שגרת ימים

ועתה בשלהי יומי - מה עוד לכתוב ולומר על היופי השמימי - הנצח הנשקף אלי במראותיו. צובע את אהבתי לשמים, לאדמה, לנופי ילדות......

שגרת ימים

ועתה בשלהי יומי -
מה עוד לומר על היופי השמימי -
הנצח הנשקף אלי במראותיו
צובע את אהבתי לשמים, לאדמה שאני פוסעת עליה,
לנופי ילדות.

המרקם העדין של החיים
המרדף אל שולי השלווה והשקט.
לא מעוף, או הליכה על פני המים -
לברך על כל צעד בחיי שגרה,
על הקיים בטבע ובנופי הארץ הזאת,
צבעים, צלילים, בושם הפרחים.
הנוכחות המשכרת של פלאי הקיום
מעשה ידי אדם
ועוצמת כוחו של אלוהים.

לצפות ברטט המהיר והעז של גלי הים
בשמש הטובלת לעת ערב באופק,
וגורמת לעננים לעטות גוון אדום זהוב.
צבעי אודם וזהב בעורקי כדור הארץ
משוחים במברשת סתרים
על פני השמים.
וגם השחר המרהיב בבוקרו של יום
והפתעות החיים.

המסרים הסמויים מן העין
דכדוך הערפל, הכאב המר, העצב
הגעגועים אליך, האובדן שאין לו מזור
כלחש מתמשך, סחוף-רוחות.

הזוהר הלוהט של החול
כשהרוח מערבלת אותו לרגלי,
המשוטטת בדיונות
בין קני-הסוף, האירוסים ופרחי הרדוף
כאשר החוף כולו מרחב אור, זוהר ורוגע
של שעת דמדומים- שעת ערביים.

נשימת ערפילים רפה ודועכת
אלומות אור חולמניות
שגולשות כזרי פרחים
מבעד לערפל הדק המתערבל.
לעמוד ללא ניע, בעוד הדקות חולפות
והחושך יורד.

וכך להיטהר מלחישת-פחד קודרת,
במים טהורים הזורמים מן המקור,
מים קדמונים מגן-העדן,
מי נהר חבוי, מי-ים
צלולים וזכים
כמי- תהום ממעמקי הנפש......





אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל