מנהיגות יהודית במלחמת עולם השנייה במזרח אירופה

בשנים 1935-41 גרו במזרח אירופה מיליוני יהודים. המנהיגות שלהם הייתה ברובה דתית ובחלקה הקטן ציונית -מסורתית או חילונית. כל סוגי המנהיגות נכשלו בנושא של השואה.

מנהיגות היהודים בשנים 1935-45
=======================
בציבור היהודי בארץ יש הרבה ביקורת על המנהיגות הנוכחית של המדינה. הדבר החזיר אותי לכישלון הענק של המנהיגות היהודית בתקופה עליית הנאצים בגרמניה ובשנות מלחמת העולם השנייה!
תמיד אפשר לטעון: "קל להיות חכם לאחר המעשה" ו-אין נביא בעירו" אך זה נכון חלקית מאוד! מנהיג חכם רואה את הנולד: ראה החלטת בן- גוריון להכריז על הקמת המדינה!
היטלר השתלט על גרמניה והתחילה רדיפת היהודים. בהתחלה איש לא האמין שהשנאה והאכזריות יקבלו ממדים מפלצתיים כאלה. אבל איך להסביר שגם אחרי שנתיים שלוש של פגיעה קשה ביהודים לא קם קול קורא מצד המנהיגות היהודית בארץ ישראל, בארצות הברית ובאירופה! איך לא צעקו:- "יהודים תברחו"! איך לא נלחמו בכל הכוח למען קליטת יהודים, שיעזבו את גרמניה, בארצות מגוריהם !?

בספט' 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. צבא גרמניה פלש לפולין המערבית והצבא של בריה"מ פלש למזרח פולין – אוקראינה המערבית. אני נולדתי בעיירה בשם "סרנה" באוקראינה המערבית. בעיירה גרו מעל 20.000 תושבים. לפחות כ-60-70% מהם היו יהודים והשאר פולנים. היהודים היו בחלקם חרדים, דתיים וחילונים – מסורתיים. משפחתי הייתה חילונית – מסורתית עם גוון ציוני. ממשפחתי הרחבה היגרו, בשנות ה-30, אחדים לארץ-ישראל ואחדים לברזיל! משנות הילדות לא אהבתי את הפולנים והלכתי מכות עם הילדים שלהם. בשנים ההם קלטתי את המשפט המיוחד: "גרמני אנטישמי לפי פקודה ופולני עם חלב האם ! כנראה שהדבר עדיין נכון !
בשנת 40 ותחילת 41 הגיעו אלינו שמעות על רדיפת היהודים בפולין המערבית, שנכבשה על ידי גרמניה. גם הגיעו לעיירה פליטים אחדים שהצליחו לברוח משם. היו בפיהם סיפורים איומים.
ב- 29/6/41 תקפו הגרמנים את בריה"מ והתקדמו במהירות מזרחה. השלטון הסובטי בעיירה המליץ לאוכלוסייה על אבקואציה (פינוי) מזרחה והעמיד לשם כך רכבות משא. כל אחד יכול היה להעלות חינם על הרכבת ולברוח. אבל מה קרה ?!

אבא התייחס ברצינות לידיעות על פגיעה ביהודים מצד הגרמנים והחליט לעזוב ולנוע מזרחה, לתוך מעמקי בריה"מ. הוא גם החליט לנסות ולשכנע את כל הקרובים והחברים שיברחו מזרחה. יום אחד הוא לקח אותי (ילד בן 9.5) לסיבוב אצל הקרובים והחברים של הוריי. הוא לא הצליח לשכנע אף אחד מהקרובים. זכורות לי תשובות של שתי דודות של אבא: "בחיים שלי לא נעלתי את הבית ולא אנעל גם עכשיו" ו- " הסתדרנו עם הגרמנים במלחמת העולם הראשונה ונסתדר איתם גם הפעם".
מצב דומה היה גם אצל החברים, עם שינוי מסוים- שתי משפחות החליטו לצרף אלינו את הבנים הגדולים שלהם. הנימוק היה שעדיף להם להיות מגויסים, בבוא העת, לצבא האדום מאשר לצבא הגרמני! שני הבנים, בני 17ו-16, נדדו איתנו עד צפון קזחסטאן. בבוא העת גויסו לצבא האדום. אחד מהם נהרג בחזית והשני סיים את המלחמה וחזר לעיירה.
באוקראינה המזרחית. חיו כנראה כמיליון יהודים, בערים בעיירות ובכפרים. ברוב הישובים, שהייתה בהם תחנת רכבת, הועמדו רכבות משא לרשות האוכלוסייה, שתוכל לברוח מזרחה. אבל לרוב היהודים לא עזבו! וכך חוסלו רוב-רובם של יהודי "סרנה" ושל אוקראינה המערבית.

ונשאלת נשאלה הקשה מאוד " איפה הייתה המנהיגות היהודית מכל הזרמים. איך לא זעקו בכל הכוח – "יהודים תברחו, הגרמנים רוצחים את כל היהודים"!!! שוחחתי עם אנשים רבים בנושא והדעה שהתגבשה אצלי היא: קשה לבני אדם לשנות דעות, קשה להם לשנות את אורח החיים ורבים מהם מאמינים שאלוהים יעזור להם והם לא צריכים לפעול !!!
ואני מסתכל היום על האנשים, המנהלים את המדינה, רואה את פעולתם והתנהגותם ומבין שלרוב הם לא מנהיגים, החושבים על עתיד המדינה, אלא פוליטיקאים הדואגים ל-"כיסא". יש בעם היהודי כל כך הרבה אנשים מוכשרים בתחומים רבים, ורק בממשל הם חסרים!

אז אני באמת חושש לעתיד המדינה!!!

מאחל שנה טובה וחג שמח.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל