
החוואי בעצמו, החוואי בעצמו אמר, דודי ג'ורג' ענה.
הוא רק אמר זאת כדי לא לפגוע ברגשותיך, אמרתי. הוא אמר זאת מפני שידע, שלבך לא יהיה נתון לעבודתך.
תודה, אל, אמר דודי ג'ורג', כל עונת המלונים חלפה, כל המלונים לוקטו.
מה נעשה אמרתי, עונת המלונים רק החלה.
זה נגמר, אמר. אנו נשאר הבית הזה חודש, ואחר כך נחזור הביתה. שילמנו כבר את שכר הדירה ויש לנו די כסף לאורז. נחלום פה חודש ואחר כך נחזור הביתה.
בלי שום כסף, אמרתי.
אבל בבריאות טובה, תודה לאל אשר ליקט אום כה מוקדם העונה.
דודי ג'ורג' ירד לתוך הבית עם המנדולינה שלו ולפני שיכולתי להחליט מה לעשות אתו, הוא היה שר ורוקד.
זה היה כל כך יפה, שלא ניסיתי אפילו לגרשו מהבית. רק ישבתי על המרפסת והקשבתי.
נשארנו בבית חודש ואחר כך חזרנו הביתה. סבתא הייתה הראשונה שבאה לקראתנו.
הגיע הזמן שתחזרו הביתה, היא אמרה. הוא עצבני כמו נמר, תן לי את הכסף.
אין שם כסף, אמרתי.
האם הוא עבד? שאלה סבתא.
לא, אמרתי, הוא ניגן ושר כל החודש.
איך יצא האורז שלך, היא אמרה.
לפעמים מלוח, לפעמים תבחושת, לפעמים מושלם. אבל הוא לא עבד.
אסור שאביו ידע, אמרה, יש לי כסף. היא הרימה את שמלתה והוציאה כמה מטבעות, מתוך כיס מכנסיה.
כשיבוא הביתה, אמרה, תן לו את הכסף.
אעשה זאת, אמרתי.
כשסבי חזר הביתה הוא החל לשאוג. כבר חזרתם?! האם העונה הסתיימה כה מהר? היכן הכסף?
נתתי לו את הכסף.
לא אסכים שישב לי פה כל היום! צעק סבי. יש גבול לכל דבר! כשאתה קורא בספר שאב אוהב את בנו הטיפש, יותר מאשר את החכם, סופר זה הוא רווק שמעולם לא חשב על חתונה.
בחצר, תחת העץ השקדים, דודי ג'ורג' החל לנגן ולשיר. סבי פסק מכל פעילותו והאזין. הוא ישב על הספה, חלץ את נעליו.
נכנסתי למטבח לשתות שלוש-ארבע כוסות מים, להרוות את הצמא של אמש. כאשר חזרתי לגזוזטרה, הזקן היה שרוע על הספה, ישן עם חיוך על שפתיו ובנו, ג'ורג' שר הללויה ליקום. בכל כוח קולו המלנכולי היפה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל