יפה השעה לקץ התרדמת

מאת ליטל שחם

מי יחוש המתחולל בנפשו של אדם,
לא ידע איש את אשר בקרביו,
שלכת עגומה במראות עיניי,
אין מנוח לעצב המטלטל את ימיי.

הזמן אינו משכיח מהלב זכרון כואב 💔
ומתוך הדממה צפה ועולה הפרידה,
זועקת לנוכח אובדן חלומי המנופץ.

עינייך זרות לי וליבך דומם בקפאון..
ורק האדישות שלך שולטת,
מטביעה חותמה על ההרס והחורבן.

ובחדרי חדריי נפשי מנתבת בים המשברים
שנראים כעת כמו שלכת עגומה הזקוקה למזור.

ברבות הימים יתעתע צער ומכאוב,
אל חוף השפיות הקרוב...
וחיוך מאולץ מאופר כשיגרה,
מאחורי מסך הדחקה.

אין ספור גוונים בנפשו של אדם
ובלב ליבו שזורה נשמה,
ואורו הבוהק של הבורא,
החבוי בתוכה ופורץ אף בעת צרה
ובין יאוש לכאב,
משתפלת בפלומה עדינה ה-תקווה 🙏

יפה השעה לקץ התרדמת
ועוד לפניי ניצבת כברת דרך,
אופקים חדשים מרצדים באופק חיי.

רגעי היאוש ניתזים לאחור,
עת מפציע האור!
ותשוקת החיים תתעורר חזרה,
הן הגיעה עת היקיצה,
זמן לאסוף את סך חלקיי שוב,
לזקוף קומה ולפסוע הלאה,
לטובת התחלה חדשה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל