בשיחה גלויה

אז העזתי להביט לאמת בעיניים

בים אהבתי האין סופית חוויתי אין סוף רגעים של אושר, גאווה, וגודש מטורף של נתינה ושמחה. ובכל זאת, בין גלי ההתרגשות, ובחסות המציאות, מצאתי שהגאות שמציפה את ליבי , גם אם בעיני הייתה טהורה, אולי פגעה.

האמנם? הכיצד ייתכן שאהבה כה טהורה, שניתנת חינם ובשפע פגעה? אז העזתי והבטתי לאמת בעיניים. אזרתי את הכוח הנדרש, והחלטה נולדה-זה הזמן להשליך ולבקש סליחה.

המומים הם ישבו אל מולי כל אחד בנפרד. ״על מה את מבקשת סליחה אמא?״, שאלו ועיניהם נעוצות בעיני. שאבתי כוח מעומק אהבתי העצומה אליהם, והתנצלתי. ״יקר מכל שלי״, אמרתי, ״סליחה שגדלתי אותך באהבה שדרשה ממך יכולת ספיגה עצומה, סליחה שרציתי להגן עליך מהעולם עד כי עתים חסכתי ממך פגיעה-ובכך ייתכן כי מנעתי ממך שיעור חיים מהותי בעיצוב אישיותך, סליחה שברגעים שהיית במשבר לא פעם נלחמתי במקומך, סליחה שנכנעתי למוסכמות חברתיות ובכך ייתכן כי לא הנחתי לך להיות מי שאתה, סליחה שנתתי לדאגותי הבלתי פוסקות לחלחל ולהפוך הגיון בריא למטורף, סליחה שאהבתי בעיוורון כה מוחלט עד כי נסחפתי לכדי התערבות במסע החיים שלך גם כשלא נדרשתי לכך כלל. כן, סליחה שאהבתי לפעמים הכבידה, חנקה ואפילו העפילה מבלי שהבחנתי בכך כלל״.

נחושה... ביקשתי... דרשתי לשמוע מהם את האמת שלהם. אמרתי שטוב יעשו אם ילמדו מטעויותי, ולא ינחמו אותי במלים מפנקות. שיוקל גם להם אם יביטו לאמת בעיניים, אם יבינו שאהבתי אולי הרעילה מעט, שהשפיעה על עיצוב אופיים, שלא תמיד ניווטה נכון החלטות שלקחו על עצמם, שאולי הסיטה אותם מדרכים שבהן רצו לבחור...

כן דרשתי תשובות ... ״אבל אמא...? את הכי טובה בעולם, על את מדברת בכלל?״ הם שאלו בעיני עגל .. ואני מחוייכת דוחקת דמעות של אהבה הסברתי שאם רק יעיזו לעשות כמותי ובאומץ יביטו לאמת בעיניים יפטרו ממשקעים ומיני מחשבות שפג תוקפן.

לא, זה לא היה קל, אבל זה הרגיש נפלא לשמוע את התגובה שלהם לדברי. תחילה הנידו ראש לשלילה, אחר הסיטו מבט, ואז שתיקה לצורך הרהור ומחשבה... ושמצאו את הכוח והתעוזה לפצות, יישרו מבט. במלים פשוטות טבולות במבוכה בתחילה, הודו שכן, שלעיתים האהבה שלי חנקה והציבה גבולות מעייפים ודרישות מכבידות, שהדאגה שלי לעתים הייתה למשא מעייף על גבם. מילה רדפה מילה, והמחשבות שלהם, שקודם היו בבליל, הפכו למשפטים ישירים מעומק ליבם. גמעתי כל מילה שיצאה מפיהם, וידעתי שבחסות השיחה הגלויה, הם נפטרים ממשקעים שאולי לא היו חשופים אליהם במודע, אולם אשר בהחלט הכבידו להם, כל אחד בדרכו, על על תת המודע. ספגתי את הביקורת באהבה, שמחה לדעת שהמלים שימשו להם כצינורות לפרוק מטען סמוי ומיותר שסחבו על גבם.

אז גאה ומאושרת ביקשתי סליחה, כי רק כך אוכל לקבל את ראש השנה בזרועות פתוחות ואהבה. עננים טעוני טיפות כבדות של רגשי אשם התבהרו ופינו מקומם לשמיים בהירים שקשת ציבעונית קישטה אותם. אז הבטתי לאמת בעיניים, ביקשתי סליחה ממי שנפשי אוהבת יותר מכל בעולם, ואין תחושה מועילה מכך. ומי אמר שלהיות אמא זה קל?

שתהיה לכולנו שנה נפלאה,
יפה מזרחי



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל