פרשת השבוע בראשית

כבכל שנה אנו מתחילים מבראשית, כבכל שנה ושנה ועוד שנה, דור אחר דור, אנו לומדים את פרשת השבוע. והשבוע שוב אנו מתחילים מבראשית ולומדים את פרשת בראשית. נשאלת השאלה מדוע זה שוב ושוב לומדים את אשר כבר למדנו מאות פעמים.

הדבור האלוהי באמצעות הנביאים

כבכל שנה אנו מתחילים מבראשית, כבכל שנה ושנה ועוד שנה, דור אחר דור, אנו לומדים את פרשת השבוע. והשבוע שוב אנו מתחילים מבראשית ולומדים את פרשת בראשית. נשאלת השאלה מדוע זה שוב ושוב לומדים את אשר כבר למדנו מאות פעמים. הסיבה לכך היא כי התורה היא דבור: דיבור אלוהי "וידבר ה' . . ." התורה אינה דבר חוכמה, או נוסחה מדעית שנלמדת פעם פעמיים וכבר הכול מובן וברור. התורה אינה תורת היחסות, או תורת הקוואנטים. או חוקי הטבע שהם חד ערכיים ומספיק להבינם פעם אחת. הדבור פרשנותו תלויה במדבר ובשומע שאליו מכוון הדבור. ככל שהפער המנטאלי התרבותי התפיסתי בין המדבר לשומע גדול כך ההבנה פחותה וההיפך. התורה היא דבור אלוהי והשומע הוא ישראל בן אנוש. על כן קיים פער גדול בין דבור האלוהי לאדם השומע ופער זה מתבטא לפחות בשלוש סיבות או שלושה חסמים להבנת הדבור האלוהי.

1. פסקה הנבואה:

בזמנו הקב"ה דבר עם בני ישראל דרך הנביאים. ואז המסר הועבר במקסימום דיוק אם כי אף פעם אינו יכול להיות מדויק במאה אחוז. כי בין המדבר ובין השומע תמיד יש הפסדים. בנוסף הנבואה פסקה מזה 2400 שנה ואם כן הקשר הבלתי אמצעי בין הבורא לנביא פסק. ועל כן יש לנו קושי בהבנת הדבור. כבכל דבור בין שני בני אדם. תמיד יש פיחות או חוסר דיוק מסוים בין כוונת המדבר להבנת השומע. יהיו הדברים ברורים ככל שיהיו חוק הנצילות או חוק ההפסדים במעבר . . . תמיד קיים. פעמים יותר פעמים פחות. ככל שהפער בין המדבר לשומע גדול כך יכולת הקבלה ההבנה של השומע פוחתת. זה נכון לגבי בני אנוש על אחת כמה וכמה אם המדבר הוא אלוהים והשומע בן אנוש.

2. שינוי ערכים:

הערכים השתנו. בימים ההם חטא העבודה זרה היה החטא שרבים כשלו בו כולל גדולי הדור מה שלא יעלה על הדעת שהיום מאן דהוא יחטא בחטא העבודה זרה. מאידך חטא הלשון הרע שחז"ל קבעו שהוא יותר חמור מחטא העבודה זרה, שפיכות דמים, וגלוי עריות, אז לא היה שכיח כלל ועיקר ולא יעלה על הדעת שאז יכשלו בו. ואילו היום חטא זה שכיח מאוד ואף גדולי הדור קיימת סבירות שיכשלו בו. מה שמלמד ערכי החיים השתנו היו הפוכים ושונים. בימי כתיבת התורה הדבור היה מכוון לאלילות.

3. מחסום השפה:

רוב המושגים המוזכרים בתנ"ך כמו אלוהים מצווה נשמה חטא קדושה טומאה טהרה יופי צדק מוסר עוד . . . מובנים היום לפי הפרשנות הנוצרית לכן עלינו לשחזר את המושגים האלו בהתאם למקוריותם ולהתגבר על הפרשנות הנוצרית המוטעית. בנוסף העברית הישראלית אינה העברית היהודית, והעברית היהודית אינה העברית של המשנה והתלמוד, ועברית המשנה והתלמוד אינה עברית המקראית כך שקיים פער לשוני בהבנת הנקרא.

תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב:

התנ"ך רב המכר העולמי הנצחי בכל הדורות נלמד בכל העולם אך כל מקום והפרשנות שלו. לנצרות פרשנות משלה, ולאסלם פרשנות משלו, וכמובן ליהדות והפרשנות שלה. כשרומאי ילמד תורה דרך הפילטרים שלו יכוון לנצרות, המוסלמי ילמד תורה דרך הפילטרים שלו ויכוון לאסלם, יהודי יקרא בתורה ויש סבירות גבוהה יותר שיכוון לפירוש הנכון. ואם כן לשאלה מה הא הפרשנות הנכונה? התשובה היא הפרשנות היהודית! וזאת למה? כי הדבור האלוהי היה מיועד לבני ישראל. הספרי: וַיֹּאמַר יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת [אֵשׁ דָּת] לָמוֹ.- כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד נגלה אלא בארבע לשונות: ויאמר ה' מסיני בא - זה לשון עברי. וזרח משעיר למו - זה לשון רומי. הופיע מהר פארן - זה לשון ערבי. ואתא מרבבות קודש - זה לשון ארמי. אך בהמשך כתוב תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב קרי מאחר והדבור היה מכוון אלינו סבירות גבוהה יותר שההבנה אצלנו גבוהה יותר מהאחר שהדיבור אינו מכוון אליו.

אין התורה באה ללמדני שאלוהים ברא את העולם. אלא לשם מה העולם נברא:

נוטים משום מה לחשוב שספר בראשית קליל לקריאה וקל ביותר להבנה. ואין זה כך נדמה לי שזה הספר הכי קשה להבנה מיתר הספרים, ופרשת בראשית הכי קשה מכולם. הפרשה כולה זרועה סתירות אי הבנות כפילויות וכלל לא מובנת. כבר בפסוק הראשון בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. מה זה בראשית. בהתחלה? בהתחלה של מה? מה זה השמים הרי השמיים זה פיקציה של השתקפות קרני האור בריק. ומה זה והארץ הייתה תוהו ובוהו? האם הארץ הייתה לפני הבריאה או אחרי הבריאה. אם לפני הבריאה הייתה אז מה אלוהים ברא? ואם אחרי הבריאה הייתה מדוע זה בראה תוהו ובוהו? ומה זה וירא כי טוב? וכי לא ידע לפני שברא שזה טוב? ומה זה ויהי אור איזה אור? ומה זה שמים? ומה זה רקיע? ומה זה נעשה אדם בצלמינו ואחר כך ויברא? מדוע פעם נעשה ופעם ברא? ועוד כהנה וכהנה שאלות וקושיות סתירות ואי הבנות.. על כל פסוק ועל כל מילה מזדקרת שאלה קושיה. ולא לחינם רש"י מזדעק בראשיתו של הפסוק "בראשית" לאמור: אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת "ראשית דרכו" (משלי ח, כב), ובשביל ישראל שנקראו "ראשית תבואתו" (ירמיהו ב, ג). . . ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו, שאם בא להורות כך, היה לו לכתוב: "בראשונה ברא את השמים" וגו' שאין לך ראשית במקרא שאינו דבוק לתיבה של אחריו. על פי רש"י אין התורה מתארת לי תהליך העובדות או סיפור היסטורי. ואין פרשת בראשית באה ללמדני שאלוהים ברא את העולם. אלא לשם מה העולם נברא.

"וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים: 'לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ"

בפרק א, אחרי כל בריאה נאמר "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב". ודווקא בבריאת האדם שהוא נזר הבריאה לא נאמר כי טוב, ההיפך נאמר וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. מפרשים חז"ל וירא אלוקים כי טוב לא מדובר בטוב שאלוקים ברא הרי אלוהים ידע מה הוא בורא. אלא אלוהים ראה בנברא שעושה טוב לזולתו לסביבתו, קרי תורם משהו לעולם, מה שאין כן כאשר ברא את האדם ראה אותו לא טוב. קרי אינו עושה טוב לאחר, אינו תורם אינו משפיע כי אז זה כבר לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּו אין טעם לבריאתו. אדם שאינו תורם לעולם מעצמו נקרא לא טוב. ועל זה הדרך חז"ל מפרשים את הפסוק בתהלים טוֹב אַתָּה וּמֵטִיב לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ. היינו הופך מקבל הטוב להיות טוב בעצמו, להשפיע טובה על אחרים, כדרכו של אלוהים. למדני חוקיך למדני להיות טוב כמוך משפיע טובה על האחר. יוצא איפה האדם הטוב הוא זה שמשפיע טובה על האחר ובקיצור קרי כוח הנתינה הוא הטוב.. ואילו האדם הלא טוב זה האגואיסט, הרואה רק את עצמו כי אז לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּו. מי יתן ונזכה שיהיה חלקנו בין הנותנים המשפיעים המרבים נתינה ואהבה בעולם.
הערה: כתבה זו נסמכת בחלקה על ההרצאה הנפלאה והמרתקת של הרב אורי שרקי


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל