מיטיבי לכת: מדלתון לרמות נפתלי דרך נחל חצור, רמת עלמה, נחל קציון ובקעת יחמור

מסלול מרהיב בגליל המזרחי העליון בו חוצים מספר תבניות נוף, יורדים ועולים בואדיות וצופים בנופים מרהיבים

טיולנו הפעם התנהל בגליל העליון המזרחי. נקודת ההתחלה הייתה באזור בית העלמין של דלתון ונקודת הסיום במפגש כביש 886 עם
שביל בסימון ירוק כחצי קילומטר דרומית למצודת רמות נפתלי. האמת היא שלתקופה זו של האביב המסלול ארוך מידי ואפשר לקצר
אותו (למשל בירידה מהר דלתון - ללכת בשביל המסומן ירוק במקום באדום ההולך על הר אביתר). מי שמחליט לעשות את כולו כפי
שמתואר כאן ילך קרוב ל 20 ק"מ. תמונות מהטיול בסוף הכתבה.

רקע גאולוגי ומורפולוגי
כפי שציינתי כבר בכמה תיאורי מסלולים בצפון, הגליל על שני חלקיו הוא אזור מרתק בשל הנוף המבותר, המשופע עקב כך ברכסים
ועמקים. אלה תוצאה של שבירה אינטנסיבית שעבר האזור. השבירה הזו הוא תוצאת שילוב של שני גורמים:
- פעולת כוחות טקטוניים.
- סוג המסלע שהוא ברובו גיר ודולומיט קשים הנוטים להישבר ולהיסדק.
על הגליל פעלו ופועלים כוחות טקטוניים ממספר כיוונים: מזרח,צפון וצפון מערב. הציור הבא מדגים את שדה המאמצים המופעל עליו:




הלוח הערבי ולוח אפריקה (שעליו יושבת ישראל) נעים צפונה בתנועת גזירה ביניהם ,כשלוח ערב הולך ומתנגש ונדחק ללוח אירואסיה.
התהליך הזה שהחל לפני כ 14 מיליון שנה חולל את קימוט הרי הזגרוס ויצר את התפר ביטליס-זגרוס (רכס הזגרוס משתרע לאורך של
כ 1500 ק"מ החל מאזור כורדיסטן לאורך גבול אירן עירק ועד למצר הורמוז) באזור ההתנגשות. כתוצאה מכך נדחק לוח אנטוליה
מערבה לאורך השבר הצפון אנטולי החוצץ בין לוח אירואסיה מצפון לבין הלוח האנטולי דרומית לו. השבר המזרח אנטולי מפריד בין
לוחות ישראל ערב וישראל-סיני לבין לוח אנטוליה. הדחקות לוח אפריקה ולוח ישראל סיני לכיוון לוח אנטוליה יצרה את הקשת
הקפריסאית דרומית לקפריסין שהוא אזור הפחתה – התנגשות שלאורכו מתרחשות רעידות אדמה רבות ומאמץ טקטוני בכיוון צפון מערב.
בנוסף, תהליך ההתרחקות של לוח ערב מלוח אפריקה מלווה ביצירת ביקוע, הוא השקע הטופוגרפי מדרום סיני ועד תורכיה שלאורכו
מתרחשת תנועת טרנספורם ים-המלח (מה שמכונה בלשון עממית ולא מדייקת השבר הסורי אפריקאי). תנועת הגזירה האופקית
שהוזכרה קודם יצרה מאז תחילתה הפרש של כ 105 ק"מ בין נקודות מתאימות משני צדי השקע. בעטיה של תנועה זו והשתפלות השטח,
נוצרו השקעים הגדולים (ים המלח, הכנרת והחולה) , שברים רבים ולא רצופים לאורך הבקע שלאורכו מתחשת התנועה וכן התרחשה
התרוממות רכס החרמון כתוצאה מפיתול שמאלי של תנועת הטרנספורם באזור שמצפון לעמק החולה .
כל הכוחות שהוזכרו משפיעים גם על הגליל מכמה כיוונים. ההשפעה הגדולה ביותר היא מכיוון תנועת הטרנספורם, השתפלות השטח
באזור הבקע והתרוממות חלקים אחרים. אלה יצרו שברי רוחב הן בנגב והן בצפון וגרמו להשתפלות עמק יזרעאל ועמק חרוד. בנוסף,
נוצרו בגליל שברים רבים קטנים יותר. בנוסף, שדה מגמתי ענק ששרר מתחת לרמת הגולן של היום והגליל המזרחי והיה פעיל
במקומות מסוימים עד לפני כ 4000 שנה בלבד, תרם לשדה המאמצים המופעל בעיקר על הגליל המזרחי. הנה כי כן הגליל חווה
מאמצים טקטוניים מכמה כיוונים.

סיכום של הכוחות היוצרים את שדה המאמץ הכולל כל הגליל מובא בציור הבא





המסלע
בגליל , כמו בחבלים רבים של הארץ , חשופים סלעי משקע . אלה הם סלעים ששקעו בים , או ביבשה , והם מסודרים בשכבות
- הקדומה למטה והצעירה למעלה . שכבות סלעי משקע מחולקות , בהתאם לתכונות הסלע , לחבורות שהן יחידות סלע גדולות.
כל חבורה מתחלקת לתצורות שהן יחידות דקות יותר ומוגדרות היטב מבחינת הרכב המסלע . הרי הגליל בנויים בעיקרם סלעי
גיר ,דולומיט וקרטון , שנרבדו בים קדום רדוד מאז תור הקרטיקון - לפני כ - 100 מיליון שנה , ועד תחילת תור השלישון - לפני
40 מיליון שנה . טור סלעי המשקע מחולק לשש חבורות גיאולוגיות , המובאות כאן לפי הסדר , למן התקופה הקדומה ביותר ועד
לתקופה החדשה ביותר :
חבורת כרנב - אבן חול , חוואר וגיר מתקופת הקרטיקון התחתון
חבורת יהודה - דולומיט , גיר וקרטון מגיל הקנומן - טורון
חבורת הר הצופים - קרטון וחוואר מגיל הסנון ותקופת הפליאוקן
חבורת עבדת - גיר וקרטון מתקופת האיאוקן
חבורת סקיה - שכבות קונגלומרט ( תלכיד ) , אבני חול ובזלת מתקופת המיוקן
חבורת ים המלח - חוואר , קרטון ובזלת מתקופת הפליוקן

סלעי חבורת יהודה הם הנפוצים בגליל , ובמקום השני מבחינת חשיבות תפוצתם מופיעות חבורות ים המלח , הר הצופים ועבדת .
הקימוט הראשוני יש להזכיר המוכר כחלק מקימוטי הקשת הסורית שיצר את כל שדרת ההר הראשונית בארץ, התחיל בסוף
תקופת הטורון כשהאזור היה עדיין מתחת לים כשחלק מהשכבות של הסלעים שהוזכרו כבר הורבדו. לאחר מכן לאורך ההיסטוריה
הגאולוגית התרוממו הרי הגליל מספר פעמים וההתרוממות המשמעותית באה עם יצירתו של בקע ים המלח.
סלעי הדולומיט והגיר מחבורת יהודה פריכים ונוטים להיסדק הן בשל פעולת כוחות טקטוניים והן עקב המסת המרכיב הגירני בהם
על ידי המשקעים המועשרים בתחמוצת הפחמן בבואם במגע עם הקרקע, מה שמאפשר הרחבה והעמקת הסידוק בהם בתהליך
אירוזיבי איטי. ולכן, פעולת כוחות טקטוניים נמרצים על אזור כזה באה לידי ביטוי בשבירה ולא בקימוט.

מסלול הטיול
המסלול שלנו התנהל הפעם מדרום מערב לצפון מזרח וחצה מספר תבניות נוף. התחלנו מאזור הישוב דלתון. בדרך עברנו בשמורת
נחל דלתון, בהר אביתר שממנו ירדנו לנחל חצור וטיפסנו צפונה לשיפולי רמת עלמה. רמת דלתון ורמת עלמה היו בעבר רמה אחת
שנשברה על ידי ההעתק (שבר) נחל חצור-א-ריחאניה וחלקה הצפוני – רמת עלמה – שקע בשיעור של כ 100 מטר לעומת החלק
הדרומי – רמת דלתון. רמת עלמה ורמת דלתון הן שטח הררי ביסודו, שעבר תהליך סחיפה אירוזיבית ממושכת אשר פילס אותו
לחלוטין. על גבי שטח מפולס זה זרמה בזלת שמקורה בהרי געש כבויים: הר אדמון, הר דלתון והר יוחנן.
כשטיפסנו לרמת עלמה עברנו ליד מערת עלמה. זו המערה הקרסטית העמוקה ביותר בארץ, כ 160 מטר בעומק האדמה. מאחר
וירדתי לתוכה כבר פעמיים, ויתרתי הפעם מה גם שזה היה מעכב בהרבה את לוח הזמנים. ממנה פנינו מזרחה בשטח שמצפון
לנחל חצור שמצוי בתחום השמורה הנקראת על שם הנחל. המשכנו כ 2.5 ק"מ ואז פנינו צפונה לכיוון מרות הקדומה.

מרות הקדומה נמצאת בתחום שטח אש ואימונים פעיל של צה"ל , והכניסה אליו אפשרית רק בשבתות ובחגים . רשימת קברי
צדיקים בגליל מן המאה ה - 14 לספירה , שנמצאה בידי צבי אילן באוסף הגניזה הקהירית שבאוניברסיטת קיימברידג' באנגליה
הביאה בשלהי שנת 1981 לגילויה של חרבת מרות , באדמות הכפר החרב מרוס . באתר נתגלו בית כנסת , בורות מים , גתות ,
בית בד , מאגר מים תת - קרקעי , דרכים עתיקות ומערות קבורה . לאחת המערות , שזוהתה כמקום קבורתו של צדיק , יש דלת
אבן יפה ומשקוף מעוטרים בגילופים . מרות הייתה עיר מבוצרת בעלת חומה , מגדלים וחפיר חצוב באורך של כ - 250 מ'
בדרום - מערב . יוסף בן מתתיהו , מפקד מרד הקנאים בגליל , מונה את מרות בין הערים שביצר בגבולו הצפוני של הגליל . מרות
נוסדה בתקופה החשמונאית , בראשית המאה ה - ו לפנה"ס , ובשיאה השתרעה על שטח של 40 - 50 דונם ומנתה
כ - ,500 ו - 2,000 נפש . בית הכנסת נבנה בסוף המאה ה - 4 לספירה , ועמד על תלו כ - 800 שנה . המבנה הוקם בשטח
תעשייתי שהיו בו מקווה טהרה , בורות , מערות , מבנים ומתקנים חצובים . הוא הושתת בחלקו על סלע ובחלקו על מסד בנוי .
בקיר המזרחי של מסד האכסדרה נמצאו שש חוליות עמודים משולבות , השייכות למבנה ציבורי מתקופה קדומה יותר . גודלו של
בית הכנסת , מטיפוס בתי הכנסת הגליליים , הוא 19.25 א 13 מ', והיו בו שלושה שלבי בנייה מתקופות שונות . בחזית הדרומי
נראה שהבימה המערבית הייתה מסד לארון הקודש , ואילו על הבימה המזרחית , הרחבה יותר , קראו את התורה . לאורך הקירות
היו ספסלי אבן . באתר נמצאו אבני ךרכב מעוטרות בשריגי גפן , אשכולות ענבים ועלי קוציץ ( אקנתוס ) ובדגמים גיאומטריים שונים.
בחזיתן יש קשתות מעוטרות במזלות המגולפים בתוך מסגרת עשויה עלים מנוצים . בחזית הבניין הייתה אכסדרה וממערב לבניין -
מחסן , שבתוכו נמצאה חבויה קופת בית הכנסת . במרכז הרחבה הקדמית נתגלה בור מים . לאורך השנים היו כמה שלבים בניית
בית הכנסת. כשני דורות לאחר הבנייה הראשונה הוחלפה רצפת הטיח ברצפת פסיפס ססגונית. לאחר רעידת האדמה בשנת 749
לספירה בה נהרס בית הכנסת כליל, הוא נבנה מחדש אך לא עלה בידי הבנאים להשיב את פאר המבנה לקדמותו.
מרות היה יישוב יהודי שהתקיים במשך 1,300 שנה , למן היווסדו בתקופה החשמונאית , בשנת 100 לפנה"ס בקירוב , ועד התקופה
האיובית , בראשית המאה ה - 13 לספירה . בשנת 1210 סייר הנוסע היהודי ר' שמואל בר שמשון בכפרים פירעים , עמקה ועלמה
שבסביבה הקרובה , אך את מרות אין הוא מזכיר . על בתי כנסת ביישובי האזור הוא כותב :"מהם נהרסות ויש מהן קיימות". ייתכן
שבית הכנסת של מרות היה בין אלה ההרוסים . בשנת 1202 לספירה פקד רעש עז את האזור ; נראה שרבים מתושבי מרות נספו
ברעש זה . מתי מעט הניצולים לא היה בכוחם לשקם את הריסות בתיהם ואת הריסות בית הכנסת , והם נטשו את מרות .

ממרות המשכנו צפונה וירדנו בנחל קציון שהוא יובל קצר של נחל דישון. עברנו בסמוך לחרבת קציון. מחוסר זמן לא בקרנו בה.
משם ירדנו בנחל קציון שהוא יובל קצר של נחל דישון. נחל מרתק ויפהפה. כשסיימנו, טיילנו למעשה בשמורת נחל דישון. לאחר
הליכה קצרה בנחל זה טיפסנו ממנו צפון מערבה וירדנו לבקעת יחמור. בקעה זו ובקעת קדש המצויה עוד צפונה שייכות ליחידת
העמקים הקרסטיים. הן מפותחות במסלע גירני קשה קרקעיתן מפולסת כתוצאה ממילוי של קרקע והן סגורות מכל עבר - ללא ערוץ
המנקז אותן . אלו הן בקעות המסה מסוג פוליה , והיפה והמרשימה שבהן היא בקעת קדש הגדולה . כיום מנוקז חלק מבקעה זו אל
עמק חולה , על ידי נחל קדש ( ואדי אלערוס ) - קניון עמוק ותלול ובו מפלי ענק - שהצליח במהלך התחתרותו לאחור לפרוץ אל תוך
הבקעה הסגורה .


הנה כמה תמונות מהטיול:



















זהו זה . טיול מומלץ אך בדרגת קושי גבוהה

אפשר לכתוב אלי:

pshacham@gmail.com


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל