עוד על הספר "בוחרים להרגיש טוב"

ביקורת כלפינו עלולה להרתיע ולשתק אותנו, אבל אפשר להתגבר אפילו על ביקורת קשה, באמצעות הפעלת ההיגיון שלנו. הדרך איננה בהפעלת ביקורת נגדית, כלומר כוח נגדי, אלא נטרול העוקץ שבביקורת. עלינו להבין את מהות הביקורת ולהגיב עליה עניינית ולא מתוך סערת רגשות.

כל חיי פחדתי מדברים שבכלל לא קרו

בספר מובאת דוגמא למחשבה שלילית, החוסמת את האדם מלפעול ולעזור לעצמו. מטופלת חשבה שהיא אימא גרועה, אחרי שהמורה של בנה אמרה שהוא ירד בלימודים. היא האשימה את עצמה בכישלון בנה. ודרגה עצמה, כאימא גרועה. כלומר הדביקה לעצמה תווית, התרכזה בדברים השליליים ובמחשבה של הכול או לא כלום – אני אימא גרועה וזהו! היא הכניסה את עצמה למעגל קסמים, המחשבה השלילית, גרמה להרגשה שלילית, שבתורה הזינה את המחשבה שהיא באמת אימא גרועה!
בעזרת שיחה עם המטופל היא הבינה שהיא סובלת מעיוות מחשבתי, שכן במציאות היא עשתה ככל יכולתה לעזור לבנה, אף שהייתה עמוסה בעבודתה. ברגע שהמטפל הזכיר לה את הדברים שהיא כן עושה למען בנה, ועד כמה היא בעצם משתדלת ודואגת לבנה, היא הבינה שהכול בראש שלה. המחשבה המעוותת שהשתלטה עליה, גם שיתק אותה ומנע ממנה לעזור לבנה. ברגע שהשתחררה מהמחשבה המעוותת והחלה לפעול, היא מצאה דרך לשפר את הישגיו של בנה!
מחשבה שלילית וייאוש הם דברים משתקים ואין בהם שום תועלת.



לא כל אסון צריך לגרום לדיכאון

המחשבות המעוותות שלנו הן המשפיעות עלינו, לא המחשבות של אחרים.
אנחנו טועים לחשוב שמה שמשפיע עלינו זה מה שאחרים חושבים עלינו, אבל למעשה רק המחשבות שלנו יכולות להשפיע עלינו!
ביקורת כלפינו עלולה להרתיע ולשתק אותנו, אבל אפשר להתגבר אפילו על ביקורת קשה, באמצעות הפעלת ההיגיון שלנו. הדרך איננה בהפעלת ביקורת נגדית, כלומר כוח נגדי, אלא נטרול העוקץ שבביקורת. עלינו להבין את מהות הביקורת ולהגיב עליה עניינית ולא מתוך סערת רגשות. ייתכן שיש בה שמץ של אמת ואז יש לענות לאמת הזאת בצורה עניינית. אם זאת על ביקורת הורסת וכועסת, עלינו להגיב בשוויון נפש ולהעמיד את הצד השני על טעותו. להצביע על את הצורה הלא עניינית, שבה הטיח בנו את הביקורת. עלינו להיות מסוגלים לספוג את הביקורת, מתוך הבנה שלא צריך להעצים אותה או להסתתר מפניה, כי זה רק יגביר את כוחה. ניתוח טענותיו של המבקר אחת לאחת, תוציא מהביקורת שלו את העוקץ... בעניין הזה יש כלל זהב: אל תיקח שום דבר באופן אישי. הסיבה לכך היא, שכל אחד רואה את חברו, דרך הפילטר שלו עצמו. מה שנקרא: כל הפוסל – במומו פוסל.
לכל אדם יש חסרונות. החכמה היא לא להיגרר להכללות, אלא להתייחס בצורה הגיונית לסיבה של הכעס ולהוציא ממנה את העוקץ... צריך להראות למי שמחפש את השלמות בך, שהוא עצמו לוקה בהרבה מגרעות...
בניגוד לעצב שהוא מקובל, במצב של אבל למשל, דיכאון הוא לא מקובל. ההרגשה "למה זה קרה דווקא לי" וטענות שונות, הם עיוותי מחשבה. להרגיש שכבר אין בשביל מה לחיות ואין טעם להמשיך להתאמץ, זה תגובה חולנית, שנובעת מעיוות מחשבה... עיוותים אלו כוללים את חיזוי העתיד, תפיסה לא נכונה של המציאות.
לעומת זאת, לחוות את הכאב, שמחדד את הרגשות, ולא להתעלם מהם, זה בהחלט רצוי... העצב הוא חלק מהחוויה האנושית וגורם להתפתחות רגשית של האדם.
אבל, הדיכאון לעומת זאת, הוא משתק.
די שאדם יבין שהערך העצמי שלו, נשאר כפי שהיה לפני הדבר שדיכא אותו קרה לו, כדי להשתחרר מהדיכאון והשיתוק שלו.
לא "האסון" שקרה לנו, הוא שמוביל לדיכאון, אלא המחשבות שנלוות אליו. כגון להרגיש שהפסקת לתרום לחברה בגלל האסון שקרה לך... להרגיש שאתה לא מסוגל להשתתף באירועים, שאתה לא תורם יותר לחברה... אלו רגשות של "הכול או לא כלום". כלומר ההרגשה שאם אתה לא יכול להמשיך לעשות את הדברים שעשית לפני האסון, אתה מפסיק בעצם לתרום לחברה ולא שווה כלום. אבל העניין הוא שזה לא נכון, שאתה יכול עדיין לתרום לחברה ולעשות דברים רבים אחרים, ואל לך להתרכז במה שאתה לא יכול לעשות...


אפילוג

הערך העצמי שלנו איננו נמדד לפי הישגים. האדם הוא בעל ערך עצמי מעצם מהותו. מעצם הגדרתו כמישהו שבא לעולם הזה כדי להתמודד עם אתגרים. הצלחה וכישלון חד הם, ואין בהן שום מהות. הערך של האדם הוא בעצם היותו אדם, בעצם זה שהוא חי והוא חלק מהיקום הנפלא שלנו. מעצם בריאתו..
באינסטינקט שלנו אנו בנויים כך שתמיד נצפה לאסונות, מתוך מחשבה שזה יקל עלינו. אבל למעשה הפחד הוא משתק. יש לוותר על הפחד. יש להיכנע למצב גם כשהוא לא טוב ולחפש בו את הדברים החיוביים. להיכנס לרגע הזה, בלי חשבון ארוך טווח מה יהיה ובלי חששות.
הקפד לראות את חייך כצופה בסרט, להתרומם מעל היומיום. אל תפספס לעולם רגע מופלא, שבו אתה מתחבר אל מהות הדברים ומבין את המשמעות הנסתרת שלהם. אין פתרון ותרופה למוות, המוות הוא הפתרון לחיים. מי שמאמין לא מפחד, לא בגלל שהוא לא מודע למציאות, אלא בגלל שהוא יודע את האמת שמעבר לפחד המדומה של הקיום הזמני שלנו.
על תהיה אף פעם מתוסכל בגלל מעשה טוב שעשית והחזירו לך רעה תחת טובה. בחיים הכול מתאזן בסופו של דבר.
הסיבה לכך שאיננו זוכים באושר המיוחל, למרות כל מאמצינו, זה בגלל שהוא חסר ערך ממשי. למרות האמונה שלנו שהאושר הוא הדבר החשוב ביותר בחיים, הרי האמת שהוא משהו חולף וחסר ערך. על כן, אומללות היא לא פעם מתנה, שאתה מקבל מהיקום, כדי להתחבר למהות של הנשמה שלך.





אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל