לקבל כוויה ועדיין לרוץ לעבר האתגר הבא ככבאי אמיץ

אהבה - הדבר שמניע אותנו ביומיום הכל כך פשוט. שגורמת לנו לקום עם חיוך מטופש ולהרגיש הכי בר מזל שיש. המניע שלנו ללקיחת סיכונים לעבר האחר. אם תפרוץ את החומה של השני למרות הפחד שאולי תיפגע, ותהיה נאמן היא תחזיר לך, ותבעיר את האש בליבך - לעד.

שנינו רוקדים.
רצים לתוך האש.

מתגעגעים לחום.
מפחדים מהקור.

הנפש שלנו עם כוויות וזה מה שקובע את הקצב שלנו.
את יכולת הספיגה שלהם בתוצאה של שנינו.

אני פוסעת לאחור, ואתה בא לאסוף אותי.
אתה פוסע לאחור, ואני אוספת אותך לחיקי.

אני כאן.
אתה שם.

רחוקים. מפחדים לגעת קרוב.
ומפחדים להתרחק.

הכל מורכב, וכ"כ אמתי.
מפחדים לגעת. מפחדים להתקרב.

ורוצים.

יש פחד לאבד.. להתאבד.

לא רוצה בבמה זו.

ואין שיפור.
ומורכב יותר ויותר בכל יום שעובר.

אני מקווה מעצמי..
כי צריך ללכת עם האמת.
אני מצטערת שמעדתי בדרך אליך.
אני רוצה ויודעת שתבין, כי אז תדע.

שחיכיתי. שרציתי.
שהייתי פה כ"כ גם שהיה מפחיד.

הסוד לאומץ שלי ,
זה הפרות שהניבו הכאבים מהכוויות שלי..
שהזינו את הלב.
והכניסו לתוכו חמצן.

מה הסוד לאומץ שלך יקירי?
האם זו אני שמצליחה לגרום לך לפתוח את שערי ליבך?!
או שזה רק בגלל הקצב, המוזיקה והאש שיש ביננו,
שייעלמו עוד רגע עת תום החמצן.. כי בלי אומץ, יקירי, ואמביציה, מה לנו כאן?
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל