החזרה לישראל - רילוקיישן שני?

בעבר חשבנו שהחזרה לישראל הוא צעד פשוט וטבעי. הרי אנחנו חוזרים למשפחה, לחברים, לבית ... ולכל מה שמוכר. כעת ברור לי, שזה רילוקיישן מורכב, כמעט כמו הרילוקיישן לקנדה.

מתכוננים לחזרה לישראל

עוד מספר חודשים נחזור לישראל, אחרי שהייה של 3 שנים בקנדה. התחלתי בהכנה של המשימות לביצוע: הגדרת תכולת השיפוץ של הבית, הכנת רשימת קניות ארוכה ממוצרי החשמל החסרים ועד רכבים, הרשמה של הילדים לבי״ס ועוד. המשימות האלו לא מדאיגות אותי. בסוף הכל יסודר, ואפילו ביטוח לאומי ורשות השידור בישראל ידעו שחזרנו.
השאלה היא איך מפנימים שהחיים בארץ, הסביבה, הקשרים וכל המוכר השתנו בינתיים (או שאנחנו השתננו) ויותר קשה – איך גורמים לילדים להבין את זה.
 

הארץ השתנתה או שאנחנו השתננו?

למרות שאני כל כך מחכה לחזור לישראל, אני מתקשה לדמיין את החיים השוטפים בישראל. חזרה לעבודה מטורפת, תיאום (חודש) מראש עם מי נפגשים בכל סופ״ש (יש הרבה מחוייבויות) והתיאומים אצל מי נהיה בחג.
הילדים מאמינים שכשנחזור לישראל, הכל ישאר כפי שהיה. ברור להם שהם מכירים כל כך טוב את החיים בארץ ושהם יחזרו בטבעיות למשפחה, לבית שלנו, לחברים שלהם, לטיולים בארץ ולסביבה המוכרת. כנראה שהמשפחה והבית הם הדברים היחידים שיישארו ללא שינוי.
כשביקרנו בישראל, נראה היה שהכל השתנה. זה לא שטורונטו יפה במיוחד ואפילו כפ"ס לעומתה היא "עיר ללא הפסקה", אבל בכל זאת יש במיקום שלה אפשרויות אינסופיות. אני בטוחה שהילדים יתגעגעו לשלג, לסקי, לנסיעות לארה"ב וכמובן ל-Wonderland, פארק השעשועים הגדול בקנדה בו היינו מנויים בשנתיים האחרונות.
אנחנו נזכרים עם הילדים בטיולים וקמפינגים שעשינו בישראל עם החברים ובליבי אני חושבת שאולי הם כבר לא יתלהבו מנחל עמוד ומנחל כזיב, אחרי הטיולים בהוואי, בהרי הרוקיס ובפארקים של קנדה. אולי גם פארק כפ"ס המקסים והסופרלנד יראו להם עכשיו לא אטרקטיביים.

עם זאת, אני בטוחה שהילדים יהיו מאושרים בארץ. לא משנה מה וכמה הם חוו בקנדה, המקום הכי טוב בשבילם יהיה המקום בו נמצאת המשפחה וכמובן גם הקוטג' של תנובה, הקורנפלקס של תלמה והעוף של סבתא.
 

אתגרים ישנים - חדשים

אני מקווה שהילדים ימצאו מהר את דרכם החברתית. החברים של הילדים הגדולים השתנו (גיל ההתבגרות) ואולי כבר מצאו חברות עמוקה אחרת (מי יודע, אולי גם חלק מהחברים שלנו). הילדים הקטנים יצטרכו להכיר חברים חדשים, כי את הקודמים הם כבר שכחו.
הילדים יצטרכו להסתגל לבית ספר חדש, עם קודי התנהגות שונים. אני מניחה שהם יתרגלו מהר לכך שהם לא צריכים לעמוד בטור כל הזמן ושמותר בארץ לרוץ בביה"ס, אבל הם יצטרכו להתרגל גם לכיתות רעשניות עמוסות בילדים. הילדים יצטרכו להשלים את החוסרים בחשבון ובשפה ויכירו לראשונה את השפה התנכ"ית.
לרגעים אני מתעודדת מכך שהילדים עמדו בגבורה באתגר ההשתלבות בקנדה (ועוד באנגלית), אז כנראה שהם יעמדו גם באתגר הלימודים בחזרה לישראל (בכל זאת, נראה לי שקל יותר ללמוד אנגלית מאשר תנ"ך).

גם לבעלי ולי צפויים אתגרים חדשים. נצטרך למצא עבודה חדשה וככל הנראה טירוף שעות העבודה שהיה לנו פעם, כבר יראה לנו זר ולא הגיוני. נחזור לקיים פגישות סטטוס ישראליות, בהן כולם מאחרים, שותים קפה, מסבירים את הדחייה בלו"ז אבל לפחות מוצאים פתרון יצירתי.
קנדי אחד אמר לנו משפט חכם : "נראה שיש לכם בישראל באופן יחסי הרבה אנשים חכמים ומוכשרים, אבל הרבה ישראלים לא חכמים, מדברים כאילו הם חכמים". גם לזה נחזור :)
 

הכי כיף בישראל

אחרי הכל אנחנו חוזרים לארץ, למשפחה ולחברים שאנחנו כל כך אוהבים. אולי הכל יקבל גוון קצת אחר, כי ראינו ברילוקיישן המון חוויות וצבעים, אבל אני מאמינה שנתאהב בישראל מחדש.
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל