בין העצמה אישית להעצמה רוחנית

לנסות להבין את הרוחניות זה כמו לחפש את החושך בעזרת פנס, בכל מקום שנאיר נראה שאין חושך. עלינו קודם כל לרכוש את הכלים הדרושים לשם כך. ובראש וראשונה להתפטר מהדעות הקדומות והאגו שלנו. ברגע שנשתוקק לגלות את האמת המשחררת, אנחנו רק נחסל את הסיכוי למצוא אותו. כי ההשתוקקות עצמה רק גורמת לסבל, של הקיום הגשמי. כלומר, אין אמת מוחלטת. הכול קיים ואין מה להבין.

שלושה צעדים להבנת האמת הרוחנית

שברגע שאתה מנסה להבין את התורה הרוחנית, אתה חוטא שוב בסטיגמות, בדעות קדומות, בתפיסות מוטעות של המציאות. בסופו של דבר גם התאוריה שלנו על הרוחניות, היא מזויפת...
האמת הרוחנית היא חמקמקה, אנחנו יכולים להיתקל בה, אבל לא למצוא אותה באמת.
כמו מדאוס, אשר כל מה שנגע בו, הפך לזהב, והברכה הפכה לקללה, כי גם האוכל שרצה לאכול הפך לזהב. כך גם מי שחושב שגילה את התורה הרוחנית, עלול לגלות שהגילוי הזה, הוא קללה.
כך קורה שאחרי רגעי התעלות, שבהם אתה חושב שאתה מבין את המהות הרוחנית, באה הנפילה. זה בגלל שאת המהות הרוחנית לא ניתן למסגר בקונספטים של מילים...
שלושה הן האמתות שנבקש: מי אני, כיצד להיות מאושר, מה קורה ברגע המוות?
עליך להכיר את עצמך האמתי, אחרי שכל חייך החדירו בך דעות קדומות בקשר לעצמך. ואתה, בתור ילד, לא יכולת להבין שאלו דעתם של אחרים ולא אתה האמתי. לדעת את עצמך, זה גם לאהוב את עצמך, כל אחד מאתנו הוא מושלם, כפי שהוא. היקום מושלם וכל רגע הוא מושלם. כל רגע קשור להמון רגעים קודמים ונוצר בקשר הדוק אתם. אבל הנטייה שלנו היא לברוח מהעצמי, כדי ליצור לעצמנו מהות, אגו, שיפטור אותנו מהאמת: אנחנו במהותנו אפסיים, מהות רוחנית, שאין בה שום נקודת אחיזה, שנוכל למצוא בעולם הפיזי הזה.
הנקודה השנייה, כיצד להיות מאושר, מסובכת לא פחות. בודהה הגדיר את הקיום האנושי כסבל, שכן ברגע שהאדם תופס את עצמו הפיזי, שנדון למוות, הוא סובל כל הזמן. הוא סובל כי הוא לא יכול להשלים עם המהות האמתית שלו ומחפש לברוח ממנה. אז כשהאושר בא, הוא פשוט לא ימצא אותנו, כי אנחנו נמצאים פה תחת זהותו המזויפת של האגו שטיפחנו.
והשאלה השלישית, לגבי המוות. האמת היא שהמוות לא קיים, כי החיים עצמם לא קיימים. הכול זה אשליה. אנחנו נקודה מזערית, אפסית, המחוברים לששת החושים שלנו ותופסים את העולם כמוחשי. כל זאת בזמן שאיננו קיימים באמת, אלא רק תחת זהות בדויה של האגו. האדם לא עובר מהעולם הזה לעלם הבא, עם האגו שלו. רק המהות הרוחנית שלו עוברת והיא לא מה שהוא חושב כעצמי שלו. אלא משהו שכל חייו, ניסה לברוח ממנה.

סוקרטס, הפילוסוף המפורסם מכולם, נהג להטיל ספק בכל דבר. הוא היה מתעמת עם אנשים ומוכיח להם שהאמת שהם חשבו כאיתנה, בטעות יסודה. ביסוד תורתו התפיסה שכשמישהו מגיע למסקנה כלשהי, הוא בעצם מפסיק לחשוב.
גם הפתגם המפורסם: "אני חושב, משמע אני קיים", בא בעצם לומר את אותו הדבר. כל זמן שהאדם חושב, הוא קיים בתור משהו מוחשי. שכן האדם עלול לגלות שאינו ממשי והכול בחיים זה אשליה. אין אמת אחת, אלא רק מסקנות חולפות.

חופש הבחירה שניתן לנו, הוא מהות הקיום הפיזי שלנו. לכל אחד יש את האמת שלו, מעבר לזה יש את האמת המוחלטת, שהיא מעבר להשגתנו

יותר חשוב מאשר הכלל: הכול יחסי, הכלל: הכול זה איך שאתם מתייחסים לכל דבר. שכן לשום דבר אין ערך בפני עצמו, חוץ מאשר מה שאתם מייחסים לו...
ההשוואה בין הדברים יוצרת נפרדות ומה שאנחנו צריכים זה אחדות. כלומר, אסור לנו לשפוט, אלא רק להבין שכל אחד מאתנו מתייחס לכל דבר אחרת.
בעצם לשום רגש אין סיבה כלשהי. הרגש הוא קיים בפני עצמו ואין לנו שום שליטה עליו. כל מה שאנו יכולים זה לייצר רגשות נגדיים. כך למשל לפחד ניצור רגש אומץ ולחרדה רגש ביטחון.
האושר עצמו הוא משהו שמופיע, בלי שתהיה לנו שליטה עליו. האושר יבוא וייעלם, כמו השמש בום מעונן. רגעי אושר יבואו בעקבות רגעי עצב והעצב עצמו יהיה דבר מבשר טובות.
כלומר, כל מה שאנו יכולים לעשות זה להעלות את רגש האושר, כאשר אנו אומללים.
אז אל לנו להיעלב ולייחס איזה כוח אמתי למה שאומרים עלינו, או לשיפוט שלנו את האחרים. בדיוק כמו הכלל החשוב: "אל תיקחו שום דבר אישי". לא פעם אנו מתלבטים כיצד להגיב למישהו שפגע בנו, לפי דעתנו. הדבר הטוב ביותר שנוכל לעשות זה להבליג, כי בכך נפחית אותו ואם נחשוב וננפח את דבריו, אנו רק נעצים אותו, ונקנה לו שליטה בחיינו. אדם שלא נעלב ממשהו, הופך את המשהו הזה לחסר חשיבות, ומצליח לפוגג את השפעתו. לכעס אין מקום בחיינו, אלא אם כן הוא בא לשרת איזו מטרה, כמו פעולת מנע כנגד משהו מזיק.
ברגע שניתן לכם חופש הבחירה, לכל אחד יש רגשות שונים, שאינם תלויים בדבר ממשי, חוץ מאשר בכל אדם, היוצר את רגשותיו, לפי רצונו.
העריכו את זה ואל תשפטו איש, לכול אחד ואחד מאתנו יש מקום וזכות שווה בעולם הזה.
האושר נמצא בדברים הקטנים של החיים ולא בהישגים הגדולים, שנראים לכם כל כך חשובים... שהרי לעולם אין לך מספיק, ממה שאתה לא צריך. התשוקה שלנו לדברים, יוצרת את האומללות שלנו. כי היא מנתקת אותנו מהאני האמתי שלנו, שהוא לא האגו שלנו, הנעלב והפגיע...


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל