החמאס כמשל

להתגבר על החמאס באמצעות הרשות הפלשתינית. עוצמתנו הצבאית אינה יעילה למלחמה באויב ללא מדינה. תולדות הממשק ישראל – חמאס היא מפתח למצב הישראלי.

להתגבר על החמאס באמצעות הרשות הפלשתינית. עוצמתנו הצבאית אינה יעילה למלחמה באויב ללא מדינה. תולדות הממשק ישראל – חמאס היא

החמאס כמשל
צבי י' כסה

להתגבר על החמאס באמצעות הרשות הפלשתינית.
עוצמתנו הצבאית אינה יעילה למלחמה באויב ללא מדינה. תולדות הממשק ישראל – חמאס היא מפתח למצב הישראלי.

בפברואר 1974 התקיימה וועידת רבאת של הליגה הערבית שהחליטה להפקיע את העניין הפלשתיני מהמלך חוסיין ולהעבירו לעראפאת, לאש"פ. לפני הוועידה פרופסור נדב ספרן, האיג'יפטולוג מהרווארד, היה בקהיר. מלשכת סאדאת פנו: "אתה נוסע לתל אביב. תגיד לרבין, ראש הממשלה, שאם ישראל תצהיר הצהרה מעורפלת שבבוא היום הפלשתינים יהיו חלק מהמו"מ, אנחנו נמנע את ההחלטה האמורה".

ספרן היה אתי בפלמ"ח. סיפר: ציטוט: "עליתי לרבין ומסרתי לו את המסר המצרי. רבין שמע ושלח אותי למדרגות". וערפאת עלה להנהיג את הממשק עם ישראל והדברים ידועים. לזכור שאסור היה בימים ההם לדבר עם אש"פ.

ורבין בהזדמנות השנייה עשה את אוסלו. אחד הסעיפים הוא שמפלגה שלא תכיר בישראל לא תשתתף בבחירות. ועלה שרון לראשות הממשלה והנשיא בוש לחץ לאפשר לחמאס להשתתף ושרון נעתר. והחמאס ניצח בבחירות. (לזכותו של שרון שערב הבחירות דיכטר המומחה לפלשתינים הבטיח שאין סיכוי שהחמאס יכה את פתאח ואש"פ).

לפני ואחרי אוסלו מדיניות ממשלות ישראל הייתה להחליש את הרשות פלשתינית. השיטה שנבחרה הייתה לטפח את החמאס. הרי זה ארגון דתי משל האחים המוסלמים. הוא בניגוד לאש"פ והרש"פ מתנגד לאוסלו ולפשרה עם ישראל. אתו נוכיח בעולם שאין עם מי לדבר. כך פינה שרון את יישובי עזה ללא מו"מ עם הרש"פ. ידע שחמאס ישתלטו. וזה טוב כי אין עם מי לדבר.
וכך שלוש מלחמות עם חמאס לא להכרעה ופתרון אלא להרתיע חזור והרתע. כשהוכח שחמאס היה לסיירת של אירן צריך היה להכריעו בכיבוש עזה – כל העולם חיכה לכך - ולמסור לרשות הפלשתינית. אבל, רצינו את החמאס כדי שלא ייווצר מצב למו"מ. וכך בממשק ישראל-פלשתינים לא מבקשים פתרון אלא להבטיח שניים דברים: את הכיבוש, מצד אחד ואת השילטון בישראל, מצד שני. כי כגודל המתח עם הפלשתינים גודל הסיכוי לרוב בישראל.

נקיי דעת שימו נא אל לבכם כי ראה"מ היחיד שנבחר ע"י הציבור היה לוי אשכול. כל יתר ראשי הממשלות הערבים בחרו אותם: בן גוריון הוחזר משדה בוקר על העסק ביש במצרים. מ – 56 ועד 67 היו 10 שנות רגיעה בסופן נבחר אשכול; ערב ששת הימים נאצר הכניס לממשלה את בגין ודיין; אחרי כישלון מלחמת כיפור הודח דיין שלא ניפק ביטחון ונבחר רבין הביטחוניסט. לולא סאדאת הכניס את בגין לממשלת אשכול לא היה סיכוי שייבחר כראש ממשלה. ציפו ממנו תקיפות והוא הפתיע בשלום עם מצרים; ירש אותו שמיר. והטרור גבר ונבחר רבין להכות בפלשתינים. במפתיע הוא הבין את האבסורד המדיני ועשה את אוסלו ונרצח; פרס ירש. הטרור העלה את נתניהו האנטי טרור; אחריו עלה ברק גיבור הביטחון מול הפלשתינים. אוסלו הסתבך בטרור ונבחר שרון להכריעו. וירש אולמרט. מלחמת לבנון השנייה החזירה את נתניהו הלוחם בטרור.

ואנחנו עם חמאס כקמע של הימין להוכיח שאין עם מי לדבר. הפוליטיקה הפאבלובית עמוסה בהצעות והן ידועות: לכבוש את עזה באיזה מחיר ומה יהיה אח"כ; לצאת למבצע של כתישה קרקעית ומה יהיה אחריה; לפעול לסיכול ממוקד של הראשים, מי יבוא במקומם; ליזום שיקום כלכלי בינלאומי של עזה, איך ינוטרל החמאס מההון שיזרום, מה יהיה על הרשות הפלשתינית וכיו"ב. כל אחד מאלה הוא לא בקטגוריה של פתרון אלא של תשובה זמנית והיא תהפוך לבעיה הבאה. הדרך האחת להכריע את החמאס לפתרון היא באמצעות הרשות הפלשתינית. ישראל צריכה להמליך את הרש"פ להיות המוציאה והמביאה של עזה. כל היוזמות והכספים לשיקום ייעשו עם ודרך הרשות. עם הכסף והבקרה עליו בעזה הרש"פ תכריע את החמאס. התנאי לכך הוא לפתוח אופק תקווה לפלשתינים: לחזור למו"מ עם אבו מאזן או יורשו לשלום. וכולם יודעים שהפירוש הוא ירושלים המזרחית בירה פלשתינית. האלטרנטיבה היא שבאין מו"מ עם אופק אמיתי החמאס או בן דמותו ישתלט על העם הפלשתיני. זה יוליד המשך הכיבוש והמשיסה של העם הפלשתיני ע"י ישראל האפארטהיידית.






אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל