אשם. אבל לא האשם העיקרי

הסבר לצילום: זה אני מרים יד ימין, בצד הימני של הזחל"ם. הפלוגה שלי הורכבה מראש, במיוחד למקרה של מלחמה עם המצרים. צולם ביום הראשון של המלחמה. הגענו לימ"ח ריק כמעט, והצטיידנו בשאריות נשק שנותרו במקום. המצב רוח המרומם, לפי בקשת צלם עיתונות שהיה במקום.

אין ספק שדבריו של אלי זעירא, שהסיכוי למלחמה (יום כיפור) נמוך מנמוכה, מעוררים זעם רב. אבל דווקא מתוך הכעס הזה, יצא לי להציץ בתיעוד ההיסטוריה ולהבין כמה דברים מפתיעים. כמו כל דבר בחיים, שיש לו שני פנים, גם פה יש ויש מקום לפקפק בהאשמות החמורות נגד אלי זעירא.
שהרי ברור שהוא היה הכתובת על הקיר שכולם הטילו עליו את האשמה למחדלי המלחמה.
למרות שמחדל יום כיפור נראה בלתי נתפס ואפשרי, הרי היו דברים מעולם. ההיסטוריה מלאה בטעויות צבאיות שכאלה. דוגמת פארל הרבור, הפלישה הנאצית לרוסיה (בניגוד לתפיסה שהייתה מקובלת על הצבא הגרמני עוד מימי ביסמארק, שעם רוסיה לא מתעסקים). ראשי ממשלה ונשיאים, בכל המדינות (גם הדמוקרטיות) פעלו אינספור פעמים, בניגוד להמלצות הצבא.
כשאלי זעירא תוקף את הפוליטיקאים כאשמים. אי אפשר להתעלם מכך. הוא מוכן לקחת אחריות בלעדית, על הטעות שאמ"ן עשה בהערכת המצב. אבל לא מוכן לקחת את האשמה עליו. ואכן הוא מביא פרוטוקולים מפורטים של ישיבות ממשלה, בהם הן דיין והן גולדה (מי שהיו אמורים לתת הוראות הפעלה לצבא) מדברים בוודאות על המלחמה שתפרוץ בשבת. הם מתלבטים לא אם תפרוץ מלחמה, אלא מה לעשות. האם להפעיל את תחנות הרדיו. האם לגייס מילואים. בבסיס השיקולים שלהם עומדים הבחירות הקרובות. כיצד זה ישפיע על הבוחר. וגם, וזה מאוד חשוב, כיצד זה ישפיע על האמריקנים. שכן הפחד הגדול ביותר היה, שישראל תואשם שוב (כמו במלחמת ששת הימים) כמי שפתחה במלחמה. מצב זה עשוי להיות חרה גורל, שכן בלי העזרה של האספקה האמריקנית, ישראל לא הייתה יכולה לנצח במלחמה. (כפי שבסוף קרה). מצד שני, גיוס מילואים היה פוגע קשה בכלכלה, דבר שהיה פוגע בסיכוייהם להיבחר בבחירות הקרובות. הממשלה הסתירה מהצבא את פגישתה של גולדה עם המלך חוסיין, שהזהיר אותה מפורשות מהמלחמה שמצרים עומדת לפתוח בה בקרוב. ובכלל מצב הימ"חים היה גרוע עד נורא! בנוסף, לצבא (שבאחריות הרמטכ"ל) היו אמצעים מיוחדים לריגול אחרי הצבא הסורי, שיכלו לקבוע בוודאות את ההכנות האחרונות שלו לפלישה לישראל. אבל מי שהיה אחראי על הפעלת המערכת, כיבה אותה עשרים וארבע שעות לפני פרוץ המלחמה! זאת בעוד אלי זעירא, התריע כבר בתחילת כהונתו, על מחדלים בהיערכות הצבא. גם לאורך התעלה, המעוזים היו בלתי אפקטיביים בעליל! הוא הציע להעביר את כוחות הצבא הרחק מהתעלה, על ההרים, שם יהיו בטוחים מהתקפה וגם יוכלו לצפות היטב על האויב.
האם באמת אפשר להאשים את אלי זעירא במלחמה, כאשר אנו שומעים את דבריו של משה דיין. הלה אומר, בתגובה על השאלה אם ישראל ערוכה למתקפת פתע ערבית: "הדרך ממצרים לתעלת סואץ, היא אותה הדרך גם מישראל לנילוס." כלומר הוא בטוח שאין שום חשש ממתקפת פתע וישראל תוכל לעמוד בה.
בעצם אלי זעירא מודה, שהוא לא הבין את רוח העם המצרי. שכן הערכתו הייתה מבוססת על עובדות, שהוכיחו שמצרים לא מסוגלת להביס את ישראל. סאדאת בעצמו הודה שהוא לא ציפה לשום ניצחון. כל מה ששאף אליו היה לתפוס חלק מהשטח מעבר לתעלה ולהחזיק בו. מה שאף אחד לא לקח בחשבון, היה התשוקה הערבית לניצחון ולו חלקי. משהו שישבור את הסטיגמה שדבקה בצבאות ערב.
אלי זעירא אומר שהוא לא הבין את השפה של הפוליטיקאים, שבעצם מעוניינים רק בבוחרים שיתמכו בהם. די לנו להביט במשהו שקרה לאחרונה, כדי שנבין עד כמה הדבר נכון. גלי ההסתננות לארץ, של הפליטים מאפריקה, נמשכו זמן רב, מבלי שישראל נקט צעד מעשי. רק כשהציבור זעק מרה כנגד זאת, טרח נתניהו ונתן הוראה להקים את הגדר, שבלמה לחלוטין את ההסתננות הזאת.
כך בדיוק עמדו דיין וגולדה לפני הידיעה הוודאית שמצרים עומדת לפתוח במלחמה. אבל התלבטו לגבי פעולה. היסוס הרה אסון. אבל לא בלתי נתפס. וגם לא משהו חדש, אלא משהו שקרה לאורך כל ההיסטוריה.
בסיכומו של דבר, אלי זעירא אשם במחדל מלחמת יום כיפור. אבל הוא לא האשם היחידי ויתרה מזאת, הוא לא האשם הראשי!


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל