תובנות ומשמעויות רוחניות בשיר אדון עולם

הוא אחד ואין שני / בלי ראשית ובלי תכלית / והוא יהיה בתפאורה / להמשיל לו, להחבירה. אנו יכולים לשאוב הרבה תעצומות נפש משיר זה. אם רק נבין את הקשר בין בריאת היקום לאלוהים. בסופו של דבר, אף שלבריאה אין תכלית, (כפי שאומר השיר) מי שיתחבר ליקום ויזרום אתו, ייצא נשכר ויתחבר גם למהותו האמתית.

בשיר אדון עולם מובא בעצם הרעיון שאלוהים ברא את העולם, יש מאין. בלעדי אלוהים לא היה העולם קיים כלל וגם לא ימשיך להתקיים בלעדיו.
אבל בריאה זאת אין לה התחלה ("בלי ראשית") ואין לה מטרה ("בלי תכלית").
אומרים שהזמן התחיל עם המפץ הגדול, בריאת העולם. אבל אלוהים היה קיים לפני התחלת הזמן (בלי ראשית). עצם הבריאה היא לא למטרה מסוימת ומוגדרת (בלי תכלית), העולם נברא ויש בו רצון חופשי והוא לא נוצר כדי להגיע לאיזו מטרה מסוימת. ברור שהמטרה העליונה של בריאת העולם, הוא האדם (לפי התנ"ך). אבל הרצון החופשי שניתן לאדם, אומר שהעתיד לא קבוע מראש ולא ידוע. כל מה שהאדם צריך לדעת זה שקיים אלוהים, שהוא הבורא ועליו פשוט להתחבר לבריאה, להבין אותה ולזרום אתה. הוא יכול, כמובן להפר את כל הכללים וגם לא להתחבר עם המהות האמתית של הבריאה. אזי כמובן, יצטרך לשלם על זה מחיר כבד...
מטרתו העליונה של האדם, הוא להכיר בתפארת אלוהים ובגדולתו. אבל, כאמור ניתן לו רצון חופשי ולעולם אין תכלית, כי אלוהים רוצה שהאדם יחווה את כל זאת, בעצמו. הגילוי הזה של אלוהים, על ידי האדם, הוא אשר יאחד אותו עם אלוהים. אלוהים זקוק לאדם, לא פחות מאשר האדם זקוק לו. אלוהים זקוק לאדם, כדי להכיר את התפארת שלו, דרך האדם, שהוא חשוף לצד הלא אלוהי של הבריאה. האדם, שנברא מהחומר, חשוף לחוסר השלמות, ולמוות. זמנו קצוב וכל פעולותיו הלא מושלמות, יגרמו לו טלטלות רבות. זאת בניגוד לשלווה וליציבות המוחלטת, של אלוהים. שלווה ויציבות להם תזכה נשמת האדם, עם מותו והסתלקותו מהעולם הזה, שאלוהים ברא.
אם כן אנו יכולים לשים מבטחנו באלוהים, למרות ששום דבר בעולם הזה לא קבוע והכול משתנה. תמיד נוכל לחזור לאמונה שלנו ומובטח לנו שגם לא נענש על התקופה של חוסר האמונה.
האמונה היא החשובה ולא המצוות. ומצוות בין אדם לחברו, חשובות בהרבה מהמצוות שבין האדם למקום. ובשורה התחתונה, הדבר החשוב היחידי, זה כאן ועכשיו, במה נאמין עכשיו. מבחינה זאת, התורות הרוחניות, ולא התנ"ך, הוא נר לרגליי והדרך להגיע לאושר.
לא מי שיחזיק באמונתו כסלע איתן, ישרוד. אלא מי שמוכן להיות גמיש, ולתת מקום גם לספקות, כדי לשוב ולגלות כל פעם מחדש, את האמת של המהות האלוהית שלו.


על סליחות

מישהו אמר פעם: בוודאי שאלוהים יסלח לי, הרי זה המקצוע שלו לסלוח!
ואכן אין מצב שאלוהים לא יסלח לאדם. שכן האדם הוא יצור לא מושלם, שנברא כדי להגשים את הפוטנציאל שלו. עצם בריאת האדם בעולם החומרי, הלא מושלם, נועדה להוות ניגוד לעולמו של אלוהים, המושלם. העולם המושלם, הרוחני, בניגוד לחומרי, זקוק לחוסר השלמות הזאת, כדי לחוות את עצמו הנפלא והמפואר. שכן אלוהים הוא תפארת ופאר הבריאה, אבל הוא מעולם לא נברא. האפשרות היחידה שלו לחוות את עצמו, הוא על ידי הבריאה של העולם שלנו.
בעולם הזה, שבו השינוי הוא תמידי ובלתי נמנע, אין באמת חשיבות לשום דבר. הכול שואף להתאזן לאפס. כל העניין הוא השינוי עצמו וברגע שאדם רע הופך לטוב זה דבר מבורך ואין טעם להתעסק עם התקופה שהיה רע.
למה נדמה לנו שמצב מסוים, בדרך כלל מייאש, הוא לנצח ובלתי הפיך? שהרי נאמר: ישועת ה' כהרף עין. בעולם הזה, הכול משתנה ושום דבר אינו עומד כשלעצמו. אשליית הנצחיות של הרגעים הרעים, היא אם כן חזיון תעתועים, שאנו צריכים להתנער ממנו. אל לנו להידבק לשום דבר, אלא לזרום כל הזמן. החיים הם זרימה ושינוי תמידי ולא לנו להיקבע על דברים מסוימים.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל