ארבעים וחמש שנים למלחמה הארורה - והתחושה נותרת בעינה

יום הכיפורים מהווה משהו אישי לכל אחד ואחת. לפני ארבעים וחמש שנים, השתנתה לנצח מהותו של יום זה עבורי. בעניין הזה, הזמן לא מהווה גורם. כבכל שנה, לא ייפקד מקומן של אותן המחשבות. לבי עם המשפחות השכולות שעבורן האבדן , הצער והגעגוע הם עניין יום יומי.


ללא מפלט


וּכְשֶׁיֵּרֵד הַשֶּׁקֶט עַל הָאֲדָמָה,
בּעַרְבוֹ שֶׁל הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ,
לֹא יִוַותֵּר מִפְלֵט מִמַּחְשָׁבָה,
לֹא אוּכַל לְהִרְהוּר נָדוֹשׁ.

הַזְּמַן מְנַסֶּה לְתַעֲתֵעַ,
בְּרִיחוּקוֹ הַקַּר, הַמִּתְנַשֵּׂא,
בְּנִיסְיוֹנוֹ לְשַׁכֵּךְ עֶצֶב מְפַעְפֵּעַ,
לְעַוֵות לְאִטּוֹ בָּהִיר לְכֵּהֶה.

אַךְ סָר מִדַּרְכִּי כְּנִכְלָם,
לֹא יָכוֹל לַכְּאֵב הַזִּיכָּרוֹן,
שֶנּוֹתָר בְּתוֹכִי כְּחוֹתַם,
צָרוּב בְּנַפְשִׁי לְדֵירָאוֹן.

יַעֲלוּ וְיָשׁוּבוּ מַרְאוֹת מוֹכָּרִים,
הַקּוֹלוֹת מֵעֵין הַסְּעָרָה,
אֵשׁ וְעָשָׁן, הֵדֵּי מַטָּחִים,
דִּילּוּגִים עַד אָבְדָן נְשִׁימָה.

הֵבְזֵקֵי הַמֵּתִים וְהַפְּצוּעִים,
הָאָבְדָן בְּהֵיעָדֵר זָעֲקָה,
הֶלֶם אֲנָשִׁים צְעִירִים,
שֶׁהוּטְּלוּ לְמַעֲרָכָה כְּבֵדָה.

אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים,
וְהַתְּחוּשָׁה נוֹתְרָה בְּעֵינָהּ,
אַף כִּי הַסָּמוּי נֵחְשָׂף לַפְּרָטִים,
בַּמַּעֲבָר מְחִידָלוֹן לְגְּבוּרָה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל