לא לאומן

האמת לאמיתה

מי שאומר לא לנסוע מארצנו הקדושה לאומן, אינו חולק על רבי נחמן בן פייגא ושמחה זכותו יגן עלינו, אלא אדרבה מציל מהבנה לא נכונה של רבינו נחמן הגדול בענקים, פועל אמת שלא יחללו את כבודו וחסיד נאמן שיבינו אותו כיאות. רבי נחמן הוא המשך התורה שבכתב ושבעל פה, לכן את דבריו יש לפרש על פי התורה כולה. כל מילה של רבי נחמן תפורש על פי תלמוד ופוסקים, כדרך לימודה של תורה. זהו כבודו, זהו שבחו, שכך ראוי לו, לצדיק האמת כמותו, שכך נלמד אותו.

לכן, מה שרבי נחמן המליץ לבוא על קברו לראש השנה, זה אמור עבור יהודי חוץ לארץ, בזמן הגלות הנוראה, אך אין ואסור לעזוב עבור זה את ארץ הקודש, בעת הגאולה האחרונה. שאל נא תלמידי חכמים, זקני ברסלב, בעלי מסורת דורות מברסלב, ויגידו לך שהם נגד הנסיעות לאומן, ושרק זרמים חדשים של ברסלב אשר נולדו זה עתה, המציאו זאת.

רבי נחמן שאמר שאומן היא בחינת ארץ ישראל, זהו בזמן שלא היה אפשר לחיות ולהיות ולקיים מצוות בארץ ישראל. בתורה שבכתב ושבעל פה מבואר שארץ ישראל היא פה ולא ברוסיה. לכן רבי נחמן התכוון להדגיש חשיבות המקום בו נמצא קברו, בעידן הגלות הנוראה. ודאי וברור ונהיר לכל, שארץ ישראל היא לעילא ולעילא מכל מקום בארץ טמאה שאינו אלא בחינת ארץ ישראל. רבי נחמן עצמו מסר את הנפש לעלות לארץ. תלמידיו ותלמידי תלמידיו מסרו את הנפש להיאחז בארץ הקודש בתנאים הקשים ביותר!

מה שרבי נחמן הבטיח למי שיבוא על קברו שהוא יחלץ אותו מגיהינום, גם זו אמירה לשעתה, בעידן הגלות הנוראה. לא ולא בעידן הגאולה. הרי בארץ ישראל קבורים אברהם יצחק ויעקב ועוד ענקי ענקים יותר גדולים מרבי נחמן. הם ודאי מחלצים אותנו מגיהינום. הרי חז"ל אומרים: "פושעי ישראל אין אור גיהינום שולטת בהן". ולמה? כי "פושעי ישראל מלאין מצוות כרימון". הגמרא מקשה, שהרי כתוב: "עוברי בעמק הבכא"- הרי שיש הנכנסים לגיהינום? היא מתרצת: אותם שמתחייבים באותה שעה בגיהינום, בא אברהם אבינו, מעלה אותם משם ומקבל אותם (עירובין יט א). יתר על כן, הוא גם חוסם פתחו של גיהינום. "לעתיד לבוא אברהם יושב על פתח גיהינום ואינו מניח אדם מהול מישראל להיכנס לתוכה" (בראשית רבה מח ח. עיין ילקו"ש רמז פב). וכן: "יצחק הלך לישב על פתחו של גיהינום להציל בניו מדינה של גיהינום" (שיר השירים רבה ח. וכן אוצר המדרשים עמ' שנב, תקה).

כל מי שטוען בעד נסיעה לאומן, צריך ללמוד ולקיים אמונת חכמים. התנאים לימדונו אמונת חכמים בפרקי אבות (ו ו). חייבים אמונת חכמים. החכמים מנו את הדברים שבעזרתם ניצולים מן הגיהינום. ובוודאי רבי נחמן לא יחלוק עליהם שהרי אמרנו שהוא בא מתוך התורה. חכמים אמרו שצדקה מצילה מגיהינום (בבא בתרא י א ). צדקה לרעבים, לאומללים, לחולים, לתינוקות, לילדים ולזקנים היא ודאי מצוה גדולה מאוד. אותו כסף של הנסיעה, תן למסכנים, והאמן לחכמים שהבטיחו לך שזה יחלץ אותם מגיהינום. אם 30000 אנשים נוסעים לאומן וכל אחד מוציא 2500 שקל, הרי אפשר לחסוך 75 מיליון שקל. כל אחד מבין כמה אומללים אפשר להציל בסכום עתק זה!

הנוסע לאומן, קרוב לוודאי שמצער, כלומר מאמלל את אשתו בכך שהוא נוסע. גם אם היא מסכימה, מתוך שלל סיבות וביניהן כדי לא להרוס שלום בית, אין זאת אומרת שאינה מצטערת בתוכה. אם היא מוותרת, סימן שהיא צדיקה. אך גם אתה היה צדיק, וותר לה אתה, ותן הכסף לצדקה. אנו בטוחים שרבי נחמן הוא חלק מן התורה ולא מחוץ לתורה , ודאי שכוונתו וכך גם לימד שלא זו הדרך הארוכה והקצרה, אין קיצורי דרך, אלא עמל תיקון המידות וחסד צדקה ומשפט, ובכך באמת יזכה לגן עדן.

מי שהולך להתפלל באומן חש שם התרוממות רוחנית גדולה! אכן, זו התרוממות רוח שמחייבת אותנו לעשות תשובה על חטא המרגלים, של מאיסת ארץ חמדה. התרוממות רוח אמיתית וקדושה, שבה יתוקן חטא המרגלים, הוא התרוממות רוח גדולה בארץ הקודש. ואז, רק אז נראה פעמי משיח ממש, אם יתפללו שלושים אלף איש מול מערת המכפלה, או בעמוקה מול קברו של יונתן בן עוזיאל, או ברחוב שינקין שבעיר הקודש תל אביב, שהיא ודאי יותר קדושה לאין ערוך מאדמה אוקראינית של רוצחי ושונאי ישראל, שאין טמאה ממנה. וכל זה אינו נגד רבי נחמן, אלא בעד רבי נחמן האמיתי. שאל תלמידי חכמים זקני ברסלב.

ביקור בקברי צדיקים אינו מצווה לא מדרבנן ובוודאי לא של תורה אלא מעלה, ומשום זה לא יוצאים לחו"ל להשתטח על קברי צדיקים (שו"ת משפט כהן ס' קמז). ארץ ישראל היא ורק היא הקדושה. אין בלתה. כל מי שטוען אחרת, משקר.

רבי נחמן אמר לבוא אליו בראש השנה בחייו, ולא הזכיר לנהוג כן אחרי מותו (חיי מוהר"ן קכו). ב. רבי נחמן אמר שמי שיבוא לקברו, ולאו דווקא בראש השנה, הוא יוציאנו מגיהינום (שם קסב. רכה) אבל הוא אמר זאת לחסידיו הנמצאים בחו"ל. והוא בעצמו מסר את נפשו להגיע לארץ ישראל לראש השנה. חסידי רבי נחמן הראשונים בארץ מעולם לא יצאו מן הארץ כדי להגיע לאומן. וכן ממשיכים תלמידיהם עד עצם היום.

כמה אברכים גדולי תורה מובהקים מכולל "אהל תורה" בירושלים נסעו למירון בל"ג בעומר להשתטח על ציון התנא רשב"י, ובדרך חזרתם עברו דרך בני ברק ונכנסו אל החזון איש. התעניין החזון איש אצלם מה הם עושים אצלו באמצע הזמן... וכשהושב שהיו במירון, הגיב בתמיהה בערך בהאי לישנא: וכי סוגרים את הגמרא ונוסעים למירון?! (מעשה איש ח"ה עמ' סח-סט. ח"ז עמ' יב).

כאשר שוחחו לפני הגרי"ש אלישיב על ה"עניין של הנסיעה לקברו של רשב"י במירון בל"ג בעומר, הגיב מיד: רבי שמעון? הוא נמצא כאן! [והחווה בידו על הגמרא. כאומר בשביל להגיע לרבי שמעון ביומא דהילולא לא צריך לנסוע לקברו. אדרבה יש ללמוד את תורתו ולא להתבטל (השקדן ח"ב עמ' 109-108). ופעם אחרת, נשאל הגרי"ש אלישיב: האם מומלץ לעלות למירון בל"ג בעומר? והשיב: שאם רוצים ללמוד בזמן זה, זה עדיף, אבל אם יודע שבזמן זה לא ילמוד, יסע למירון. וכשביקר אחד מהגדולים בבית הג"ר אלישיב, ודנו בעניין עליית הכהנים למירון, התבטא הרב: אני לא מבין מה כל הבלגן מסביב מירון, מירון זה לא עגונה שצריכים להתיר אותה... (וישמע משה עמ' קסח והערה רל. וכן במפי האיש עמ' יח). ונשאל הגרי"ש אלישיב שאלה הלכתית בהלכות חושן משפט - בנוגע למדורת רשב"י במירון, ובתוך הדברים השואל הזכיר שאחד הצדדים טוען שעשה הפעולה כי רשב"י נהנה מכך, ואמר הגריש"א: רבי שמעון נהנה ממי שיושב ולומד (מפי האיש עמ' יז). וכשנשאל הג"ר חיים קנייבסקי: האם עדיף לעלות לקבר של רשב"י בל"ג בעומר או ללמוד תורה? השיב: ללמוד תורה שהוא חובה ברורה. ונשאל שוב: אבל האר"י עלה לקברו של רשב"י? וענה: אנו לא האר"י. מנהגו של הגאון הרב שלמה זלמן אוירבך שהיה עומד מול הר הרצל ואומר: אלו קברי צדיקים שמתו על קידוש השם, מה לי לנסוע למרחקים.

כששאלו גדולי ישראל אם מותר לרדת לאומן, אמר הגר"מ אליהו זצוק"ל זיע"א: "מי שרוצה להתפלל על קברות צדיקים עדיף שילך לקברות צדיקים בארץ ישראל - חברון, קבר רחל, קבר רשב"י - שהיה רבו של רבי נחמן - ולא יצא מהארץ לטומאת ארץ העמים". הגרי"ש אלישיב: "לך להתפלל בכותל". הגר"ע יוסף זצוק"ל זיע"א תהה איך הפך קבר רבי נחמן לחשוב יותר מקברי הרמב"ם ורבי יוסף קארו - "מרן מקומי". וכן אמר בפומביות ובחריפות שרבים חלקו על שיטתו של רבי נחמן, ואין לו פסקי הלכה, שהם העיקר, אלא הגיגים. וכן בדרשת מוצאי שבת (פ' שופטים תשס"ז), הגר"ע יוסף דיבר בחריפות על כך שמישהו אמר בשמו שהוא אמר לנסוע לאומן, והבהיר שלעולם לא אמר כך, ושוב חזר על התנגדותו ועוד הוסיף: "אלו חסידים עושים מה שעושים, טוב, יבושם להם. יעשו. מה אכפת לי. אני מהם? אני חסיד אומן? אני לא חסיד אומן. אבל תדעו לכם כל יהודי טוב, שהוא בר דעת, בעל שכל, ליל ראש השנה מקדיש אותו למשפחה. כולם אוכלים יחד ושותים יחד ושמחים יחד. זה חג. חג – צריכים לשמוח. בחג מה עושים? הולכים לבית הקברות או שמחים? צריך לשמוח לא להיות אבל, להתאבל בווידויים בדברים אחרים. כל הזמן לחשוב לקיים מצוות עשה של לשמוח. זה הולך לאומן עושה 'ושמחת באומן' במקום 'ושמחת בחגך'. איזה דבר זה? איזה דברים אלה? יש לנו חוקים, יש לנו משפטים ישרים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם...לא יעזוב את הולכים בעקבותיהם."

דברי הגאון ר' בנימין זילבר (בספרו "אז נדברו", חלק יב פסקא כח): [על ענין יציאה לקברות בחו"ל]: "זה עלבון לארץ ולהאבות בקדושים, התנאים והאמוראים גדולי ישראל הטמונים כאן. והיה המנהג [בעבר] שהיו באים להארץ לבקר, ביחוד מארצות הסמוכים לארץ, ולא נסעו לארץ אחרת לבקר הטמונים שם. וכל שכן אנו שזכינו להסתופף בחצרות ה'. גם מבחינת ההלכה שאסור לצאת מהארץ לחו"ל, אין אני מוצא היתר לזה. וכל נסיעה קשור עם ביטול תורה הרבה, והוצאות כספיות, שאפשר להחיות בהם עניים. וכבר פירש ר' יהונתן אייבשיץ הא דאמרו 'והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה', מדובר בששתיהן הן מצוות. ובעידנא של יצר ותאוות התיירות, כל אחד יש לו לחשב [ב]נפשו אם כל כוונתו רק לשם שמים". וכן, ב"פתחי תשובה" (לשו"ע יו"ד סי' שע"ב ס"ק ב) "אבל להשתטח על דברי צדיקים, לא מצינו בזה [בחז"ל] מצוה ידועה או כבוד חכמים".

דברי הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך (כפי שרשמו נכדיו, בספר "הליכות שלמה" על הל' תפלה, עמ' רע"ו הערה 16):
"והורע בעיניו מאד מה שנפרץ הדבר שנוסעים מא"י לחו"ל שלא לצורך המצוות המבוארות בפוסקים, ואמר שאינו רואה היתר לכך וכו'. והיה רגיל לשנן דברי החתם סופר בגיטין דף מד ע"א, ד"ה חוץ, בהא דמוכר עבדו חוץ משבת ויו"ט דסלקא בתיקו אם יוצא לחירות או לאו, אע"פ ששאר מצוות לא יוכל לקיים. וקשה הא במוכר עבדו לחו"ל אע"פ שמקיים כל התורה חוץ מצות ישוב א"י בלבד, קיי"ל דיצא משום כך לחירות. וכתב החת"ס: "וי"ל דהתם אינו מקיים שום מצוה, דכל הדר בחו"ל כמי שאין לו אלוה, אפילו קריאת שמע שקורא בחו"ל איננו כקורא בא"י, כי גרשוהו מהסתפח בנחלת ה'. וזהו מוסר גדול" עכ"ל. וכמו כן היה מזכיר [רש"ז אויערבך] דברי ה'חייי אדם' בספרו 'שערי צדק' (סי' א' סעיף ג, ומקורו בערכין לב ע"ב) שהתפלה מקובלת בא"י יותר מבחו"ל".

הדברים שכתב המקובל הגדול ר' יוסף ג'קטליה (תלמיד רמב"ן) בספרו "שערי אורה" (סוף שער השני) על הסכנות הרוחניות האורבות לתפילות הנאמרות בחו"ל, עד יגיעו לא"י. וזו לשונו: "אבל כשישראל בחו"ל, כמה מערערים וכמה מקטרגים עומדים אצל תפילות הציבור, וכל שכן אצל תפילות היחידים. שהרי כשישראל הם בחו"ל הרי הם ברשות שרי האומות [כדברי רמב"ן על ויקרא יח, כה] ואין דרך לעלות תפילתם, שאין שערי שמים אלא בא"י, וכן אמר יעקב 'וזה שער השמים' (בראשית כח, יז). ואם כן בחו"ל הכל סתום אצל השמים [וצריכים סגולה לשלוח התפילות לא"י, כמבואר בברכות ל.] וכו' וכו'. וכל [המלאכים] המקטרגים על ישראל בארץ האומות, כולם עומדים בין הארץ ובין השמים, כדמיון כותל ומחיצה להפסיק בין ישראל לאביהם שבשמים, והם נקראים 'ענן' המפסיק. 'סכותה בענן לך מעבור תפילה' (איכה ג, מד) וכו' וכו'. המבין פסוק זה יבין כמה מחיצות מעכבות בגלות" עכ"ל.

ויש שהם מצדיקים את נסיעתם לאומן בטענה שהם מתקרבים יותר ליראת שמים, ומתפללים שם ביתר כוונת הלב. אבל עדיין צ"ע. הנצי"ב (שו"ת משיב דבר, ח"א סוף סי' מ"ד) כותב על המקריבים על הבמות, בעת שזה היה אסור, שהם חשבו שבזה הם מתקרבים יותר להקב"ה. אבל אנו יודעים שזאת היא עצת יצה"ר. כי על האדם לציית למה שנפסק בהלכה, ולא לנטות אחרי הנדמה לו כתועלת בעבודת ה'. וזה בעיני כמו המתפלל ביחידות בלי מנין, כי סבור שהוא מכוון בתפלתו יותר טוב. וכן בדומה להמתפלל אחרי זמן תפילה, כי הקדים לומר הרבה פרקי תהלים ומעורר התרגשות רבה בתפילתו, וסובר שעשה כראוי.

הגרי”ד סולובייצ’יק, איש ההלכה – גלוי ונסתר, ירושלים תשל”ט, עמ’ 40-36:
הגר”א מווילנא, ר’ יוסף בר איש בריסק, ר’ חיים בנו, ר’ משה בן בנו, ר’ אליהו איש פרוזינא לא ביקרו מעולם בבתי קברות ולא השתטחו על קברי אבות. זיכרון המוות היה מטרידם מיגיעתם בתורה… יש ליהדות יחס שלילי אל המיתה ואל המתים. מת מטמא, קבר מטמא, אדם שנטמא במת טמא טומאת שבעה ואסור לו לאכול בקדשים ולהיכנס למקדש… כהני ה’ אסורים להיטמא למתים. כל שקדושתו למעלה מקדושת חברו איסור טומאתו חמור. כהן הדיוט מיטמא לשבעת הקרובים, כהן גדול (גם הנזיר כמותו) אינו מיטמא אפילו להם. ובשעה שהרבה דתות רואות בתופעת המיתה חיזיון חיובי, התומך וסועד את “התחושה” והתודעה הדתית, ולפיכך קידשו את המוות, את המת, את הקבר, שהרי כאן מפתן הטרנסנדנטיות, שער העולם הבא, חלון מלא אורה, הפרוץ לתחום עליון ונשגב, הכריזה היהדות טומאה ביחס למת, ומאסה במיתה, בכיליון ובגוויעה ובחרה בחיים וקידשה אותם. היהדות הנאמנה, שהיא בת קולה של ההלכה, רואה במוות ניגוד עצום וסתירה מבהילה לכל חיי הדת. המוות סותר את כל מהותה של חווית איש הדת המפוארת… קדושה מושרשת ומעורה בשמחה… שמחה היא סמל החיים הריאליים, שההלכה מתגשמת בהם. אבלות ואנינות קשורות עם המיתה המתנגדת לקדושה. מיתה וקדושה הם שני כתובים המכחישים זה את זה, ועדיין לא בא הכתוב השלישי להכריע ביניהם.

הופץ עלון בו מביאים זקני ברסלב ויוצאי חלציו של רבי נחמן שבאו מאומן ממש והקימו את החסידות פה בארץ ע"פ הוראות רבי נחמן את דעתם לגבי הנסיעה לאומן עם ראיות חותכות שאין לסוע כלל ואת דעת כל גדולי ברסלב עד רבי נחמן כולל רבי נתן ורבי יהושוע שמשו של רבי נחמן בעולם הזה ובעולם הבא (כך העיד עליו רבי נחמן) שבאו לארץ ובראש השנה נשארו כאן ולא נסעו! העלון חתום בחתימת הרב בנדר זיע"א שהקים וייסד את החסידות כשבא מאומן וינק מרבותיו עד רבי נחמן ולמעשה כל ראשי הישיבות בעלי התשובה כיום התחילו את דרכם אצלו. לעיני כולם בראש השנה לפני פטירתו צעק ב"שול" "דרבא איז דא"- הרב נמצא כאן! כמו שהעיד על עצמו רבי נחנן שכל כולו בכותל (ליקוטי מוהר"ן) מאחר וראיתי שכל גדולי ישראל בראשם הרב עובדיה, הרב אלבז, הרב בניהו, הרב זמיר כהן, הרב סופר, נכדי הבבא סאלי-רבי דוד והבבא אלעזר, הרב קנייבסקי (למעשה כל מי שנגשתי אליו) שאישית נגשתי לברר את דעתם פסלו הנסיעה בלי לחלק בין רווק לנשוי- כל גדולי ישראל המקובלים והפוסקים כולם יד אחת! כולל זקני ברסלב שבאו משם! החלטתי לגשת ובאמת ניגשתי ל"שול" שזה מרכז ברסלב ושאלתי האם העלון הוא אמיתי. קיבלתי תשובה שכן! זה מהלך חקירה פשוט מתלמיד לרבו שרואים שאלו שהקימו את החסידות וראו את רבי נחמן ובאו משם עם הוראותיו שרק בני הגולה שכבר שם יבואו אליו וכך נהגו באמת גם כשנפתחו דלתות הנסיעה לשם. נדהמתי כמה חשובה ארץ ישראל לרבי נחמן ושכל מציאותו היא א"י כפי שכותב בליקוטי מוהר"ן זו לא מחלוקת. היתה דרך אחת שפשוט שונתה.

ראש ישיבת כסא רחמים הגאון רבי מאיר מאזוז יוצא במתקפה נגד הנוסעים לאומן בראש השנה. וכתב הרב רצון ערוסי: עליך לדעת:
א. אוירא דא''י מחכים.
ב. הכל מעלין לארץ הקודש, כלומר בני חו''ל עליהם לעלות לארץ הקודש.
ג. הכל מעלין לירושלים עיר הקודש, גם בני חו''ל וגם בני ארץ הקודש צריכים לעלות לירושלים.
ד. יש בארץ הקודש צדיקים וגדולי תורה בחיים, וגם הקבורים בה, ויש בארץ הקודש קברות אבות האומה, וקברות תנאים ואמוראים.
ה. מי שהוא בארץ הקודש ונוסע לאומן בימים הנוראים, או במועדי ישראל, ומשאיר את אשתו ובני ביתו בארץ הקודש לבד, אינו נוהג כהלכה.
ו. למרות כל האמור לעיל, יש מעטים שלפי נפשם ואישיותם יכולים להיות מושפעים לטובה דווקא באומן. אך על הרוב המכריע להיות בארץ הקודש ולא בארץ טומאת העמים.

הרב הגאון יצחק גינזבורג: בהמשך לשאלה שנשאלה – אישית אין לי ענין מיוחד לנסוע לאומן. בנוסף לכך, אנחנו מאמינים שכל הצדיקים 'לא מקומיים' כרגע – גם זו מהתכונות החשובות של האמצע, התכונה הלא-מקומית. נראה לי שחלק מהנהירה מבוססת על משהו מאד-מאד חברתי-חיצוני.

והנני הקטן באלפי ישראל, הכותב כאן ומאסף לכל המחנות, אומר הנני: מדובר בתעשיית שואה של טיסות ומלונות ושאר עקמומיות ועקלקלות, שנותנת פרנסה לעסקנים בני בלייעל ובעלי עסקים למיניהם, יהודים ולא יהודים, שביניהם יש אנשים ידוענים ונשים ידוענות שנפלו בפח אותו זקן וכסיל מנכ"ל התעשייה הזו. מדובר בתעשיית פיתויים ופרוצות שממתינות לבני ישראל, ממש כמו החטא בשיטים עם בנות מואב ומדיין. אומן, זהו השקר הגדול שבעצם נסיעה לאן שהוא, אפשר לעשות קיצורי דרך לתהליך של תשובה, שהינו במהותו פנימי ותהליכי ודורש עמל רב והשקעה גדולה. עלינו להודות באמת, שבאירופה כולה, כמו גם באומן, מתקיימת תעשיית שואה רווחית מאוד ללא יהודים וליהודים שמתפתים לכבוד וכסף, בידיעה גמורה שהמרוויחים הגדולים הם ממשיכי וצאצאי הרוצחים שונאי ישראל מאשכנז ומאירופה כולה, ובראשם הרוצחים האוקראינים. הרוצחים על אדמת אירופה הטמאה ובהם האוקראינים הם ששחטו בהתלהבות שעלתה על כל דמיון הגרמנים הנאצים יימח שמם וזכרם, אשר רצחו אלפי יהודים והם קבורים לחרפתם ובושתם באדמת אירופה כולה ולמרבה הזוועה, גם באומן הטמאה. אותם נפרנס? רבי נחמן בחר להיות בקרבת הנרצחים, בהיותו בחייו ובעצם הגלות הנוראה, אך לא עלה על דעתו ודעת בר דעת לפרנס את הרוצחים בני אירופה, ובהם האוקראינים ששנאתם ואכזריותם ליהודים ידועה לשמצה ועד עתה הם שונאי מדינת ישראל והעם היהודי, ותומכים ברוצחים הערבים המכונים פלסטינים שם רשעים יירקבו. רבי נחמן עצמו, השתוקק בחייו להיות ולחיות בארץ הקודש והנצחת קבורתו באומן היא חילול שם שמים והיפך רצון הצדיק. חסידיו ואוהביו מחויבים להעלותו לארץ הקודש, כמו שעשו שלומי אמוני ישראל והעלו עצמות הצדיקים לארץ הקודש, כמו שידוע סיפור הניסים הגלויים בהעלאת עצמות החיד"א הקדוש, והפלאות שנעשו בתוך כך, לרב מרדכי אליהו זצוק"ל זיע"א. הזנחת המשפחה והאישה וארץ הקודש בעצם הימים הנוראים, בין כסה לעשור, בימי התשובה, היא חילול השם וחילול זכר הצדיק שלעולם לא היה מתיר חטאי המרגלים ופגיעה בשלום הבית. הזנחת קברי הצדיקים בארץ הקודש דוגמת אבותינו הקדושים ואמותינו הקדושות ותנאים ואמוראים ונביאים היא הוצאת לעז עליהם ועל ארץ הקודש ולעולם רבי נחמן לא היה מתיר פגיעה כזו בקדושי עליון ובקדושת הארץ.

ולסיכום, נסיעה לאומן, היא המשך חטא המרגלים (כמבואר בפשיטות ובעיון בדברי הגאון רב אליעזר וולדינברג, שו"ת 'ציץ אליעזר' חלק ז סימן מח - קונטרס אורחות המשפטים פרק יב). עלינו לשוב בתשובה שלימה על חטא זה, ויפה שעה אחת קודם, ויפה ראש השנה הבעל"ט, קודם. שנה טובה ומתוקה לכל בית ישראל.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל